מבלי לדעת את התוצאות הסופיות של הקרב הקשה שהתחיל אמש (שלישי) בין עמיר פרץ לאבי גבאי, ויוכרע בעוד פחות משבוע, דבר אחד ברור: חברי מפלגת העבודה החליטו סופית לגנוז את הטראומה העדתית של המפלגה מימי קום המדינה, כשבחרו בשני מועמדים מזרחים שיתחרו ראש בראש על הנהגת מפלגת השבט הלבן.
אבל המוצא והטיפוס המרשים מהמעברות לחלונות הגבוהים בירושלים הם בערך כל מה שמשותף לפרץ וגבאי: האחד הוא פוליטיקאי משופשף, מוותיקי מפלגת העבודה, סוציאליסט מושבע, איש ההסתדרות והמפקדים המאורגנים ההמוניים, שחי ונושם את הפוליטיקה זה עשרות שנים; השני - איש עסקים ובעל הון, עם קילומטרז' נמוך בנבכי המנגנון המפא"יניקי, שהצליח בתוך חצי שנה לכבוש רבים מהקולות החופשיים של מפלגת העבודה, ולהפיח בקרבם - בעיקר אצל הצעירים - את האמונה והתקווה בדם חדש שירענן את שורות המפלגה. וזה כל הסיפור של הסיבוב השני, שייערך ביום שני הבא: חדש מול ישן, המוכר מול הלא ידוע. מפלגת העבודה תצטרך לבחור באיזה דרך היא צועדת.
עוד בוואלה! NEWS:
בתגובה לניסוי צפון קוריאה: ארה"ב ודרום קוריאה ערכו תרגיל טילים משותף
במהלך תרגול של אירוע טרור בחברון: מ"מ בגולני נהרג מפליטת כדור
תיק 2000: כתבים ועורכים מ"ידיעות אחרונות" מסרו עדות במשטרה
עד אז, צפו לבית מטבחיים: אם הקרב בן השבועות לקראת הסיבוב הראשון היה מלוכלך, הסיבוב השני כנראה יהיה סוער עוד יותר. כעת, הפוליטיקה הפנים מפלגתית של העבודה תיכנס לפול פאוור, וחלק גדול מההכרעה יקום וייפול על שאלת החיבורים. פרץ, איש מנגנון מפלגתי משופשף ומיומן, הצליח לגרוף בסיבוב הראשון את המספר הגדול ביותר של הקולות, והאחיזה שלו בשטח מרשימה ומלאת כוח. אך לפרץ יש גם שונאים רבים במפלגה, מגבוה עד נמוך, והם עשויים להתאחד סביב גבאי כדי למנוע את ניצחונו.
אחת משחקניות המפתח העיקריות כאן היא ח"כ שלי יחימוביץ' - שהעדיפה שלא לקחת סיכון בסיבוב הראשון ולהמר פומבית על אף אחד מהמועמדים, אך לפי ההערכה, תתקשה להמשיך לשבת על הגדר. בפועל, רבים מאנשי המפתח המזוהים עם יחימוביץ' תמכו בגבאי גם בסיבוב הראשון שהסתיים אמש, והרוח הלוחמנית והצעירה שלה ניכרת היטב במחנה שלו כבר עכשיו. בסיבוב השני, כשפרץ הוא המועמד שניצב מול גבאי, בתמיכתו הברורה של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, יחימוביץ' תוכל לתבוע את עלבונה, או אולי לנקום את נקמתה, על אירועי החודשים האחרונים וההפסד שלה לניסנקורן בבחירות להסתדרות, שהושג, בין השאר, בתמיכתו של פרץ. הושטת יד של יחימוביץ' לגבאי תסייע לו במאבק התוך מפלגתי מול המנגנון המיומן והתמיכה הממסדית הנרחבת בפרץ, אך נשאלת השאלה מה, והאם, היא תבקש בתמורה לתמיכתה.
בעוד יחימוביץ' כבר "צבועה" בצבעי גבאי מראש, סימן שאלה גדול יותר מרחף מעל כוונותיו של היו"ר המודח של המפלגה, יצחק הרצוג. הרצוג אמנם לא הצליח לעשות היסטוריה וכמו כל קודמיו בראשות העבודה, הועף מכסא ההנהגה כעבור קדנציה, אך הוא הוביל קמפיין עיקש ומרשים, והצליח לגייס מאחוריו מחנה נאמן - ומאורגן - שבחר בו בקלפי, ורובו גם ילך אחריו בהכרעה בין פרץ לגבאי. כך שבסיבוב השני הוא עדיין סוג של קינגמייקר, ושני המועמדים כבר פנו אליו בבקשה לקבל את תמיכתו.
הרצוג יעמוד בשבוע הקרוב בפני בחירה לא קלה, בין שני אנשים שהדיחו אותו מתפקידו, אבל כמי שהתגאה במרוצת כל הקמפיין שהוא איש של חיבורים, הוא צריך כעת להכריע לאיזו צלע להתחבר. מצד אחד, פרץ, שמגובה בניסנקורן ובכירים רבים לשעבר במפלגה, ומצד שני גבאי, שיגובה על ידי יחימוביץ' אך ייתכן שגם על ידי ח"כים נוספים. בפוליטיקת הבריתות העדכנית של מפלגת העבודה גם ח"כ איתן כבל משחק תפקיד לא מבוטל; הציר המשותף של כבל עם יחימוביץ' מול ניסנקורן בבחירות להסתדרות בחודש מאי האחרון יניע אותו לכיוונו של גבאי, ובמטה של האחרון תהו אתמול אם כבל, שתמך בהרצוג בשקט בשבועות האחרונים, יצליח לצרף את הרצוג לספינה לקראת הסיבוב השני.
