(בווידאו: הארכת מעצר לחשודים בהתעללות בקשישים בבית אבות בחיפה, השבוע)
תוחלת חיים עולה בהתמדה, יותר קשישים, פחות מיטות ופחות כוח אדם. ראשי מערכת הבריאות לא נזקקו לחשיפת הזוועות בבית האבות "נאות כיפת הזהב" כדי להבין שענף הסיעוד נמצא במשבר גדול: רק בחודש שעבר השתתף השר יעקב ליצמן בכנס להצלת הענף, והציג בו את רפורמת הסיעוד שהוא מנסה להוביל.
מנהלים ותיקים בתחום ופעילים חברתיים למען קשישים, הסץכךן בימים האחרונים בכעס מהצד על התנהלות המשרד והשר, וטוענים בתוקף כי האחראים הישירים והבלעדיים למשבר הם ליצמן עצמו והעובדים הכפופים לו. האלימות שנחשפה, הם אומרים, היא רק סימפטום לכך.
באיגוד בתי האבות והדיור המוגן בישראל מאשימים כי בעוד המשרד לא מתקצב דיו את הענף, הוא מעמיס דרישות חדשות, עד כדי פער של 30% בהוצאות הבסיסיות שמגולגלות אל מפעילי בתי האבות. התוצאה, לדבריהם, היא הפרטה מואצת, המובילה למצב שבו רוב בתי האבות נמצאים בבעלות פרטית ופועלים משיקולי רווחיות. כתוצאה מכך, נפגעים הקשישים והמוסדות הוותיקים, שלא יכולים לעמוד בדרישות הכספיות הגבוהות.
עוד בוואלה! NEWS:
התעללות בקשישים: "המקרה בחיפה - קמצוץ ממה שהורינו חווים"
מנכ"ל משרד הבריאות: "לא יהיה מנוס מהעלאת ביטוח הבריאות"
פרשת ההתעללות בקשישים: בית האבות לא יקבל מטופלים חדשים, ההנהלה תוחלף
"המכרז החדש והמחייב להפעלת בתי האבות מתוקצב בכ-400 מיליון שקל פחות מהמרכז הקודם, זה סכום עתק", התקומם רוני עוזרי, יו"ר האיגוד ומנהל רשת "נווה עמית". "המשרד פשוט מתחמק מתשלום, ואומר 'שהם ישברו את הראש'. הם יודעים בדיוק כמה עולה יום אשפוז, ועובדה שבבתי האבות שהמשרד מתחזק האשפוז הסיעודי מתוקצב בסכום כפול מאשר ביתר המוסדות, הציבורים והפרטיים".
לדברי עוזרי, 400 מיליון השקלים בתקציב כוללים את המשכורות הזעומות לעובדים, מסים ותחזוקה שוטפת. "אם זה לא מספיק, בכל ארבע שנים יוצא מכרז חדש עם דרישות סף חדשות: מערכות ממוחשבות, אבטחה, כיבוי אש, טיפולים כולם דברים טובים וחשובים, רק שהם עולים מאות אלפי שקלים, ואנחנו מקבלים עליהם גרושים".
בישראל יש כ-21 אלף מיטות אשפוז סיעודיות בתפוסה מלאה. משרד הבריאות מממן כ-14 אלף מתוכן, כלומר כמעט 70%. התשלום הזה, המכונה בעגה המקצועית "קוד סיעודי", מתומחר כיום בכ-12 אלף שקלים בחודש לכל קשיש, כשבפועל, מדווחים מנהלי בתי האבות, עלות הטיפול המינימלית היא 16 אלף שקלים. הקוד מורכב מנכסיו של הקשיש - פנסיה, קצבאות ורכוש - ומהשתתפות ילדיו, על פי הכנסותיהם. לכל קשיש מוקצים כ-300 שקל בחודש להוצאות אישיות.
