אחרי פחות משנה של דרך עצמאית וקמפיין נמרץ, עמנואל מקרון השלים אמש (ראשון) את הדרך שסלל לעצמו, הישר אל ארמון האליזה. מקרון, שטרם חגג 40, הוא הנשיא הצעיר ביותר של צרפת אי פעם, והמנהיג הצעיר ביותר מאז נפוליאון. בנקאי ההשקעות לשעבר, שעד לאחרונה היה שם די אלמוני מחוץ לרפובליקה, ניצל את החולשה הפוליטית של יריביו ושל מורו, הנשיא היוצא פרנסואה הולנד, כדי לגבור על כל יתר המועמדים, שחלקם נפלו עוד בפריימריז של מפלגתם.
מקרון, יליד העיר הצפונית אמיין הנשוי למורתו לדרמה מהתיכון הגדולה ממנו ב-25 שנה, מעולם לא נבחר למשרה ציבורית וניסיונו הפוליטי מסתכם בשנתיים בתור שר האוצר. הוא פרש מהממשלה באוגוסט האחרון, כשראה שהממשלה הלא-פופולרית לא מצליחה להעביר את הרפורמות הכלכליות שהוא סבור שחיוניות להתנעת הכלכלה הקפואה של צרפת. אלו גררו הפגנות נרחבות ושביתות ענק, מחזות שצפויים לחזור גם בתקופת כהונתו.
לקריאה נוספת:
עליית מקרון אינה ניצחון הטובים, אלא הדיפתם של זורעי השנאה
מקרון בחגיגות הניצחון: "אגן על הרפובליקה - כל העולם מביט בנו"
לה פן בנאום התבוסה: "על החזית הלאומית להמציא את עצמה מחדש"
הוא רץ על מצע מעומעם, שממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק. תנועתו החדשה "קדימה!" (!En Marche), שתזדקק להצלחה בבחירות לפרלמנט בחודש הבא כדי למלא את הבטחותיו, קוראת לאיחוד בין שברי החברה הצרפתית, שלדבריה נקרעת בין שמאל לימין. הליכתו בין הטיפות גם קנתה לו מתנגדים רבים, שראו בו איש מכירות חסר אידיאולוגיה. העובדה שמולו התמודדה מישהי שנואה יותר, מועמדת הימין הקיצוני מארין לה פן, סייעה לו באופן משמעותי, מאחר שיריביו העיקריים מהסיבוב הראשון פרט למועמד השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון התגייסו סביבו כדי לעצור את לה פן.
המועמד הנאה קיבל תשומת לב רבה עוד בתחילת המרוץ, גם כשלא היה המועמד המוביל. זה היה בשל חיי הזוגיות שלו, אחד הדברים האהובים ביותר על הצרפתים. 25 שנה מפרידות בין מקרון לבין אשתו בריז'יט טרונייה, שהייתה מורתו בתיכון. הם הכירו כשהיה בן 15 והיא בת 40, עם שלושה ילדים. אחרי שעבד במשרד הכלכלה בין 2004 ל-2008, הוא יצא לשוק הפרטי ועבד בבנק ההשקעות רוטשילד - מה ששימש מטרה עבור מתנגדיו שהאשימו אותו בתור סוכן של הגלובליזציה והעסקים הגדולים, והאנטישמים שבהם אף הזהירו מפני "השתלטות יהודית" על צרפת.
הזינוק המטאורי של מקרון החל עם נפילת יריביו מהממסד הפוליטי. הנשיא הולנד, שגידל את מקרון, היה הנשיא הכי פחות פופולרי מאז תום מלחמת העולם השנייה, והראשון שלא ניסה אפילו לשמור על כיסאו למשך כהונה נוספת. ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שתחתו כיהן מקרון כשר אוצר במשך שנתיים, הפסיד בפריימריז של המפלגה הסוציאליסטית, ששברה שמאלה ובחרה בבנואה האמון. הולנד וואלס, מהאגף הימני במפלגה, אימצו לחיקם את מקרון כדי לעצור את הימין ואת השמאל הקיצוני, והמפלגה קרסה בבחירות לנשיאות.
הבשורות הטובות למנהיג הפוליטי הצעיר הגיעו גם מימין. אלן ז'ופה, ראש הממשלה לשעבר, וניקולא סרקוזי, הנשיא לשעבר, נחשבו שניהם למועמדים מובילים להנהיג את המפלגה השמרנית. עם זאת, הם הפסידו לראש הממשלה לשעבר פרנסואה פיון, שלקח את המפלגה ימינה יותר והציע נקודות דומות לאלו של לה פן. הסקרים חזו לו ניצחון מובהק, עד שהסתבך בפלילים לאחר שנחשף כי העסיק את אשתו בתור עוזרת פרלמנטרית שלו במשך שנים, מבלי שזו הגיעה לעבודתה.
במהרה הפך המרוץ לדו-קרב בין המועמד שרוצה לשפץ את אירופה מבפנים, לבין זו שרוצה לבודד את צרפת ולהתבדל מהיבשת. שניהם לא היו אהודים במיוחד, מה שמסביר את אחוז ההצבעה הנמוך בסיבוב השני בקנה מידה היסטורי, אך לה פן הדאיגה רבים יותר, ומקרון סירב לפרוט על נימי הפחד של הציבור בעקבות גל הטרור הפוקד את המדינה. הוא שלח מסרים של אחדות ושל שיתוף פעולה, כאלו שלא אומרים הרבה מבחינה מעשית, אך קורצים למי שמאס במחלוקות העמוקות של הפוליטיקה הצרפתית לדורותיה.
עתה עומדת בפניו משימה קשה, להוכיח לאזרחים כי התקווה שהציע אינה רק סיסמאות ריקות מתוכן. המצביעים העניקו לו מנדט לשקם את צרפת ואת כלכלתה, והמשימה האמתית שלו רק מתחילה. יריביו ימתינו לכל טעות שיעשה, ויזכירו את חוסר ניסיונו של "התינוק של הולנד" - כפי שכינתה אותו בלעג לה פן - כל אימת שיהיה משבר פוליטי או מדיני.
