גניבת שעות והיעדר הכשרה: המבקר תוקף את הטיפול הסיעודי לקשישים

- רק 30% מהמטפלות הישראליות אמורות לעבור הכשרה לתפקידן, ובפועל אף אחוז נמוך מזה מוכשר
- חברות הסיעוד מסתמכות על כך שהמטפלות הזרות הוכשרו בארצות מוצאן מקצוע הטיפול בקשישים אינו מוסדר ומפוקח
- הישראליות מאחור: פערים בין המטפלות המקומיות לזרות בתחומי ההוצאה מהבית, הניקיון והבישול
- קשישים רבים נאלצים לעשות "חישובי שעות" ולוותר על פעילויות מעשירות וחיוניות כמו ההגעה למרכזי פנאי
- 22% מקרוביהם של הקשישים לא ידעו על זכותם לקבלת גמלת סיעוד
- חסר גוף אחד שירכז את נושא הטיפול הסיעודי - המשפחות טובעות בבירוקרטיה

מטפלות שמזייפות שעות, מבחני תמיכה משפילים והזנחת קשישים סיעודיים - אלה רק חלק מהממצאים הקשים העולים מדוח מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא המתפרסם היום (ראשון) לרגל יום הקשיש הבינלאומי. מהדוח עולה כי הביטוח הלאומי, הגוף האמון על טיפול ב-165 אלף הקשישים הסיעודיים החיים בישראל, כשל בתפקידו, ולא פיתח מנגנון יעיל של פיקוח ובקרה על איכות הטיפול המוענק להם. הבעיה חמורה במיוחד לנוכח תופעת הזדקנות האוכלוסייה בישראל, שעתידה להימשך בעשרות השנים הקרובות. כך, בשנת 2035 מספר מקבלי גמלת הסיעוד צפוי להגיע לכ-361 אלף.

מתוך הקשישים הסיעודיים, 70 אלף זקוקים לליווי צמוד לאורך רוב שעות היממה. 116 חברות סיעוד ומוסדות ללא כוונות רווח מספקים לקשישים שירותי טיפול ביתי, ולפי נתונים שנאספו בדצמבר 2015 הועסקו בארגונים אלה 80 אלף מטפלות ישראליות, ו-37 אלף מטפלות זרות. מנתוני הדוח עולה כי רמת הטיפול של המטפלות הישראליות נמוכה מרמתן של אלה המגיעות מעבר לים.

עוד בנושא:
דוח: התמיכה הציבורית בקשישים סיעודיים בישראל - מהנמוכות ב-OECD
ללא מזון טרי, בלי יחס למטופלים: הפצצה המתקתקת בבתי האבות בישראל
העלאת שכר המינימום והתקנת מצלמות: התכנית לטיפול במשבר הסיעוד

עוד עולה כי איכות הטיפול הנמוכה פוגעת לא רק בקשישים אלא גם בבני משפחותיהם – שמניינם עומד כיום על כמיליון בני אדם, ולפי הדוח לא מקבלים כל סיוע מהמדינה. במקרים רבים, הם נאלצים להתפטר מעבודותיהם כדי לטפל בקרוביהם. עם זאת, לפי הדוח, מקצוע הטיפול בקשישים אינו מוסדר ומפוקח, ואין הכשרה מסודרת למטפלות או בקרה על איכות הטיפול שהן מעניקות. "מערכת בקרת האיכות של הביטוח לאומי כשלה", קבע המבקר. נתון המבטא זאת הוא שרק כמחצית ממכסת ביקורי הבית התקיימו על ידי העובדים הסוציאליים בשנת 2015.

כמו כן, המבקר תוקף את הביטוח הלאומי על כך שלא נערך כראוי לגידול באוכלוסיית הקשישים ולא ערך סקר הבוחן את הצרכים העדכניים של אוכלוסייה זו ושל בני משפחותיהם.
לשם הכנת הדוח, קיים משרד המבקר סקר כזה בקרב כ-690 משתתפים, ושולבו לראשונה עדויות בתוכו בעילום שם. רוב המשתתפים ענו באמצעות שאלונים מקוונים והיתר באמצעות ראיונות וקבוצות מיקוד. כ-78% מהם היו קרובי משפחה של קשישים סיעודיים והיתר קשישים ומומחים. בחלק מעדויותיהם מתוארת מציאות קשה ביותר.

