גיבוי מבג"ץ ומגפונים רועמים לא עזרו למלא את הכיכר בפתח תקווה

(הפגנה בפתח תקווה, בחודש שעבר)

שעה לפני תחילת בפתח תקווה, המתקיימת מזה 47 שבועות ברציפות, לא הרחק מביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, קשה לומר שכיכר העיר הומה. כ-20 אנשים מכינים ומחלקים שלטים סביב פינת הקפה הקטנה שהוקמה בכיכר גורן. בתחילת השבוע שעבר קבעו שופטי בג"ץ כי ניתן לקיים את ההפגנות ללא רישיון משטרתי וללא מגבלות, אך מעט לאחר יציאת השבת לא נראה שההמונים זורמים לרחבת קניון גנים כדי למחות נגד השחיתות השלטונית ונגד התנהלותו של מנדלבליט.

הגיל הממוצע נראה בערך 50 ומעלה, בהערכה זהירה, וגם זה רק אם סופרים כמה ילדים, חלקם חובשי כיפות, שמתייצבים מול מצלמת "חדשות הנוער פתח תקווה" וקוראים בקצב "ביבי, ביבי". אחר כך הם עוברים לשיר "ביבי מושחת, ביבי מושחת", אולי כדי לבדוק את תגובת המבוגרים שסביבם, ואחרי עוד כמה דקות הם משתעממים ומתפזרים.

קשה לשמוע משהו באזור ההכנות, שכן מעל לכל מתנגנים בווליום מחריש אוזניים שירים שבוקעים מאחד המגפונים. שמחה לטמן, מיילדת במקצועה ואחת המפגינות הוותיקות, היא אחת מאלה שמחזיקות במגפון במקום. הרפרטואר בטלפון הנייד שלה, שצמוד למגפון, נע בין "איזו מדינה" של אלי לוזון ו-"זמן להתעורר" של הדג נחש. כדי להכניס אנשים לאווירה המתאימה. "זה חימום", היא מבהירה, "כמו שיש לכל הזמרים חימום, אז גם להפגנה". היא מספרת שהייתה שם מהיום הראשון, לפני כמעט שנה, ושאפילו אחת מנכדותיה נולדה בזמן אחת ההפגנות בכיכר.

עוד בוואלה! NEWS:
במשטרה מגיבים לנתניהו: "מתקפות חסרות שחר שנועדו לפגוע בשלטון החוק"
הנכים מאיימים: נחסום היום את כביש 2 במרכז בשעות העומס
בדרך לניצחון סוחף של הימין: אוסטריה בוחרת פרלמנט חדש

בין האנשים שכבר הגיעו לכיכר בלתי אפשרי לפספס את מני נפתלי – אב הבית לשעבר של מעון ראש הממשלה ואחד מיוזמי ההפגנות. במהלך חודשי המחאה הארוכים עצרו אותו, אפילו שברו את ידו, אבל הוא עדיין כאן. עכשיו הוא מתרוצץ: רגע אחד עוזר לחבר חוטי הגברה, שנייה לאחר מכן עוצר לזרוק כמה מילים למישהו, ומיד ממשיך לעזור בהקמת הבמה. הוא נראה מאושר, קורן אפילו. לשאלה כמה אנשים להערכתו יגיעו היום, לאחר שהוסרו כל המגבלות, הוא משיב שבערך 700, ומיד ממשיך הלאה למשימה הבאה.

גם עו"ד אליס גולדמן, שמגדירה את עצמה "ממובילות המאבק הסביבתי של מפרץ חיפה וחלק מהנהלת תנועת אומ"ץ", נראית נלהבת. היא מספרת שהיא נוהגת להגיע בקביעות להפגנות במקום, ולדבריה פסיקת בג"ץ נתנה למחאה זריקת מרץ. "זו פסיקה אמיצה", היא אומרת בהתלהבות. "זה נתן לנו 'בוסט' רציני. יש חוקים במדינת ישראל. יש חופש ביטוי, ויש זכות ההפגנה. יש אנרגיות. יש אוטובוסים שצריכים להגיע מחיפה, מאשקלון, מבאר שבע". לשאלה עד מתי יפגינו היא משיבה: "עד שמנדלבליט יחקור באמת ולא יטייח".

