מחקר חדש שנערך בטכניון ובאוניברסיטת חיפה מסביר לראשונה את מנגנון הצריבה של מדוזת החוטית הנודדת, הנפוצה בחופי הארץ. על פי המחקר, המדוזה תוקפת את אויבה באמצעות הזרקת חומר רעיל על ידי אלפי מזרקים מיקרוסקופיים הממוקמים על כל אחת מזרועותיה.
לדברי פרופ' אורי שביט מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, "בתוך תא הצריבה נמצאת מחט המזרק, הארוזה ומקופלת לתוך עצמה בתוך קפסולה כדורית. בתגובה לשינויים כימיים בסביבה או למגע פיזי גדל הלחץ בקפסולה והמחט נורית החוצה בתאוצה המהירה מקליע שנורה מרובה". עוד הסביר כי בזכות ממצאי המחקר ניתן יהיה "להשפיע על מסלול ההתקדמות של המחט וכך להקטין את יכולת החדירה שלה לעור ולמנוע את הצריבה".
המדוזה משתייכת למשפחת הצורבניים - בעלי חיים התוקפים את טרפם ומתגוננים באמצעות החצים הצורבים. על אף שאין להן עיניים, אוזניים ואפילו מוח הן שורדות כבר 600 מיליון שנה - כמעט ללא שינויים התפתחותיים.
עוד בוואלה! NEWS:
סוכל פיגוע בלב בריסל: חשוד עם חגורת נפץ נורה בתחנת הרכבת
דיווח שווא על מחלת עור בשיזפון: 46 חיילים רותקו; שניים הודחו
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of the Royal Society Interface מבוסס על מדידות בטכנולוגיה של מעבדה על שבב (Lab-on-chip) ועל פיתוח של מודל מתמטי העוקב אחר תנועת החומר בתוך המערכת. מנגנון ההתארכות של מחטי הצריבה פוענח על ידי פרופ' שביט עם פרופסור גלעד יוסיפון מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ועם ד"ר תמר לוטן מבית הספר למדעי הים על שם צ'רני באוניברסיטת חיפה.
על פי ממצאיו, הכוח המניע את שליפת המחט אינו מוגבל לקפסולה בלבד, אלא מדובר במנגנון המתפתח בקצהו ומושך אותה בדומה לקטר המושך קרונות. הלחץ המופעל בתהליך דומה לזה הנדרש כדי להעלות מים לקצה של בניין בגובה קילומטר וחצי. "כל קפסולה מוקמה בפתח של מיקרו-תעלה שחיברה בין תעלת מים מרכזית לתעלה נוספת שהכילה שמן. מצאנו שכאשר המחט חדרה דרך שמן, קצב ההתארכות שלה ירד בשלושה סדרי גודל", הסביר פרופ' שביט.