"האבסורד הגדול הוא שמשרד הבריאות הוא גם רוכש השירות, כביכול 'הלקוח', וגם זה שקובע את מחירו", מסביר עוזרי. "הם חוסכים על גב הקשישים, זה דיני נפשות. אנחנו שבויים שלהם, אוכלים את הקש כבר תקופה ארוכה, והתוצאות נראות בשטח: השוק במשבר ועובר הפרטה, בתי אבות פרטיים לא מקבלים קשישים סיעודיים דרך משרד הבריאות, נוצרים מעמדות, ומהצד השני בתי אבות חדשים לא נבנים, כי זה לא משתלם".
"המשמעות היא שמקומות שהיו צריכים להיסגר נשארים פתוחים, כי המשרד מפחד שלא יהיה לאן להעביר את המטופלים. דוחות נכתבים ונשלחים, אבל שום דבר לא קורה בפועל. ביקורות פתע ופיקוח זה חשוב, אבל לא מספיק. צריך פה מהלכים בסיסיים כמו 5,000 מטפלים נוספים לפחות, אשרות עבודה בסיעוד לעובדים זרים ותנאים נורמליים. אי אפשר למצוא היום עובדים טובים בתנאים האלה".
תנופת ההפרטה מובילה את בתי האבות הפרטיים, המהווים רוב בענף הסיעודי, להתייחס למטופלים כאל עסק לכל דבר, הרואה את שורת הרווח כחזות הכול - גם על חשבון הנהלים. מנהל בית אבות ציבורי ממרכז הארץ, שביקש להישאר בעילום שם, תיאר בשיחה עם וואלה! NEWS את המציאות בשטח: "בעלי בתי האבות נאלצים לעשות שמיניות באוויר כדי לייצר רווח. קונים מחצית ממוצרי ההיגיינה הדרושה, לא מגישים אוכל טרי בכל יום, וגם בביקורות הם לא נדרשים לכך. הדברים האלה נאמרים בגלוי: מוסד שיש לו 100 מיטות קונה 50 מנות, מבשל סיר ענק של אורז ונותן להם. ומה עם אותו קשיש רעב לעוד מנה, שהפיל בטעות את הצלחת? אין עוד. הרמה של תוספי המזון והחלבונים הנחוצים כל כך היא מתחת לכל ביקורת. יחד עם תנאי ההעסקה הבזויים, זו פצצה מתקתקת.
"קל מאוד לכסח את מנהלי בתי האבות, לערוך להם ביקורת ולרשום עוד דוח, אבל איפה התנאים? בסוף המנהלים הם אלה שפושטים את הרגל. צריך כאן טיפול שורש, וזה נכון לכל בתי האבות בארץ. משרד הבריאות מתלונן שיש פה בעיה, אבל הוא זה שיוצר אותה".
"אחרי 50 שנה, נאלצנו לסגור בגלל מסדרון צר"
מהעבר השני, טוענים מנהלי בתי אבות, נסגרים מוסדות ותיקים בעלי מוניטין טיפולי וסיעודי גבוה רק בגלל סיבות טכניות. "מדברים על יחס המטפלים ושביעות רצון, ואותנו סגרו בגלל המסדרון שהיה צר בסנטימטר מהמותר", אומר בכעס שמואל אגסי, מנהל "מעון הורים סיני" בחיפה, שנסגר לפני כשלושה חודשים. "אנחנו בית האבות הדתי לאומי היחיד מקרית שמונה ועד חדרה. רובם ניצולי שואה בשנות ה-90 לחייהם, פרטיזנים שקיוו למות בכבוד בארץ. אחרי 50 שנה שאנחנו עובדים פה כמלכ"ר, נאלצנו לסגור כי שלחו לפה שני טכנוקרטים ממשרד הבריאות עם מטר ומחברת שמודדים פרוזדור ולא פציינטים.
"יש מחסור בבתי אבות, מתגלים מקומות עם צוותים אלימים, ואותנו סגרו לא בגלל בעיות בטיחות, שירות, טיפול או תזונה. נהפוך הוא: בכלל לא הסתכלו על הדיירים שלנו, אף אחד לא חשב על טובתם או שאל אותם ואת הילדים שלהם אם הם מרוצים פה. הם בכו, כתבו מכתבים למשרד הבריאות שלא ייקח להם את הבית, ובכל זאת סגרו. מאז הסגירה לפני שלושה חודשים כבר נפטרו לנו כמה דיירים, זו טראומה נוראית עבורם. אנחנו נלחמנו לשלם למטפלים שלנו משכורות גבוהות כדי לשמר צוות טוב עם מוטיבציה לעבודה, אבל כשמשרד הבריאות נותן למטפל שעובד עבודה פיזית ונפשית קשה, שבתות וחגים ללא הפסקה, משמרות של 16 שעות בשכר מינימום - אתה לא יכול לקבל צוות טוב".
