לילה סוער עבר על הקונגרס האמריקני בין חמישי לשישי, כשעל שולחנו התרכזו כמה מהחקיקות המשמעותיות ביותר מתחילת כהונתו של הממשל הנוכחי. בית הנבחרים העניק לנשיא אמנם חיוך קטן בדמות הקצאת מיליארדים ראשונים לבניית חומה בגבול מקסיקו, אך ניסיונו השלישי בשבוע האחרון להפיל את "אובמה קר" בסנאט התנפץ - בהובלת יריבו, הסנאטור ג'ון מקיין - וגולת הכותרת הייתה בתמיכה המהדהדת שהעניקו אותם סנאטורים ממש לסנקציות חדשות וכואבות על רוסיה.
חבילת העיצומים, שמענישה גם את איראן וקוריאה הצפונית, אושרה כמעט פה אחד בשני הבתים - בבית הנבחרים ובסנאט. זהו קונצנזוס של ממש, שהושג על אפו וחמתו של הבית הלבן וחרף חששה של אירופה מהשלכות שליליות כלפיה. מאמצי השכנוע של הממשל בשבועות האחרונים לא הצליחו להניא את המחוקקים מהתגובה החריפה ביותר עד כה נגד פעילותה החתרנית של רוסיה במהלך הבחירות לנשיאות.
עוד בנושא:
כמעט פה אחד: הסנאט האמריקני אישר חבילת סנקציות חדשות על רוסיה
"סקסיזם ומתקפה של רוסיה": הספר של קלינטון שמתאר מדוע הפסידה
הקונגרס מקדם סנקציות חדשות על רוסיה - ובאירופה מודאגים
טראמפ יכול להתפתל ולסרב להאשים מפורשות את הקרמלין במתקפות הסייבר שחוותה המפלגה הדמוקרטית בשנה שעברה, אך חברי מפלגתו ויריביו פעלו לפי ההגיון המתבקש. הם האמינו למסקנות של סוכנויות המודיעין שלהם ולא בלעו את הבדיות של רוסיה, שהאמת אינה בדיוק נר לרגליה.
בין אם הם סבורים שמקורביו של הנשיא שיתפו פעולה עם מוסקבה או לא, הפוליטיקאים בגבעת הקפיטול הבהירו כי יש מחיר למתקפה הרוסית על יסודות הדמוקרטיה האמריקנית והעבירו לה מסר. את המחלוקות הפוליטיות אפשר לשמור לסוגיות הפנים, אבל לא כשזה נוגע לביטחון הלאומי של ארצות הברית.
עד עתה, הנקמה האמריקנית ל"פשע של המאה", כפי שכלי תקשורת אמריקניים מכנים את ההתערבות הרוסית בבחירות, הייתה מצומצמת למדי. הנשיא הקודם ברק אובמה היסס לפעול בתקיפות נגד רוסיה, גם אחרי שראשי קהילת המודיעין חשפו בפניו את הקנוניה של פוטין. הוא הסתפק בגירושם של 35 דיפלומטים רוסים וסגירת שני מתחמים רוסיים ששימשו מרכזי ריגול, והעביר את השרביט לטראמפ.
פוטין הפגין סבלנות, ונמנע מלהגיב בתקווה שתחת טראמפ - שאף השתעשע במהלך המרוץ לנשיאות ברעיון להכיר בסיפוח חצי האי קרים - הדברים יראו אחרת, אך חצי השנה הראשונה הייתה רחוקה מירח הדבש שדמיין. מייקל פלין, מעין שתול של הקרמלין בוושינגטון, הודח כבר בפברואר אחרי שהתגלה כי שיקר בדבר פגישותיו עם שגריר רוסיה סרגיי קיסיליאק. אותו קיסיליאק, שסיים השבוע את תפקידו, סיבך גם את התובע הכללי ג'ף סשנז, וזה פסל את עצמו מהמשך החקירה של המעורבות הרוסית בבחירות. עוד ועוד מקורבים של טראמפ נקשרו בחקירה, ובמקום לחדש את היחסים, הטינה כלפי מוסקבה בוושינגטון גברה.
פרט לשורת הפגישות שקיימו פוטין וטראמפ בשולי פסגת ה-G20, שבסיומן הסכימו על הפסקת אש שברירית בדרום סוריה, שיתוף הפעולה בין המעצמות נותר מוגבל ביותר. רוסיה חיזקה עוד יותר את תמיכתה באיראן ובסוריה, וסירבה להחריף את הסנקציות נגד קוריאה הצפונית. ארצות הברית מצדה שוקלת לחמש בנשק יעיל יותר את צבא אוקראינה, שמתקשה מול הבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה. מלחמה קרה כמיטב המסורת ובניגוד לתכניתו של טראמפ.
החלטת הקונגרס הציבה אותו במלכוד וכבלה את ידיו. אם היה מטיל וטו, טראמפ היה יוצא קרח מכאן ומכן. הקונגרס יכול היה לעקוף אותו בקלות והוא היה מצטייר כמי שגונן על פוטין, אולי אף כמשת"פ. ובימים אלו, שבהן החקירה מסתעפת, זו לא ההחלטה החכמה ביותר לקבל.
מנגד, אם התיישרותו לפי רצון המחוקקים והודעת הבית הלבן כי יחתום על החוק, טראמפ פועל בניגוד למצפונו ועשוי להחריף את המתיחות עם רוסיה. התגובה המידית של מוסקבה, שכללה את צמצום הדיפלומטים האמריקנים בשטחה, לא צפויה להיות האחרונה.
שישה חודשים לתוך כהונת טראמפ, והמהלך הבינלאומי המשמעותי ביותר עד כה התקבל בקונגרס ולא בממשל - ופגע בחזונו ליחסים טובים עם רוסיה. החקיקה החדשה מחייבת את הנשיא להתייעץ בקונגרס אם יחפוץ בהסרת הסנקציות, סעיף שנועד למנוע מטראמפ לקבל החלטה שרירותית בנושא. בכך, סגר הקונגרס על טראמפ מכל הכיוונים. במקום פיוס עם פוטין, הוא קיבל נקמה שלא רצה בשליט הלא צפוי של רוסיה.