מדי שנה סובלים אלפי מתרחצים מצריבות מדוזה, אולם ברוב המכריע של המקרים הם אינם פונים לסיוע רפואי או פונים לכל היותר לתחנות העזרה הראשונה החופיות או לרופא הקהילה. מחקר חדש של אנשי רפואה וביולוגים ימיים קורא למשרד הבריאות להתייחס למדוזות כאל סיכון בריאותי.
נתונים שנחשפו לפני כשנה בוואלה! NEWS הצביעו על עלייה דרמטית בכמות ובחומרת צריבות מדוזות בקרב ילדים שבילו בחופי תל אביב בקיץ 2015. באותה שנה נרשמה גם עלייה חריגה בכמות הילדים שהובהלו לחדר המיון של בית החולים דנה לילדים שבמרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, בשל הופעת סימפטומים קליניים קיצוניים שנגרמו מצריבה של המדוזה הנפוצה בחופי ישראל - החוטית הנודדת. נתונים אלה הובילו לשיתוף פעולה ראשון מסוגו בישראל של אנשי רפואה וביולוגים ימיים, וממצאי המחקר עד כה פורסמו בימים האחרונים בכתב העת הרפואי היוקרתי European Journal of Emergency Medicine.
המחקר נערך בהובלת ד"ר מיגל גלטשטיין, רופא בכיר ומנהל המרפאה לטוקסיקולוגיה (חקר רעלים, ע"ח) בבית החולים דנה לילדים, ושותפים בו רופאים נוספים מבית החולים וחוקרים ממוזיאון הטבע על שם שטיינהרט במרכז הלאומי ללימודי שונות ביולוגית באוניברסיטת תל אביב ובבתי חולים בארצות הברית. בסיכום המאמר קראו המומחים להתייחס למדוזות כאל סיכון בריאותי, להקים מאגר מידע לאומי שיאפשר מעקב אחר מגמות רב שנתיות בפגיעות ולהכשיר את הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובתחנות העזרה הראשונה בחופים לזהות התסמינים הקליניים של עקיצות מדוזה והטיפול בהן.
לקריאה נוספת:
המדוזות הגיעו: נחיל הקיץ זוהה בחופי הארץ - ויישאר כחודש
חצים רעילים מתחת למים: זו הסיבה שאנו נצרבים מהמדוזות בקיץ
"להסתכל טוב על המים": כך תימנעו ממפגש עם נחיל המדוזות בחופי ישראל
למסקנות הללו הגיעו החוקרים אחרי שבחנו את מספר הילדים בגילאי שנה עד 16 שהגיעו לחדר המיון בבית החולים דנה לאחר שנפגעו מצריבת מדוזות בחודשי הקיץ של השנים 2015-2010. הנתונים שנאספו סיפרו כי במהלך חמש השנים כולן, הגיעו לחדר המיון 41 ילדים בלבד. אולם בקיץ 2015 לבדו הגיעו לחדר המיון מחצית מכמות זו. מתוך 20 הילדים שהובהלו באותה שנה לחדר המיון, שבעה נזקקו לאשפוז בעקבות סימפטומים מערכתיים ואחת מהם הובהלה לחדר המיון באמבולנס ומשם הועברה ליחידה לטיפול נמרץ בעקבות סכנה שנשקפה לחייה. לדברי ד"ר גלטשטיין, "מלבד פריחה וכוויות מקומיות בדרגה 1 ולעיתים אף 2, הילדים סבלו מחום גבוה, דופק מהיר, לחץ דם נמוך, הקאות, צמרמורות, עוויתות בשרירים, ואפילו דלקות וקשיי נשימה".
במאמר הסבירו החוקרים כי חומרת הפגיעה קשורה בין היתר לנפח הארס שנספג ולמצב הקורבן. עוד הסבירו כי ילדים עלולים לסבול מתחלואה מוגברת כתוצאה מהצריבה משום ששטח הפנים של עור גופם גדול יותר מזה של אדם מבוגר, משקלם נמוך יותר, הם נוטים להישאר במים זמן ממושך יותר והמודעות שלהם לסיכוני הסביבה פחות מפותחת מזו של המבוגרים. ד"ר בלה גליל, ביולוגית ימית ממוזיאון הטבע בתל אביב ופנסיונרית של המכון לחקר ימים ואגמים הנמנית עם עורכי המחקר, הסבירה כי "נחיל הקיץ של החוטית הנודדת נמצא כאן תמיד בין החודשים יוני לאוגוסט. זאת בדיוק התקופה שהילדים נמצאים בחופש הגדול".
המקרה הקשה ביותר שאליו נחשפו רופאי בית החולים לפני שנתיים ונרשם גם כחמור ביותר בישראל עד היום, הוא של גולשת גלים בת 14. בשל ענף הספורט שבו עסקה, היא נצרבה פעמים רבות על ידי החוטית הנודדת, אלא שבאוגוסט 2015 היא פיתחה תגובה אנפילקטית. זאת נגרמה ככל הנראה ממספר רב של צריבות שספגה באינטנסיביות גבוהה בשעות או בימים שקדמו להתמוטטות שהביאה אותה לסכנת חיים.
אביה של הנערה תיאר בפני הרופאים כיצד מיהרה לצאת מהמים אחרי שנפלה מהגלשן, אולם עד שהגיעה לתחנת ההצלה החופית היא כבר סבלה מקשיי נשימה, נפיחות בשפתיים, פריחה בכל הפנים ודופק מהיר. ד"ר גלטשטיין היה זה שקיבל אותה בחדר המיון. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהגיעה אלינו נערה שהייתה בסכנת חיים ממשית בעקבות עקיצה של מדוזה", אמר. "התגובה האלרגית שלה הייתה מאוד קשה, היא אושפזה בטיפול נמרץ והייתה זקוקה לטיפול באדרנלין, סטרואידים ואנטיהיסטמינים שכולם משמשים כתרופות נגד אלרגיה".