מי שלא חולק את התלהבותם של המפגינים הוא רסמי עיסא, השומר בקניון מולו מתקיימות ההפגנות מדי שבוע. גם הוא נמצא כאן כל שבת. עיסא, בן 62, מספר שפעם עבד בביתו של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ברחוב רוזנבאום פינת יוסף אליהו בתל אביב, והיה מגהץ לו את החולצות. "אין ראש ממשלה כמו בגין ולא יהיה", הוא אומר. את נתניהו, מספר עיסא, זכה לראות בקדנציה הראשונה שלו בראשות הממשלה, כשהגיע להיכל התרבות עם אשתו שרה. "הייתה לי אז חברת קבלן לניקיון שם", מסביר השומר. כשנשאל אם לדעתו יש להפגנות סיכוי, הוא מסתכל על המפגינים שמתחילים להגיע למקום ופוסק: "לא יעזור להם".

כבר קרוב לשמונה בערב, השעה שנקבעה לתחילת הנאומים, ובכיכר התאספו יותר מ-200 בני אדם. המארגנים מודיעים ששעת ההתחלה נדחית מעט, משום שהאוטובוסים מרחבי הארץ מתעכבים. בינתיים רכב לבן מאט בכיכר, ומתוכו נשען החוצה נער שמקלל במרץ את המפגינים. כמעט חצי מגופו מחוץ לחלון הרכב הנוסע, והוא מנפנף בידו הימנית תוך שהוא צועק לעבר המפגינים "בני זונות, שרמוטות". לרגע נראה הנער כמו מתאגרף מקצועי שמרכז את כל האנרגיות בגופו לתוך מכת אגרוף, אלא שהוא מושקע כולו בניסיון להעליב את המפגינים, לשנוא אותם.

כשהרכב הלבן חולף נשמעת לפתע הפגנת הנגד הקטנה שהתמקמה בדיוק בצד השני של הכיכר. כ-15 בני אדם עומדים שם וצועקים סיסמאות כמו "העם החליט, לביבי אין תחליף". כשאני שואל למען מה בדיוק הם מפגינים, משיב לי אחד מהם בניסוח פתלתל, שנועד כנראה להימנע מלהשתמש באותו משפט במילים "נתניהו" ו"שחיתות" - "אנחנו מפגינים מול המושחתים", הוא אומר ומצביע לעבר הצד השני של הכיכר, "אנחנו רוצים להראות למושחתים שהם מושחתים, ולא מי שהם מתכוונים שהוא מושחת". מפגינה אחרת מחווה גם היא לעבר המפגינים שמעבר לכיכר, ואומרת: "מה שהם עושים זה פוליטי". "ומה אתם עושים?", אני שואל, והיא משיבה: "אנחנו עושים בחזרה, מחזירים להם".

להפגנה נגד מנדלבליט כבר הגיעו כ-350 אנשים, והנאומים בעיצומם. המפגינים אולי לא רבים כמו בימי השיא של ההפגנות – אז הגיעו לכיכר הקטנה כמה אלפים – אבל הם בהחלט נלהבים. לא פעם עוצרים הנואמים על הבמה בגלל קריאות ביניים קצובות: "ביבי הביתה, ביבי הביתה", ואז "הון, שלטון – עולם תחתון". אך ככל שההפגנה נמשכת, שורת הנואמים והנושאים שבפיהם מתארכת, ונראה שהקהל מאבד ריכוז. כשאחד הנואמים, הבלוגר ניסים עוג'ר, מדבר בלהט על פתיחת הארכיונים של פרשת ילדי תימן, אפשר בהחלט להבחין בהידלדלות הקהל. קצת לפני 22:00, כשההפגנה מסתיימת בשירת "התקווה", רוב הקהל כבר התפזר. אבל הם מבטיחים לחזור בשבוע הבא. וגם בזה שאחריו.