לא צריך לקנא בחברי המשלחת להתנעת שיחות השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שיגיעו בשבועיים הקרובים לישראל ולרשות הפלסטינית. שלושת שליחיו של טראמפ: יועצו וחתנו ג'ארד קושנר, שליחו למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט וסגנית היועץ לביטחון לאומי דינה פאוול, יגיעו לאזור בעת שמעמדם של שלושת המנהיגים הרלוונטיים: טראמפ, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן מצוי בשפל חסר תקדים, מבחינה פוליטית ומשפטית.
עוזריו של הנשיא האמריקני שקועים עד הצוואר בחקירות הבולשת הפדרלית, ה-FBI, על הקשר עם רוסיה, והממשל שלו מנסה להיחלץ ממלחמה גרעינית עם קוריאה הצפונית ומלחמה בין גזעית בארצות הברית עצמה. כלומר, אם יכול להיות תזמון גרוע למשלחת שאמורה "להתניע תהליך שלום", הרי שזה בדיוק הזמן.
גם נתניהו טרוד בעניינים אחרים: החרב המשפטית שמונחת על צווארו והפרסומים בתקשורת על החקירות המנוהלות נגדו. במצב כזה, קשה לראות בראש הממשלה הישראלי כפרטנר לתהליך שלום שאולי יוביל, חלילה וחס, להסכם בין הצדדים. אם ינסה נתניהו לזוז ולו מילימטר מהעמדות המסורתיות של הקואליציה שלו, המתנגדת לכל ויתור שהוא ולכל הקפאת בנייה בהתנחלויות, הרי שהוא ישלם על כך ביוקר. כל אלה שממהרים לקרוא לו להישאר בתפקידו, גם אם יוגש נגדו כתב אישום, ידרשו את פיטוריו אם יגלה אפילו קצת גמישות כלפי הרשות הפלסטינית.
עוד בוואלה! NEWS:
נתניהו בכנס סגור: "נעבוד למרות ה'פרגון' מהתקשורת - לא יעזור להם"
ראש ה-CIA מזהיר: "צפון קוריאה מתקדמת בקצב מבהיל מאי-פעם"
תיעוד דרמטי מהנגב: זאבים רודפים אחרי עדר חמורי בר
אבו מאזן לא יכול להרשות לעצמו בתקופה זו להצטייר כמי שרוצה לנהל משא ומתן עם ממשלת ישראל בראשות נתניהו. מאז הסערה סביב הצבת המגנומטרים בהר הבית, אבו מאזן ותומכיו רצים לספר בכל מקום כי הפסיקו את התיאום הביטחוני עם ישראל וכי נתניהו לא יכול להיות פרטנר בגלל מצבו המשפטי. הם טוענים שנתניהו אינו מעוניין בהסכם מול הפלסטינים והוא בעצם "עושה כל מה שהימין בישראל אומר לו".
גורם פלסטיני אמר לאחרונה שמבחינת הרשות, "כבר עדיף בנט. נתניהו מפוחד מבנט ולא מעז לעשות שום דבר, אז אולי כבר עדיף את בנט שיפחד פחות". במקביל, מעמדו של אבו מאזן בציבור הפלסטיני רק הולך ונשחק. אחד הסממנים לכך היא החלטתו לפרסם צו המגביל את חופש הביטוי ברשתות החברתיות.
צו זה למעשה, יכול לפרש כל פרסום נגד אבו מאזן או נגד הפתח, כ"פגיעה באחדות הלאומית", ולגרום למאסרו של המפרסם. במקביל, מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עצרו חמישה עיתונאים שמזוהים כתומכי חמאס. במילים אחרות, יו"ר הרשות הפלסטינית עושה את מה שנתניהו וטראמפ יכולים רק לפנטז עליו בשלב הזה מגביל את חופש הביטוי, בייחוד זה של התקשורת.
למרות פעולותיו נגד התקשורת, הביקורת נגד המנהיג הפלסטיני רק גוברת, בין היתר בשל החרפת המלחמה של הרשות הפלסטינית מול חמאס, על חשבונם של תושבי רצועת עזה, הכוללת הגבלות והחרמות על מימון שירותים כמו אספקת חשמל, מים, וטיפולים רפואיים. זאת, לצד התקרבות בין חמאס, יריבו של אבו מאזן מוחמד דחלאן ומצרים. נציגים של הארגונים הפלסטיניים בעזה, ובהם אנשי פתח תומכי דחלאן ובכירים בחמאס, יצאו יחדיו לפגישות במצרים בניסיון להגיע להסכמות על מהלך "להצלת עזה".
המהלכים הללו מחלישים עוד יותר את אבו מאזן. לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה הפלסטיני בשנת 2003, תיאר אותו ראש הממשלה דאז אריאל שרון כ"אפרוח ללא נוצות". נראה שהתיאור הזה מתאים כעת לשלושת המנהיגים שאמורים לקדם את תהליך השלום באזור, שספק אם יש להם רצון או יכולת להתקדם לעבר הסכם שלום.
ובכל זאת, ולמרות שהסיכויים לכך קלושים, ייתכן שדווקא המצב הקשה של שלושת המנהיגים יכול לסמן עבורם נתיב היחלצות מפתיע. בוודאי עבור טראמפ, שמשא ומתן מדיני במזרח התיכון בין ישראל לפלסטינים, יסיט את תשומת הלב מכישלונותיו המרובים בזירה הבינלאומית. ולמרבה האירוניה גם עבור נתניהו ואבו מאזן, פריצת דרך מדינית יכולה לתרום, בטווח הרחוק, לייצוב שלטונם.