המבקר מצא שהמשפחות אינן מודעות לזכויותיהן או להיקף שעות הטיפול שהקשישים זכאים לו. כך, 22% מהמשפחות דיווחו שלא ידעו על הזכות לקבלת גמלת סיעוד ו-21% לא רצו לקבל את הגמלה קודם לכן. 8% נוספים ענו כי לא ידעו כיצד להגיש את הבקשה. היתר סימנו "אחר". אחת הסיבות לכך שקרוביהם של הקשישים טובעים בסבך הביורוקרטיה, היא שלא קיים גוף אחד המרכז את נושא הטיפול בקשישים סיעודיים. בני המשפחות נאלצים לפנות לביטוח לאומי, לוועדות ברשות המקומיות ולחברות הסיעוד, בניסיון לאתר מטפלת אמינה שמתאימה לצרכיהם.

למרות ביקורות דומות מהשנים האחרונות, במקרים רבים מבחני הערכת התלות שביטוח לאומי עורך לקשישים נותרו משפילים. כמצית מבני המשפחות דיווחו על כך שמבחן זה פגע בכבודם של יקירהם. "הערכת התלות הייתה חוויה משפילה מאד ולא נעימה. הגיע המעריך וביקש ממני לקום מהמיטה בכוח (למרות שנפלתי ושברתי צלעות לפני מספר ימים), קמתי אבל סבלתי מאד... מעריכה אחרת ביקשה שאוריד תחתונים ולשטוף פנים... זה רגע משפיל מאד", אמרה קשישה בת 74 שנבדקה בשנת 2015.

כאמור, נמצא גם כי המטפלות לא עוברות הכשרה מתאימה לתפקידן. לפי הביטוח הלאומי, רק 30% מהמטפלות הישראליות אמורות לעבור הכשרה, כשבפועל, אחוז נמוך מזה מוכשר. בקרב המטפלות הזרות אין כל הכשרה שניתנת בישראל, וחברות הסיעוד מסתמכות על הכשרה שהן קיבלו בארצות מוצאן.

במקרים רבים מצא משרד המבקר כי איכות הטיפול הביתי במקרים רבים לקויה, ובחלק מהמקרים מדובר על הזנחה של ממש, כזו שיכולה להחמיר את מצבו הפיזי והנפשי של הקשיש. כך, 20% מבני המשפחות דיווחו על כך שהקשישים נפגעו - פיזית ונפשית - בגלל שקיבלו טיפול לקוי. "המטפל הקודם כמעט ולא הוציא את אימא מהבית במשך חודש וחצי. כל פעם היה לו תירוץ אחר. זה קרה כמה פעמים", סיפר בן משפחה של מטופל. בת לקשישה בת 86 סיפרה כי "אימא מקבלת תרופה לדילול דם וראיתי שיש לה שטפי דם ענקיים. המטפלת החדשה רחצה אותה וכנראה אחזה בה בחוזקה. כשאימא שלי אמרה לה שהיא צריכה לנסות יותר בעדינות, העובדת צעקה עליה שהיא עושה מה שצריך, בגסות".

עוד חילק הסקר את תחומי הטיפול השונים, ושאל את הקשישים וקרוביהם לגבי מידת המענה הניתנת להם בכל אחד מהתחומים. מחלק זה עולה כי תחום ההוצאה מהבית הוא התחום הבעייתי ביותר: 36% מהמטפלות הישראליות לא עונות על צרכי הקשישים בתחום זה, לעומת 17% מהמטפלות הזרות. פערים אלו בין המטפלות הישראליות לזרות באים לידי ביטוי בכל התחומים, בהם בישול, השגחה למניעת פגיעה בקרב תשושי נפש וטיפול בהפרשות גוף.

