הפיגוע המזוויע בחלמיש אמש (שישי), שבו נרצחו שלושה בני משפחה על ידי מחבל בן 19 חמוש בסכין, הגשים את תרחישי האימה שריחפו בראשיהם של השרים, הפקידים, והקצינים הבכירים שהתכנסו ביום חמישי לישיבה לילית של הקבינט המדיני-ביטחוני כדי לדון במתיחות בהר הבית. אחרי שבוע של מתיחות הולכת וגואה ברחוב הפלסטיני ולחץ גובר בזירה הבינלאומית, הקבינט החליט להשאיר את גלאי המתכות בכניסה להר הבית על כנם.
לפתחם של השרים הוצבה דילמה מקצועית: מחד, המשטרה, בגיבוי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שטענו כי מדובר באמצעי חיוני והכרחי להבטחת הביטחון בהר הבית, ומנגד - צה"ל והשב"כ, בתיאום עמדות נדיר למדי, שהזהירו כי השארת המגנומטרים עשויה להוביל לתסיסה ברחוב הפלסטיני ולהתלקחות ביטחונית. בתום תפילות יום השישי, נראה היה כי העימותים והפרות הסדר תחת שליטה, אך עם היוודע החדשות בלילה, הסתבר שהמצב רחוק מלהיות תחת שליטה, ואף נושא עמו איום להידרדר עוד יותר.
עוד בוואלה! NEWS:
משבר הר הבית: האיזון של צה"ל בין הרגעת השטח - למניעת גל טרור
"מערכת ירושלים החלה": פתח קרא לפלסטינים להמשיך ב"הקרבת נשמות"
מצרים: להפסיק באופן מיידי את האלימות נגד הפלסטינים בירושלים
ההיסטוריה מהדהדת חזק מעל אירועי הימים האחרונים, בחזרה לאירועי מנהרות הכותל בסוף ספטמבר 1996. נתניהו היה אז ראש ממשלה צעיר, רק כמה חודשים אחרי שנכנס לכס ההנהגה, והוא החליט לפתוח מנהרת מוצא ממנהרות הכותל, למעבר תיירים. מדובר במהלך אותו החלו קודמיו בתפקיד, ראשי הממשלה יצחק רבין ושמעון פרס, בעיקר מסיבות כלכליות ותיירותיות, אך הם נמנעו מלקדמו בשל החששות הביטחוניים. נתניהו החליט במפתיע להורות על פתיחת המנהרות, מה שהוביל לשלושה ימים של אלימות ושפיכות דמים ברחבי ירושלים, יהודה ושומרון ורצועת עזה, בהם נהרגו 17 חיילי צה"ל וכמאה פלסטינים.
נתניהו של היום הוא לא נתניהו של אז - הוא הרבה יותר מנוסה, שקול ומאופק - וצה"ל אינו אותו צה"ל, ומאז אירועי הדמים ההם הפיק לקחים ושכלל בהרבה את יכולות ההתמודדות שלו עם מהומות והפרות סדר. גם הפלסטינים אינם אותם פלסטינים - יו"ר הרשות אבו מאזן אמנם הצהיר אתמול על ניתוק הקשרים עם ישראל, אך הוא רחוק שנות אור מקודמו יאסר ערפאת, שבאותם ימים הצית את הרחוב הפלסטיני בקריאות ישירות לאלימות. בנוסף לכך, להחלטה על הצבת המגנומטרים יש נימוקים ביטחוניים לא מבוטלים, בשונה מההחלטה על פתיחת מנהרות הכותל ,שהונעה ברובה משיקולים תיירותיים, והתקבלה תחת לחץ פוליטי חזק מימין של מי שהיה אז ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט.
עם זאת, על הבימה יש את אותם השחקנים, בראשם ישראל, הפלסטינים וירדן, ומאחורי הקלעים מדינות ערב וארצות הברית, והם משחקים באותו מקום רגיש וטעון - הר הבית, או כפי שנתניהו תבע אז "סלע קיומנו", שכל צעד שנעשה בו מיד מעורר מתיחות דתית שחורגת מגבולות האתר עצמו. גם אז, כמו היום, היו מחלוקות ביטחוניות מקצועיות שהתנגדו להחלטה. כך, ברגעים מסוימים, אפשר לשמוע את ההיסטוריה חוזרת.
במוצאי יום כיפור בספטמבר 1996 החלו העבודות לפתיחת מוצא המנהרה למעבר תיירים. כמו הצבת המגנומטרים, שישראל מתאמצת להסביר שאינה מהווה הפרה של הסטטוס קוו, גם מנהרת הכותל כלל לא נגעה בהר הבית, אך כמו אז, גם היום, הסמיכות לאתר הקדוש והרגיש מספיקה בשביל לעורר את השד הדתי מרבצו.
ישראל תיאמה את המהלך מול ירדן ומול הווקף הירדני, ואף התחייבה בתמורה להכשיר מסגד בלתי-חוקי באורוות שלמה, אך כמו היום, היא לא הכניסה את הפלסטינים לתוך הדיאלוג. בסופו של דבר, גם הירדנים התנערו מההסכמות, בעיקר בשל שאלת התזמון. ההחלטה הממשית על תחילת העבודות התקבלה כמה ימים לפני שסוכמה עם הירדנים, וכך גררה מחאה חריפה מצד הווקף האסלאמי.
