פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ארבע שנים אחרי שכוכבה נרצחה בבורגס, משפחתה עדיין ממתינה להכרה

      אחיותיה של כוכבה שריקי, שנרצחה בפיגוע ביולי 2012, נותרו קרובותיה היחידות, אך אינן מוכרות על ידי המדינה. כל המידע מועבר לאלמנה של שריקי, שניתק קשר. הצעת חוק חדשה עשויה לשנות את המצב. "אנחנו הדם שלה - ואף אחד לא מיידע אותנו"

      ארבע שנים אחרי שכוכבה נרצחה בבורגס, משפחתה עדיין ממתינה להכרה
      צילום: ערן גילווארג, עריכה: ניב פוקס

      אזכרתה של כוכבה שריקי שנהרגה בפיגוע בבורגס שבבולגריה ביולי 2012 התקיימה ביום שלישי השבוע, ויום לאחר מכן עלו בני משפחתה לבית העלמין לציון ארבע שנים למותה. שריקי, תושבת ראשון לציון, הייתה בת 42 כשנרצחה ובהיריון ראשון באותה עת. שש אחיותיה נותרו הקרובות היחידות שלה, והן טוענות כי אינן מקבלות הודעות מהמדינה על טקסי זיכרון וכדומה, משום שבחוק אין התייחסות להעברת מידע לאחים שכולים.

      הוריה של שריקי ושני אחיה מתו בעבר והיא, בת הזקונים, נהרגה בפיגוע. לאחר שרשרת מקרי המוות במשפחה, סיפרו אחיותיה איך לאורך השנים מצאו עצמן מנותקות מכל פעילות הנצחה שנעשתה לזכר כוכבה מצד הרשויות ומצד הארגונים למען נפגעי האיבה. "אין לנו הורים, כוכבה הייתה בת הזקונים ואנחנו בעצם גידלנו אותה, אפילו חיתנו אותה. מאז שאירע הפיגוע נפלנו בין הכיסאות", סיפרה יעל מורד, אחותה של כוכבה. "ברגע שקורה דבר כזה בדרך כלל מיידעים את הבעל, את הילדים ואת ההורים. מאז מותה בעלה המשיך בחייו והקשר עמו נותק, וכך נוצר מצב שהיינו מנותקים מכל הטקסים והאירועים שהיו קשורים למותה של כוכבה".

      עוד בוואלה! NEWS:
      שני מטיילים ישראלים נהרגו בתאונת טיפוס בגיאורגיה
      אחרי שנמלטה ממדינת אויב - פרח נאבקת בסרטן השד
      "גנבו רכב ורצחו נער תמים": נמשך החיפוש אחר הנהג הפוגע בנתניה

      הלוויתה של כוכבה שריקי שנהרגה בפיגוע בבורגס, ראשון לציון, יולי 2012 (יותם רונן)
      "אף אחד לא מיידע אותנו". הלווייתה של שריקי, 2012 (צילום: יותם רונן)

      כיום הנוהל שלפיו מיודעות משפחות של חללי צה"ל או של נפגעי פעולות איבה על האסון קובע כי בני המשפחה שמקבלים את ההודעה הם בני זוג, הורים וילדיהם של הנפגע - אך אין כל התייחסות לאחים של הנפגעים. כך גם לגבי עדכונים על אירועים שונים שנערכים בהקשר של נסיבות הפגיעה, כגון טקסי זיכרון וכדומה. אמנם בחלק גדול מהמקרים האחים מתעדכנים באמצעות בני המשפחה האחרים, אך לא תמיד כך המצב.

      כוכבה שריקי נהרגה בפיגוע בבורגס בולגריה, יולי 2012 (באדיבות המשפחה)
      בת 42 במותה, בהיריון ראשון. שריקי (במרכז) (צילום: באדיבות המשפחה)

      "המברק של ראש הממשלה (מברק ניחומים שנשלח לבעלה של שריקי לאחר מותה – ד"י) לא הגיע אלינו, רק לבעלה. זה היה המקרה הראשון, היינו בהלם. אחר כך היה טקס בבורגס ואפילו לא ידענו עליו. התקשר אליי כתב ושאל אותי אם אני נמצאת בטקס, ואני שאלתי אותו על איזה טקס הוא מדבר?", תיארה מורד. "אנחנו משפחה שכולה, אנחנו האחיות שלה, הקשר הכי קרוב אליה, הדם שלה - ואף אחד לא מיידע אותנו".