פער נוסף בא לידי בנוגע לניקיון הבית. 32% מהנשאלים ענו שהמטפלות הישראליות לא עונות על צרכיהם בתחום זה, לעומת 5% מהמטפלות הזרות. עוד עולה כי הפיקוח על מכסת שעות הטיפול הניתנת לקשישים הוא תחום פרוץ, וכי מתקיימת תופעה של "גניבת שעות". לפי ממצאי המבקר, מיליוני שעות טיפול לא ניתנו לזכאים, למרות שביטוח לאומי שילם עליהן. כך, 40% דיווחו שהקשישים אינם מקבלים את מלא השעות שהם זכאים להן. כשליש מהם מסרו שלא קיבלו בין שבע ל-22 מהשעות שלהן הם זכאים, כמחצית מהם מסרו שלא קיבלו בין שלוש לשש שעות והיתר דיווחו שלא קיבלו בין שעת טיפול אחת לשעתיים.

במקרים אחרים, משפחות התלוננו שהמטפלות מזייפות את דוחות השעות שלהן ומחתימות אותם על טפסים ללא ידיעתם, או עובדות בכמה מקומות במקביל. "ברור שחתמתי, אחרת אני 'אישה קשה', פוגעת בפרנסה שלהן, אני 'השטן בלי זנב'. כואב לי הלב, אני מרחמת עליהן. הן עובדות לפי השלמת משימות ולא לפי שעות, אני חותמת כי אחרת איזו ברירה יש לי?", העידה קשישה בת 74. "פעם אחת המטפלת זייפה בשעות כי היא 'החזירה לי' על זה שביקשתי ממנה לעשות דברים שלא רצתה לעשות כמו קניות וניקיון", העידה קשישה אחרת, בת 95.

נושא נוסף שבו עסק הדוח היה מרכזי היום לקשיש, שאמורים להקל את הנטל ולספק לקשישים פעילות מחוץ לבית, אך גם הם לא מצליחים לענות על הצרכים של אוכלוסיית היעד שלהם. בישראל קיימים 163 מרכזים מסוג זה, הפועלים במשך חמישה ימים בשבוע, אולם רק שיעור קטן מהקשישים מבקרים בהם, ושיעורם מצטמצם עוד יותר כשמדובר בקשישים עניים. כך, בכ-40% מהמרכזים שיעור הניצול קטן מ-70%. בין היתר, הסיבה לכך טמונה בהיעדר הפיקוח על מתן שעות הטיפול: קשישים רבים נאלצים לעשות "חישובי שעות" ולוותר על פעילויות מעשירות וחיוניות כמו ההגעה למרכזים, בשל החשש כי לא יוותרו להם מספיק שעות טיפול לצרכים בסיסיים.
מנגד, בקרב קשישים תשושי נפש החולים במחלות כמו אלצהיימר ודמנציה, ישנה תופעה של מחסור במרכזים ייעודיים. "אין לנו מספיק כסף וביקור במרכז יום מחייב תשלום, השעות שנלקחות מקצבת הסיעוד מאד קריטיות בסיוע", סיפרה בת לקשיש סיעודי בן 79 לאנשי משרד המבקר.

ח"כ קארין אלהרר, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מסרה בתגובה לדוח: "זהו המשך ישיר של סדר העדיפויות הלקוי במדינה. הוא מוכיח שהאזרח הקטן איננו המרכז. וגרוע מכל - שמקימי המדינה מופקרים היום. מחר אקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה ואדרוש תשובות ומעשים מכל הגורמים המבוקרים".

מאיגוד נותני שירותי הסיעוד נמסר בתגובה: "הדו"ח עושה עוול גדול לעובדים מעולים שרואים בעבודתם שליחות, ולחברות ועמותות הסיעוד, שמקיימות את כל המוטל עליהן, מפוקחות באופן הדוק על ידי הביטוח הלאומי ופועלות לפי הנחיותיו. העובדים הסוציאליים של חברות הסיעוד מבצעים כמיליון ביקורי בקרה בשנה, ואם מתגלה מקרה חריג – הוא מטופל בחומרה".