אולם האש הוצתה בעיקר לאור קריאותיו של יו"ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת, שעודד את בני עמו להגיב על המעשה באלימות. אלפי פלסטינים יצאו להפגין בירושלים ובגדה המערבית, ועד מהרה החלו קרבות ירי של נשק קל וטנקים ברחבי האזור בין צה"ל ושוטרי הרשות הפלסטינית, וההפגנות זלגו גם לרחוב הערבי בישראל. נתניהו, שבדיוק המריא לביקורו המדיני הראשון כראש ממשלה באירופה, ניהל את האירועים בשלט רחוק - בדומה לאירועי השבוע האחרון שבמהלכו נתניהו שהה באירופה. הוא סירב תחילה לחזור בו מההחלטה, והאשים את ערפאת בהסתה וליבוי הסערה. רק אחרי שלושה ימים, לאחר שיחה בין נתניהו וערפאת, הקרבות הופסקו.
האירועים הדרמטיים של מנהרת הכותל, שגבו מחיר דמים, נחשבים לכאלה שהותירו טראומה של ממש על מורשתו הביטחונית של נתניהו הצעיר. במרוצת השנים שבה ועלתה השאלה "מי נתן את ההוראה?", וגרסאות רבות נפוצו לאופן קבלת ההחלטות לפני פתיחת המנהרות. כמו היום, גם אז, עמדת ראשי מערכת הביטחון הייתה נגד פתיחת המנהרות, במיוחד בעיתוי כה רגיש כמו בימי חגי תשרי.
בישיבת הקבינט שנערכה כמה ימים לפני פתיחת מנהרות הכותל הוחלט לא לפתוח אותן, ונקבע דיון קבינט נוסף בנושא - אך כזה מעולם לא התקיים. במוצאי יום כיפור שר הביטחון דאז יצחק מרדכי, הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, וראש אמ"ן משה יעלון קיבלו הודעה שהוחלט לפתוח את המנהרות. נתניהו ובכירים אחרים טוענים כי מי שכיהן אז בראשות השב"כ, עמי איילון, המליץ בסופו של דבר לפתוח את המנהרה למרות העיתוי הרגיש, אך לאיילון יש גרסה אחרת של האירועים, לפיה הוא המליץ לפתוח בתנאים מסוימים - שלא קוימו.
המחלוקת היא מקצועית אך תמיד יש גם קצת פוליטיקה
לקח אחד שנראה שראש הממשלה הפיק בעשרים השנים שחלפו נוגע לגיבוי הקבינט. כינוס הקבינט ביום חמישי בערב כדי לקבל את ההחלטה על המגנומטרים מאותת שהוא למד שעדיף שתהיה אחריות משותפת על שאלות כה הרות גורל, ורוב גורף של שרי הקבינט אכן תמך בהחלטה - מלבד השרים יובל שטייניץ ויואב גלנט. עם זאת, ישיבת הקבינט כונסה רק שבוע לאחר ההחלטה על הצבת המגנומטרים, שהתקבלה בהתייעצות ביטחונית מצומצמת בסוף השבוע שעבר, כך שהסוגיה שעמדה לפתחם של השרים הייתה אם ישראל צריכה לזגזג ולהסיר את המגנומטרים - שהיא שונה מהשאלה אם להציבם מלכתחילה.
אולם לדברי גורמים מדיניים המעורים בנושא, בהתייעצויות המצומצמות שנערכו בשבוע שעבר, צה"ל ואמ"ן לא הציגו את ההערכה כי הצבת גלאי המתכות עשויה להוביל לפיגועים ביהודה ושומרון, והעמדה הזו עלתה רק אחרי שהם כבר הותקנו והחלו מחאות הפלסטינים. המחלוקת בין המשטרה לשב"כ ולצה"ל היא מחלוקת מקצועית, והדיון שנערך בנושא, לטענת גורמים שהיו מעורבים בו, היה ענייני ומקצועי, אך ברקע הדברים, כמו בכל נושא בקבינט הזה, תמיד יש גם קצת פוליטיקה.
בימים שקדמו לדיון, יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט ושרי ימין נוספים הגנו בנחרצות על השארת המגנומטרים, וטענו כי הסרתם תהווה פגיעה בריבונות הישראלית. הם ציירו את הסרתם כהתקפלות בפני הלחצים הפלסטיניים, וברשתות החברתיות הימין מציג את השב"כ ואת צה"ל כמי שנכנעו לאיומים ופגעו בכוח ההרתעה הישראלי.
בשעות וביממות הקרובות יעשה מאמץ מדיני גדול עם ארצות הברית, ירדן והפלסטינים, במטרה להוריד את גובה הלהבות ולמנוע הידרדרות נוספת נוסח 1996. כמו אז, גם היום, נראה שהצדדים זקוקים למתווך. כמה ימים אחרי שוך מהומות מנהרת הכותל, הנשיא האמריקני דאז ביל קלינטון כינס פסגה בוושינגטון עם נתניהו, ערפאת והמלך חוסיין, שבסופו של דבר סללה את הדרך לחתימת הסכם חברון בתחילת 1997. אם ההיסטוריה אכן חוזרת, ייתכן שההחלטה על הצבת המגנומטרים תוביל בסופו של דבר למהלך מדיני, אך קודם לכן נדרש תיווך דרמטי - כדי להרגיע את הרוחות ולמנוע הידרדרות נוספת.