בהתייחס למקרה ב"נאות כיפת הזהב", אומר אגסי: "התחום הזה פרוץ, ומגיע אליו כל דכפין. משרד הבריאות לא עורך קורסים והשתלמויות. זה פשוט בזוי, הדרישה היחידה היא הצגת תעודת יושר שמאשרת שלא מדובר בעבריין מין. במדינות אחרות בעולם למטפל אסור להתקרב לקשיש אם אין לו הסמכה של מטפל סיעודי. יש בזה היגיון, אבל מקומות קטנים כמו שלנו לא יכולים לממן הכשרה של צוותים, כולם עסוקים בהישרדות. ואז אתה פותח את הטלוויזיה ורואה מי מטפל באותם חסרי ישע, רוצחים אנשים עם נשמה בעודם חיים. והם יכולים להיות הסבא והסבתא של כולנו".
גם בית האבות הציבורי "בשיבה טובה" שבירושלים נאלץ לסגור את שעריו לפני פחות משלושה חודשים, לאחר 30 שנות פעילות. יצחק וייס, מנהל המקום, אמר כי גם כאן הסיבות הן טכניות לחלוטין, לא כאלה הנוגעות ליחס למטופלים או לבעיות בטיחות. "איימו לסגור אותנו עוד לפני כשנתיים. זה לא שהבנייה שלנו לא חוקית, אלא שלפי התכניות ניצלנו את אחוזי הבנייה עד תום. השינויים המבוקשים עולים כ-15 מיליון שקל ואין לנו שום יכולת לממן את זה מבלי לרדת ברמה. לא הסכמתי לכך, אז בצער רב הודענו על סגירה".
משרד הבריאות, שהורה על סגירת המוסד, עיכב בעצמו את המהלך. על אף ש"בשיבה טובה" לא עמד בתקנים, לדיירים בו לא היה לאן לעבור. "המשרד הוא הלקוח ואני הספק, הוא זה שצריך למצוא מקום ל-100 הדירים שלנו, וכל בתי האבות בעיר מלאים עד אפס מקום". הפתרון היצירתי היה הגדלת המכסה בבתי האבות האחרים, העולים ממילא על גדותיהם.
"זה משפיע על היחס בין המטפלים למטופלים, רק כדי לסגור אותנו", האשים וייס. "והעיוות הזה לא נגמר רק שם: הרגולטור לא מכשיר כוחות עזר, בתי האבות משלמים למאכערים שידרגו לכוח אדם, אז מי בא? שוהים בלתי חוקיים או פליטים, שאסור להם לעבוד בסיעוד. לך כמעסיק אין דרך לדעת מה העבר הפלילי או ההיסטוריה הרפואית שלו, אבל מצד שני אין את מי לשים במשמרות. גם אם יש תלונה על עובדת לא טובה, אין מי שיחליף אותה".
וייס טוען כי מצוקת המוסדות היא תולדה של מדיניות ממשלתית שגויה. "אני רואה את הכתבות האחרונות. אף מנהל מוסד לא רוצה שזה יקרה, האלימות המזעזעת היא רק סימפטום למה שרואים בחוץ". עיוות נוסף שהצביע עליו נוגע לחוסר ההבחנה בין העלויות במרכז ובפריפריה. "משרד הבריאות משלם תעריף זהה למיטת אשפוז בירוחם, שם העלויות אפסיות, ובירושלים, שם השכירות והמשכורות גבוהים בצורה משמעותית. אין התחשבות, אז לא פותחים בתי אבות בירושלים זה פשוט לא משתלם".
