החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני להותיר את שערי הבדיקה האלקטרוניים ולא להסירם עלולה להתגלות כאחת מאותן טעויות קריטיות ברמה המדינתית, שיהיו לה עוד לא מעט השלכות על הזירה האזורית. כעת, גם המחלוקת בין המשטרה לשב"כ וצה"ל מתחדדת על רקע האירועים אתמול. משטרת ישראל ומחוז ירושלים אכן אחראים לטיפול באירועים סביב הר הבית, ירושלים ואף עוטף ירושלים, אולם אין להם יכולת לטפל בפיגועים במרחב יהודה ושומרון או לסכל אותם, או להתמודד עם הסלמה אפשרית מול חמאס ברצועת עזה, ובוודאי שלא עם הידרדרות מדינית מול מדינות שכנות, כמו ירדן ומצרים.
עמדת השב"כ וצה"ל בעד הסרת השערים, שהוצבו עם פתיחת המתחם מחדש לאחר פיגוע הירי בסוף השבוע שעבר, לא נבעה מאי-הכרה בריבונות הישראלית בהר הבית, וגם לא מהחשש להפגנות המוניות ברחבי ירושלים. החשש שלהם נבע מההשלכות של הפגנות שכאלה ועימותים בירושלים על הזירות הנרחבות יותר, כמו הגדה המערבית ועזה, וכמובן הזירה המדינית, ובעיקר זו המזרח תיכונית. אם לדייק יותר, הם חששו מהאפשרות שעימותים, בעיקר כאלה עם הרוגים, בהר הבית ובירושלים יתנו "השראה" לצעירים פלסטינים לצאת ולעשות פיגועים נוסח אלה שראינו מאז אוקטובר 2015, כלומר "המפגעים הבודדים".
עוד בוואלה! NEWS:
"מערכת ירושלים החלה": פתח קראה לפלסטינים להמשיך ב"הקרבת נשמות"
החייל שירה במחבל דרך החלון - הבריח בעבר תוקפים פלסטינים
המחבל כתב לפני הפיגוע: "פוגעים באל-אקצא שלנו ואנחנו ישנים"
לא היה צריך להיות גאון גדול או מומחה בענייני המזרח התיכון כדי להבין לאן נושבות הרוחות. אפשר היה להסתפק בניסיון העבר הלא רחוק של מדינת ישראל כדי להבין שיש מקומות וזמנים שבהם עדיף להיות חכם מאשר צודק, בוודאי כאשר הדבר קשור בהר הבית. ב-28 בספטמבר 2000, עלה יו"ר האופוזיציה דאז אריאל שרון להר הבית. ראש הממשלה אהוד ברק ידע שהדבר הצודק הוא לאפשר לשרון לבקר בהר - בכל זאת, מדובר ביו"ר האופוזיציה בישראל, שלה יש ריבונות על ההר - אך לא בהכרח הדבר החכם.
אינספור אזהרות נשמעו אז בל יותר לשרון להגיע להר הבית, מצד פעילי פתח, חמאס, בכירים במודיעין הישראלי ואפילו יו"ר הרשות דאז יאסר ערפאת. האחרון הגיע לביקור בביתו הפרטי של ברק בכוכב יאיר ב-26 בספטמבר, יום שלישי, לארוחת ערב שהכינה נאווה ברק. הוא ביקש מראש הממשלה הישראלי לעצור את הביקור. ברק, מהחשש שיצטייר כמי שנכנע ללחץ פלסטיני, התיר את הביקור.
יומיים לאחר מכן, צפיתי מהגג של משרדי הווקף, ליד אחד משערי הכניסה להר בבאב אל-מג'לס, בשרון עולה להר, בליווי מאות אנשי ביטחון. אלפי פלסטינים ציפו להם שם. בסופו של דבר, לאחר כחצי שעה הסתיים הביקור, ומלבד כמה דחיפות ומכות יבשות, וחבר הכנסת אחמד טיבי ששבר את ידו, לא נרשמו אירועים חריגים.
אלא שהר הבית נהג כמו הר הבית, ובניגוד לציפיות הפיצוץ הגיע למחרת ולא באותו יום שבו עלה שרון להר. ביום שישי, 29 בספטמבר, החל יידוי אבנים לעבר מתפללים ברחבת הכותל. ניצב יאיר יצחקי, מפקד מחוז ירושלים דאז, נפגע בראשו ופונה לבית החולים. סגנו נתן הוראה לפרוץ לרחבת הר הבית ואישר להשתמש בנשק חם. תוך כמה דקות נספרו במקום שבעה הרוגים ועשרות פצועים, והכול הועבר בשידור חי בכלי התקשורת הפלסטיניים והערביים. בחלוף כמה שעות, כל הגדה ורצועת עזה בערו - והחלה "אינתיפאדת אל-אקצא".
למרות ההצהרות - התיאום הביטחוני נשמר
האירועים שהחלו אתמול רחוקים עדיין מלהיות אינתיפאדה. יש כאן כמה הבדלים משמעותיים בהשוואה למציאות של 2000. ראשית, הציבור הפלסטיני בהמוניו פחות נלהב לצאת להפגנות סוערות. גם אתמול, לא יצאו עשרות אלפים לרחובות ערי הגדה. מנגד, הבעיה הקשה יותר ב-2017 היא שיש הרבה יותר צעירים "בודדים" שמבקשים כעת לבצע פיגועים, ללא מסגרות מארגנות ועם כוונה ברורה לא לזרוק אבנים לעבר חיילים או שוטרים ישראלים - אלא לדקור או לדרוס למוות ישראלים.
בנוסף לכך, יו"ר הרשות דאז ערפאת מיהר לרכוב על הגל, ולמעשה עודד את ההפגנות ואת הפיגועים להמשיך. במקרה הנוכחי, אבו מאזן אמנם הודיע אתמול על הקפאת כל המגעים עם הצד הישראלי, אך ספק אם יעצור את התיאום הביטחוני הקריטי או יקטע כל קשר כלכלי למדינת ישראל. גם הוא מבין שצעדים שכאלה יובילו לפגיעה קשה ברשות הפלסטינית עצמה ובמעמדו. לעת עתה אין אינדיקציה שהתיאום הביטחוני נעצר.
ועדיין, אם ממשלת ישראל תמשיך לדבוק בהחלטת המשטרה והשר לביטחון פנים גלעד ארדן - שכבר הפגין חוסר הבנה של הזירה המזרח תיכונית בפרשת הטורטית של מנהיג שביתת האסירים מרואן ברגותי - במקום להסתכל על האינטרס הכללי יותר, שאינו קשור לפוליטיקה ויותר קשור לביטחון, גם האפשרות שאבו מאזן ישבור את הכלים קיימת.
את ההסלמה שהחלה אתמול בהפגנות סוערות עם שלושה פלסטינים הרוגים, פיגוע קשה שבו נרצחו שלושה ישראלים והפגנות בכל בירה ערבית כמעט, ניתן וכדאי לעצור. אנו רחוקים עדיין מנקודת האל-חזור. אך לשם כך נדרש אומץ להיות חכם וקצת פחות צודק, גם אם הדבר יביא ביקורת מקרב אי אלו חוגים מהימין. הצעות ופתרונות חלופיים לשערי הבדיקה האלקטרוניים קיימים ואפשריים. השערים עצמם רחוקים מלהיות פתרון קסמים שלא ניתן לוותר עליו, אך לשם כך, צריכה ההנהגה בישראל לרצות לרדת מהעץ - גם במחיר של ביקורת מהימין.