הרקטה שנפלה ביום ראשון בשטח הפלסטיני סמוך לגבול ישראל ברצועת עזה, מזכירה עד כמה המצב הביטחוני הוא שברירי. היום (שלישי) צפויות שיחות בין חמאס לפתח לצאת לדרך בחסות מצרית, וככל שאלו יתקדמו עלולה המציאות הביטחונית להידרדר. ארגוני זרם הסלפייה ג'יאהדייה ברצועת עזה, יאתגרו את חמאס וישגרו עוד רקטות לעבר ישראל. אמצעי ביטוי לאתגר החדש-ישן.
בחינה של היקף הרקטות ששוגרו מרצועת עזה בשנים האחרונות לעבר ישראל מעידה כי הנגב המערבי נמצא כיום בתקופה השקטה ביותר. בשנת 2012 בה התקיים בין השאר מבצע עמוד ענן, שוגרו 2,771 רקטות. בשנת 2013 שוגרו 102 רקטות, ב-2014 4,891 רקטות. מאז, חלה ירידה בהיקף הרקטות ששוגרו. לאחר צוק איתן ב-2014 שוגרו רק שש רקטות עד לסוף השנה. בשנת 2015 שוגרו 21 רקטות, ב-2016 נורו 15, ומתחילת 2017 ועד היום שוגרו עשר רקטות בלבד.
לקריאה נוספת:
רקטה שוגרה לעבר עוטף עזה; צה"ל הגיב בירי לעמדת תצפית של חמאס
א-סיסי: "פיוס פתח וחמאס יסלול דרך לשלום בין ישראל לפלסטינים"
מלכודת חמאס: פיוס עם רמאללה לצד קידום אדריכלי טרור בהנהגה
הרקטה ה-11 נפלה ביום ראשון בשטח פלסטיני. בשירות הביטחון הכללי ובצה"ל מעריכים כי בכל המקרים מדובר בפעילי ארגונים סוררים מזרם הג'יהאדייה סלפייה, בהם גם שלוחת דאעש. אותם ארגונים פועלים בניגוד למדיניות חמאס שמעוניין בשקט.
המדיניות הישראלית מאוד ברורה: הטלת האחריות של כל אירוע טרור על שלטון חמאס בעזה. ממשלת הארגון בעזה היא הכתובת לשיגור הרקטות, למרות שבישראל מבינים היטב כי חמאס מפעיל מאמצים רחבים ומגוונים כדי למנוע פיגועי טרור על סוגיו משטחו נגד ישראל. בחמאס חוששים שפעילי הג'יהאדייה סלפייה יערערו את שלטונו ולכן דואגים לשמור אותם על אש קטנה ולהכות בהם בכל פעם שהם מרימים את הראש לעתים באמצעות מעצרים וחקירות ולעתים בהתקפות ממוקדות.
הסיבה השנייה לחשש בחמאס נובעת מהתגובה הישראלית לכל שיגור רקטות. בדרך כלל, צה"ל תוקף עמדות ותשתיות טרור של הארגון ברחבי הרצועה תלוי בהיקף השיגורים. הסיבה השלישית למוטיבציה של החמאס לשמור על השקט היא מצרים, שדורשת להילחם בדאעש על סוגיו ותהליך הפיוס עם הרשות הפלסטינית.
בשל כך, תגובת צה"ל לשיגור האחרון לא הייתה אוטומטית. מערכת הביטחון בישראל התלבטה אם להגיב וכיצד. הרקטה נפלה אמנם בשטח פלסטיני, אך מנגד ברור למערכת הביטחון כי שיגור הרקטות מהרצועה הוא בראש ובראשונה קריאת תיגר על ארגון חמאס. למעשה, אותם משגרים סוררים מאתגרים את ממשלת חמאס אך הם מבינים היטב שאחרי השיגור, צה"ל לא פוגע בהם אלא בחמאס. כדי לא להצטייר כמשתפי פעולה של חמאס, בצל תהליך הפיוס תקף טנק צה"ל עמדת תצפית של הארגון לא הרחק מהגבול.
הסיבה העיקרית לשיגור הרקטה הייתה תגובת פעילי דאעש למעצר של נור עיסא, המפקד הבכיר ביותר בארגון ברצועת עזה על ידי חמאס. המשוואה מאוד ברורה: ככל שיחלוף הזמן ותהליך הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית, כך יקשו הארגונים על אתגר חמאס להשליט סדר ברצועה. הזרם הסלפי בעזה רואה בחמאס ארגון "חלבי" שגוזר על עצמו איפוק וזונח את דרך ההתנגדות לישראל. לכן קיימת תופעה של פורשי חמאס שמתנגדים לארגון ומצטרפים לדאעש במחוז סיני ללחימה נגד צבא מצרים. הסוגיה מאוד מציקה לצמרת חמאס ולא בכדי הצהיר לאחרונה יחיא סינואר כי מי שיפגע בתהליך הפיוס "יורידו לו את הראש" איתות לכל הסוררים.
דבריו המאיימים יכולים גם להתבטא באופן הפוך בעיני פעילי הטרור האחרים ברצועה. הנה סינואר, הטרוריסט הבכיר מצהיר בפומבי כי השקט הוא אינטרס מובהק של הארגון.
דבריו יכולים בנקל לדרבן פעילי חמאס לפרוש מהארגון ולהצטרף לזרם הסלפי לא על בסיס אידאולוגי, אלא לדרך האלימה של התנגדות, קושי נוסף עמו תצטרך ישראל להתמודד בתקופה הקרובה. גובה הלהבות ייקבע מן הסתם לפי מידת התגובה של צה"ל ופעילות החמאס נגד הסוררים שפועלים בשטח הרצועה.