ד"ר גליל הוסיפה כי "המזל הגדול שלה היה שהאירוע קרה בקרבת המרכז הרפואי איכילוב. אם היא הייתה בחוף רחוק, וזה לא צריך להיות חופי סיני, מספיק חוף געש, זה היה עלול להסתיים באסון. משרד הבריאות הוא זה שאחראי על בריאות הציבור ולכן הוא זה שצריך לקבל אחריות מערכתית ולדאוג להכשרת הצוותים הרפואיים בתחנות העזרה הראשונה החופיות ובבתי החולים לטיפול במצבים כאלה, כדי שחלילה לא יהיה מקרה שיתפספס לנו ילד בין הידיים".
לפני כשנה, ניסה ד"ר גלטשטיין לפצח את תעלומת העלייה הדרמטית במספר האירועים ובחומרתם בקיץ 2015. "לא ברור לנו מה קרה כאן. יכול להיות שאנחנו עדים לשינוי בתגובה של המערכת החיסונית של האדם לארס שאנחנו מכירים כבר משנים קודמות", אמר. "יכול גם להיות שמדובר בשינוי במדוזות עצמן, אולי מדובר בחוטית נודדת מזן ארסי יותר. אבל את זה יכולים לקבוע רק ביולוגים ימיים שחוקרים את המדוזות". במענה לתהיות אלה הסבירה ד"ר גליל כי "הארס של החוטית הנודדת לא יכול להיות רעיל יותר כי המדוזות הן ענף מאוד עתיק בעולם החי והן כמעט לא השתנו במשך יותר מ-550 מיליון שנה. יש לנו מאובנים של מדוזות שדומים לחלוטין למדוזות שנמצאות היום בים".
עוד הסבירה כי לנחיל הקיץ שמכיל מאות אלפי עד מיליוני מדוזות, אין כלל עניין להתקרב לחוף. "האוכל שלו לא קרוב לחוף ואין לו מה לעשות במים הרדודים. הוא נמצא במרחק של כמה מאות מטרים עד שני קילומטרים וחצי מהחוף, אבל אנחנו יודעים שבקיץ הזרמים והרוחות דוחפים אותם ממערב למזרח, לכיוון החוף", הוסיפה. "הזרמים משתנים בהתאם לרוחות המנשבות באותו זמן ולכן זה משתנה ממקום למקום וההבדלים הם מאוד משמעותיים. כשחלק מהנחיל נסחף עם הרוחות והזרמים לכיוון החוף, זה יוצר שתי אפשרויות: או שהן נסחפות עד החוף/המים הרדודים, או שהן מגיעות למרחק של כ-200 מטר מקו המים ואז המתרחצים לא רואים אותן, אבל מתלוננים על מים צורבים בגלל שזרועות הציד של המדוזות ניתקות מגופן ונסחפות לחוף".
לדבריה, גם נחיל הקיץ של 2015 לא היה חריג בגודלו. "אם חלק כזה של נחיל נסחף לחוף ובחוף לא היו מתרחצים, אז לא קרה כלום. אבל מה קורה כשחלק כזה של נחיל מדוזות נסחף לחופים עירוניים ומוכרזים ובייחוד לחופי תל אביב הכול כך רוויים במתרחצים? אי אפשר לחזות את זה. אלה תנאים אטמוספריים שמשתנים: חוזק הרוחות, עוצמת הזרמים וכיוונם", אמרה.
שנה חריגה נוספת בכמות ובאיכות הפגיעות במתרחצים של החוטית הנודדת, תועדה בעיתונות הטורקית. בקיץ 2009 גרמה החוטית הנודדת ללא פחות מ-815 אשפוזים של מתרחצים ששהו במים שלאורך החוף הדרום-מזרחי של טורקיה. במאמר ציינו החוקרים הישראלים כי מעבר לפרסום זה, לא ניתן היה למצוא נתונים זמינים עבור שנים אחרות ומיקומים אחרים. "המחסור בבסיס נתונים ארצי, או לפחות של האזור כולו, המתעד את ההשפעות הבריאותיות הללו הוא מדאיג", כתבו החוקרים. "בורות לגבי מידת חומרתו (של ארס המדוזה - ע"ח) והטיפול בו, זהו סיכון בריאותי שעלול להוביל לטעויות רפואיות העשויות לפגוע בביצועי הסיכון שיבוצעו על ידי ספקי שירותי הבריאות. כמו תקריות גדולות, מספר החולים צפוי להיות יותר גבוה עם שינוי תנאי הסביבה. מערכות הבריאות צריכות להיות מוכנות לכך היטב".
לדברי החוקרים, מאגר מידע שאותו הם ממליצים להקים צריך להכיל נתונים על מיקום הפגיעה, תאריך הפגיעה, הסימפטומים שלה, דרך הטיפול ותוצאותיו. לאחרונה פנה ד"ר גלטשטיין לבתי חולים נוספים בארץ בניסיון לאסוף מידע נוסף על אשר אירע בתחומם בשנים הנבחנות במחקר. "הרישום צריך להיות בעוד מדינות ולא רק בישראל, אבל אצלנו הבעיה כואבת במיוחד כי אנחנו מקבלים את הריכוז הגדול ביותר של מדוזות בים התיכון", ציינה ד"ר גליל. "בואו נתחיל לתקן את הדברים אצלנו בבית, נבטיח את הטיפול הטוב ביותר לכל אזרחי ישראל ובמיוחד לילדים ולנוער שהם האוכלוסייה הפגיעה ביותר".