גבאי יציע את תפקיד יו"ר האופוזיציה - בתמורה לתמיכה
כך או כך, כדי לשרוד את הקרב מול פרץ גבאי יצטרך כנראה לחלק תופינים, ויש לו תופין מתוק למדי להציע. בשבוע האחרון, כשמטות המועמדים השונים הבינו שגבאי צובר תאוצה, החלו לצוף באוויר וברשתות החברתיות שאלות על המשמעות המשפטית של בחירת יו"ר מפלגה שאינו חבר כנסת ולא יכול לכהן כיו"ר אופוזיציה. אך בשבוע הבא עלינו לטובה - החיסרון הזה עשוי להפוך ליתרון, שכן במידה וייבחר - גבאי יצטרך ככל הנראה לבחור חבר כנסת אחרת שיכהן כיו"ר אופוזיציה. כדי להבטיח את תמיכתו של הרצוג - גבאי יכול לסגור עמו דיל פשוט, והאמת אפילו ג'נטלמני - ולהציע לו שימשיך בכהונתו כיו"ר האופוזיציה. אך גם יחימוביץ' עשויה ללטוש עיניים לתואר שהחזיקה בו פעם, ולהראות שלמרות התבוסה בהסתדרות - היא עדיין חזקה במשחק הפוליטי.
קלף יו"ר האופוזיציה יכול לשמש את גבאי גם בזירה נוספת, כי גם ח"כ ציפי לבני נתפסת על ידי רבים כמועמדת די טבעית לתפקיד. לבני לא נקטה עמדה רשמית בנוגע לפריימריז בעבודה, אך קיוותה שהרצוג ייבחר מחדש, כדי להמשיך בתוכנית להרכבת גוש מרכז שמאל והחלת פריימריז פתוחים. גבאי היה עמום עד כה בנוגע לתמיכתו ברעיון, אך פרץ שולל אותו מכל וכל, ובכלל - היחסים של לבני ושל פרץ חמוצים ומרירים. לבני אינה חברה במפלגת העבודה, ולכן יכולה להמשיך לשחק את תפקיד שליחת האו"ם גם בשבוע הקרוב, אך היא יכולה גם לנסות לגייס את גבאי לתוכניות שלה, ולהבטיח את המשך שיתוף הפעולה של התנועה והעבודה תחת המחנה הציוני.
ביום שאחרי תוצאות הבחירות, העיניים נשואות גם לכיוון שני חברי הכנסת הנוספים שהתחרו במרוץ, אראל מרגלית ועמר בר-לב. במטה גבאי מעריכים כי הקולות של מרגלית ובר לב יעברו אליו באופן טבעי, שכן שניהם נשאו הצלחה אצל בוחרים חופשיים שחיפשו פנים חדשות לראשות המפלגה, אבל בקרב מול פרץ לכל הבית תמיכה יש ערך. מרגלית עשוי להתקשות למחול על כבודו אחרי ההתנגחויות הבלתי פוסקות שהטיח בגבאי במרוצת הקמפיין, וזה עשוי להוביל אותו לחיקו של פרץ בסופו של דבר, או כלל לא להכריע.
שתי חברות כנסת נוספות, שלא הכריעו עד עכשיו ונשארו מחוץ למשחק הן סתו שפיר ומרב מיכאלי. בעוד הראשונה נחשבת לנמסיס של פרץ שתוקפת חדשות לבקרים את מפקדי הארגזים שלו, השניה היתה בעבר בת חסותו וממקורבותיו הגדולות. שתיהן חוזרו בעיקשות על ידי כל המועמדים בשבועות האחרונים, מגמה שעשויה כעת רק להתחזק. ומעל כולם מרחפת דמותו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שמגביר את פעילותו הפוליטית בהדרגה באחרונה, והמתין לתוצאות הבחירות כדי להחליט על צעדיו הבאים.
למרות כל ההבדלים, לפרץ וגבאי יש גם אתגר משותף שהם יצטרכו לצלוח לקראת הסיבוב השני: כמו פרץ, שכבר ישב בכיסא היו"ר, עזב וחזר, ועזב וחזר שוב, גם גבאי הספיק במהלך קריירה הפוליטית הקצרה שלו בפוליטיקה להוכיח שמפלגה היא רק אמצעי, והעובדה שנטש את כולנו ואת חברו שר האוצר משה כחלון כעבור שנה אחת בלבד בממשלה היא לא בדיוק אות ליציבות. בסופו של דבר, שניהם יצטרכו לזכות באמון המתפקדים ולשכנע אותם שלמרות הזגזגנות העבודה היא הבית שלהם - וגם שהם יכולים להפוך את כיוון זליגת המנדטים ולמנוע את זגזוג הבוחרים.
