חמש שנים חלפו מאז הפיגוע בבורגס, בבולגריה, שבו איבדה גילת קולנגי את אהבת חייה, איציק, והיא עדיין מנסה להתגבר על האובדן. בביתה שבפתח תקווה היא חוזרת ליום שבו נרצח בן זוגה. "בשעה 17:00 ירדנו מהמטוס, עוד הספקתי להתקשר לאימא שלי לשאול מה שלום נויה (בתם א"ר) שנשארה איתה בבית. כמה דקות לאחר מכן אירע הפיצוץ". היא נזכרת במשפט האחרון שאיציק הספיק לומר לה, "'תעלי לאוטובוס לתפוס לנו מקום, אני בינתיים אסדר לנו את המזוודות', זה משפט שיהיה חקוק בלבי לכל החיים, בזכותו אני כאן עכשיו".
רגע לאחר שהספיקה להגיע לאוטובוס שהיה אמור להסיע אותה ואת איציק לחופשה שכל כך חיכו לה, אירע הפיצוץ מחריש האוזניים. "רק הנחתי רגל על המדרגה הראשונה של האוטובוס ואז אירע הפיצוץ", היא מספרת. "איבדתי הכרה, נפצעתי יחסית קשה, קיבלתי מכות בראש, נכוויתי בדרגות שונות בכל הגוף. עד היום יש בגופי צלקות מהתופת. אלה פצעים שלא יגלידו לעולם".
עוד בוואלה! NEWS:
יואל ואביו אלון נהרגו בתאונה בזמן טיול משפחתי: "הלם ועצב רב"
שינה לצד רוצחים ו"פינוקים" בחקירה: כך נרקם הסכם עד המדינה עם גנור
הפלסטינים: עשרות פצועים בעימותים עם כוחות הביטחון בסמוך להר הבית
ב-18 ביולי 2012 נחתו גילת ואיציק בשדה התעופה "סופרבו" בבורגס. לפני הנחיתה הם עוד הספיקו להצטלם במטוס, מחויכים בדרכם לחופשה. סמוך לשעה 17:30 התפוצץ פעיל חיזבאללה, מוחמד חסן אל-חוסייני, באוטובוס בחנייה של שדה התעופה ובו עשרות תיירים מישראל. מלבד איציק, בן 28 במותו, נרצחו בפיגוע ארבעה ישראלים נוספים, מאור הרוש בן 24 ואליאור פרייס בן 25 מעכו; אמיר מנשה בן 28 מפתח תקווה וכוכבה שריקי בת 42 מראשון לציון. בפיגוע נרצח גם נהג האוטובוס, אזרח מקומי.
"אני זוכרת שקמתי והבנתי שקרה משהו נורא, התחלתי לצעוק כמו משוגעת 'איפה בעלי, איפה בעלי'", משחזרת גילת את הרגעים הראשונים אחרי שחזרה להכרה. "הובהלתי לבדי באמבולנס לבית חולים, בתוך תוכי הבנתי שאיציק איננו, הוא בחיים לא היה נוטש אותי, אפילו לא לרגע קט. לא משנה באיזה מצב הוא היה, קודם כל הוא היה דואג לי".
"נויה אומרת שיש לה שני אבות, אבא איציק בשמיים ואבא עידו"
גילת ואיציק הכירו בתיכון ובגיל 20 הידידות הפכה לזוגיות. אחרי ארבע שנים הם התחתנו ועברו לבית שקנו במרכז פתח תקווה. כשהחליטו לנסוע לחופשה בעיר הנמל הבולגרית, חשבו שוב ושוב איך נויה הקטנה, שהייתה אז רק בת ארבעה חודשים, תגיב להיעדרות הממושכת של אימא ואבא. לבסוף החליטו לטוס בכל זאת.
לדברי גילת, איציק ממשיך להיות חלק חשוב בגידולה של נויה גם כיום. "אין יום ששמו של איציק לא עולה, ואנחנו מרבים להתארח בבית משפחתו. מבחינתי זאת גם המשפחה שלי". לפני כשנה נישאה גילת לעידו ניסים, גם אותו הכירה בתקופת לימודיה, ולאחרונה נולדה להם ילדה משותפת. לדבריה, הוריו של איציק אוהבים אותה כאילו הייתה נכדתם, "היא מבחינתם נכדה נוספת, בנוסף לנויה. כולנו משפחה אחת גדולה ומאוחדת".
לפני שבועיים ציינו במשפחה את יום הולדתו של איציק, ולבקשתה של נויה ביקרו בקבר של אביה עם ברכה שכתבו וזר בלונים. "כששואלים את נויה, היא תמיד אומרת שיש לה שני אבות, אבא איציק ששומר עליה בשמיים ואבא עידו", אומרת גילת. "נויה כתבה בברכה שיישאר כמו שהוא, ושיחזור מהר לארץ".
בכל יום זיכרון נויה מקפידה לצפות בסרט הזיכרון של אביה ובאלבומי תמונות שלו. "היא יודעת מי הוא היה וכמה יש לו חלק חשוב בגידולה", מוסיפה גילת. גם לעידו ולמשפחתו מייחסת גילת חלק חשוב בהתמודדותה עם האובדן של איציק. "מהרגע הראשון הכול היה על השולחן, עידו ידע מי זה איציק ולאן הוא נכנס, איציק תמיד יישאר שם, ועידו יודע את זה ומכבד את זה. גם משפחתו מקבלת את נויה כנכדה שלהם לכל דבר. איציק לעולם לא ייעלם לי מהחיים, אני גם לא רוצה שהוא ייעלם. הוא חלק מאתנו, זו החבילה".
גם גל הטרור האחרון לא נתן מנוח לגילת וכל פיגוע מחזיר אותה ליום השחור ההוא. "בכל פעם שאני שומעת שיש פיגוע זה עושה לי בום בלב, אני ישר חושב לעצמי, הנה עוד משפחה שנהרסה, תיכף נשמע על עוד אלמנה וילד יתום שהצטרפו אל משפחת השכול". לדבריה, חשוב לספר את סיפורה כדי לעודד את האלמנות הטריות ולתת להן שביב של תקווה, "יש חיים אחרי התופת, החיים נמשכים, החיים חזקים מאתנו".
צלקת נוספת שמלווה את גילת הוא עניין הטיסות לחו"ל, רק שנתיים אחרי הפיגוע היא העיזה לעלות שוב על טיסה. "טסתי עם עידו ונויה לארצות הברית וזה לא היה קל. ישר הוצפתי במחשבות, הסתכלתי כל הזמן מסביבי לראות מי סביבי. לחופשה אין מצב שאגיע לבולגריה, אבל ביום מן הימים אני מאמינה שאקח את הילדה שלי ואת בעלי ואחזור אל זירת הפיגוע, חשוב להראות לילדה היכן התרחש הפיגוע שבו אביה נרצח".
גילת לא מסתירה את אכזבתה מהגורמים הממשלתיים שלטענתה שנטשו את המשפחות שאיבדו את יקיריהן בפועלות האיבה והפיגועים. "אף אחד לא תומך או מתקשר", היא אומרת, "היחידים שעושים משהו אלה החבר'ה מארגון אלמגור - ארגון נפגעי הטרור, שמשתדלים להזמין את המשפחות השכולות לפעילויות וימי כיף עם הילדים".