לדבריו, שוק בתי האבות נשלט על ידי מפעילים פרטיים בירושלים, המחזיקים בכמה בתי אבות במקביל. "אם מחר הם משקיעים במיזם אחר שנופל, או שמציעים להם על אחד המבנים יותר כסף כדי להפעיל אותו למשהו אחר, הם סוגרים במקום. זו קטסטרופה מכל הכיוונים. אני מודע לזה, כי גם אני מתקרב היום לגיל הזה ואני חרד".
אחרי 40 שנה בתחום הגריאטריה, כשהענף שוקע במצולות, החליט וייס להפסיק. הבניין שהיה לביתם של מאות קשישים בבירה מושכר כיום לעמותה חרדית המפעילה בית ספר, ונהנית מהכנסות של כשלושה מיליון שקל בשנה. "זה מסכם את כל הסיפור", הוא אמר בכאב. "שם גם עבדנו וגם התרוצצנו, גם תלונות וגם כאבי ראש. ופה את התשואה היפה לא קיבלנו בעבודה קשה אלא רק על מבנה".
משרד הבריאות: הטענה שאנו לא סוגרים מוסדות שכשלו - לא נכונה
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מכרז הפעלת בית אבות נמצא עתה בעתירה בבית משפט. הטענה כי גם אם עולים כשלים בביקורות הפתע מוסדות לא נסגרים ממצוקת בתי אבות אלטרנטיביים אינה נכונה. בעקבות בקרות רבות נערכים תהליכי אכיפה בכלים שונים הנמצאים בסמכותנו, מקיצור אורכי רישוי והפסקות אשפוז וכן סנקציות כספיות שונות. נציין כי בשנה האחרונה נערכו ביקורות בכ-70 מוסדות הפסקות אשפוז עקב איכות טיפול לקויה. כמו כן, בביקורת קיימת התייחסות רבה לטיפול הפרטני בקשישים ויש גם בכלי הבקרה שאלות ייחודיות לכך גם בכלי הסיעוד, עבודה סוציאלית, ותזונה באופן ישיר ובאופן לא ישיר גם בכלי המקצועות האחרים. גם בבקרות הערב והלילה יש התייחסות ישירה לכך.
"באשר למצוקת כוח האדם ומתן אשרות עבודה לטיפול סיעודי לעובדים זרים - משרד הבריאות מכיר בחוסר במטפלים ופועל לקידום הנושא. אנו מבקשים לייצר תמריצים למטפלים ישראלים טובים שיגיעו לתחום, בין היתר באמצעות העלאת שכר.
"שיטת התמחור בישראל נוקטת באחידות לכלל המדינה ללא הבדלים בגין פריפריה או גודל המוסד. מחיר זה משקף את טווח העלות הגבוה יותר כך שגם אם לכאורה העלות בפריפריה הייתה נמוכה יותר ניתנת עדיפות לפריפריה על מנת לקדם פיתוח שירותים. יש שונות בעלויות הפרטניות בין המוסדות בין האזורים השונים ובתוכם גם במרכז וגם בפריפריה אך כמכלול, העלות הכללית בשקלול הפרמטרים אינה שונה מהותית בין האזורים השונים. ישנם גורמים נוספים שאמורים להגדיל את המחירים בפריפריה דוגמת עלויות שינוע והתפוסה במחלקות. בנוסף, מטרת התעריף האחיד הינה למנוע אי פיתוח מוסדות באזורים בהם התעריף נמוך יותר, ומניעת הסטת מטופלים בין מוסדות.
"ההכשרה של כוח העזר הסיעודי הינה באחריות האחות הראשית או מנהלת הסיעוד. לאחרונה פורסמה בנהלים לבתי חולים גריאטריים החובה לתת הכשרה מובנית של 120 שעות, חלקן עיוניות וחלקן מעשיות, בתכנית שיש לקבל עליה אישור של משרד הבריאות, וקיימת חובה החל מ-2016 שכל מטפל חדש יעבור אותה.
"מעון הורים סיני נסגר בהחלטת הבעלים, ולא הייתה כל הנחיה לסגירה על ידי משרד הבריאות. לדיירים נמצאה חלופה בחיפה ולא הגיעו תלונות".
(עדכון ראשון: 19:50)