      מורד הזכירה מקרה נוסף שבו לא קיבלו מידע על טקס זיכרון. "היה טקס לציון ארבע שנים לפיגוע בבורגס לפני חודש ואף אחד לא יידע אותנו. אחותי ראתה את זה דרך פייסבוק. אנחנו לא יודעים על טקסים, על אירועים, כאילו אנחנו לא קיימים. כל הזמן אנחנו מנסים לשנורר מידע", תיארה.

      האוטובוס השרוף מהפיגוע בבורגס בולגריה, יולי 2012 (רויטרס)
      האוטובוס השרוף בבורגס, אחרי הפיגוע (צילום: רויטרס)

      לדברי מורד, כדי להשיג מידע חיפשו האחריות במודיעין 144 את פרטי המשפחות שיקיריהן נפגעו בפיגוע ולהתעדכן דרכן באשר לאירועי זיכרון לזכר הנרצחים. "בעלה התחתן מחדש, הוא מקבל את כל המידע ואותנו לא מעדכנים, אנחנו צריכים לחפש את המידע בנרות דרך כל מיני משפחות שכולות, אנחנו כאילו מתחננות שיהיו איתנו בקשר, מרגישות לא שייכות לכלום".

      "למה אנחנו צריכות להתגנב לטקס?"

      דורית כהן, אחות נוספת, סיפרה כי בארבע השנים האחרונות "עבר עלינו גהנום, אנחנו משפחה שכולה שנפלה בין הכיסאות, אין לנו מי שינציח וארגון פעולות איבה לא מכיר בנו. משרד הביטחון לא מכיר בנו. אנחנו לא מוזמנים לשום טקס, כאילו איבדנו איזה כלב או חתול". היא הוסיפה כי האחיות מצפות לשינוי ביחס לאחים ואחיות שכולות. "אנחנו מקרה תקדימי, לא ייתכן שלא יכירו בנו בשום צורה. אנחנו מתחננות, למה אנחנו צריכות להתגנב לטקס?".

      האוטובוס השרוף מהפיגוע בבורגס בולגריה, יולי 2012 (רויטרס)
      "אין לנו מי שינציח". האוטובוס בחניית שדה התעופה בבורגס, אחרי הפיגוע (צילום: רויטרס)

      נורית, אחת מאחיותיה של שריקי, סיפרה כי אחותה עברה טיפולי פוריות במשך חמש שנים. "אחרי חמש שנים היא הרתה, זה היה הילד הראשון שלה והיא אפילו לא הספיקה ללדת אותו". לדבריה, "אנחנו רוצים שיכירו בנו כמו שיש הורים שבאים אליהם ואומרים להם: 'אתם מוכרים', לה אין הורים, אין מי שינציח אותה".

      בתוך כך, ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) הגיש בשבוע שעבר הצעת חוק הקוראת להכיר באחים שכולים ואחיות שכולות. על פי הצעת החוק, מי שיש לו ולאדם שנספה הורה אחד לפחות במשותף, לרבות אח חורג ואח מאומץ שנספה בעת שירותו בכוחות הביטחון או בפעולת איבה, יוכר כאח שכול וכחלק מהמשפחה השכולה של הנספה. בנוסף, הודעות רשמיות על אירוע הקשור במותו של הנספה יישלחו גם לאחים ולאחיות.

      לדברי שמולי, "המהלך הזה לא יעלה למדינה אפילו שקל אחד וכל מה שנדרש ממנה כאן זה רגישות ותשומת לב. עצם העובדה שהמדינה כלל לא מכירה ומתייחסת לאחים שכולים שאיבדו את יקירם בפעולת איבה היא אבסורדית ומקוממת. אם המדינה רוצה שנאסוף עבורה כסף לבולים כדי שתזמין אותם גם לאירועי אזכרה ממלכתיים - אני מתנדב לעשות זאת, העיקר שנסיים עם הבושה הזאת כבר".