אולי הדבר הבלתי-צפוי ביותר, בתקופה כה בלתי-צפויה, הוא שהסקרים והפרשנים צדקו. בסופו של דבר, שני המועמדים הבולטים בבחירות לנשיאות צרפת, עמנואל מקרון ומארין לה פן, עלו אמש (ראשון) לסיבוב ההצבעה השני. אמנם כתבנו זאת פעם אחר פעם, אבל עדיין יהיה צורך לעכל את העובדה שבפעם הראשונה בתולדות צרפת המודרנית הנשיא לא יהיה שמרן או סוציאליסט, וששתי המפלגות ששלטו בפוליטיקה הצרפתית כלל לא הגיעו לסיבוב השני.
אחת מהן, זו שמטעמה יושב עדיין הנשיא בארמון האליזה, מתרסקת לחלוטין - גם בגלל הנשיא פרנסואה הולנד, וגם בגלל המועמד הבלתי-בחיר בנואה האמון. מועמד שמרני יכול היה בהחלט להגיע לסיבוב השני, אבל פרשיות השחיתות של פרנסואה פיון היו קצת יותר מדי קשות לעיכול, גם עבור צרפת, שמאוד סובלנית לנושא הזה. אולי גם אם ראש הממשלה לשעבר אלן ז'ופה או הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי היו מנצחים בפריימריז התוצאה הסופית לא הייתה שונה - כי זו שנה שכזו, שנת הסופות המושלמות.
בחירות בצרפת - עוד כותרות
בחירות לנשיאות צרפת: מקרון ולה פן העפילו לסיבוב השני
אזרחי צרפת בוחרים נשיא: שיעור ההצבעה עומד על 28%
הקרב על דמותה של צרפת: כל מה שצריך לדעת על הבחירות לנשיאות
כל מי שמתנחם בכך שהנה, צרפת מחזירה את השפיות למפה הפוליטית, שטולטלה על ידי דונלד טראמפ, "ברקזיט" וכל השאר לאט לכם. ראשית, מקרון לא נבחר עדיין לנשיא. אמנם האמון מיד התייצב מאחוריו, והסוציאליסטים וחלק ניכר מהשמרנים יצביעו לו, אבל איש אינו יודע מה יעשו תומכי מועמד השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון, כחמישית מהאלקטורט של הסיבוב הראשון. הם קרובים אידיאולוגית בהרבה מובנים ללה פן, יותר מאשר למקרון. ייתכן גם שתיפול שאננות על הצרפתים, נוסח, "טוב, ברור שמקרון ינצח, אפשר ללכת לים".
לצד זאת, נותרת העבודה שהרפובליקה הצרפתית בחרה בלה פן לסיבוב השני. במרוץ של שני אנשים בלבד - הכול פתוח. כמעט. הדבר הטוב המרכזי בעלייתם של מקרון ולה פן הוא שהעסקים אינם כרגיל. וכן, שיש לנו כאן, במובן מאוד בסיסי, מאבק אידיאולוגי אמיתי.
שני האישים, בניגוד לפוליטיקאים אחרים, אומרים את דעותיהם. מצד אחד, יש לנו תומך בגלובליזציה, באיחוד האירופי, בברית נאט"ו, בקבלת פליטים מבוקרת ובשילוב מהגרים, כולל מוסלמים. מצד שני, נמצאת האישה השואפת להוציא את צרפת מגוש האירו ובהמשך מהאיחוד האירופי, שתפסיק כמובן כל הגירה וכל קבלת פליטים, ורוצה - איך היה אומר טראמפ אם היה צרפתי? - לעשות את צרפת גדולה שוב.
כעת מתחילה מערכת בחירות בת שבועיים. בכלכלה, תחום מרכזי, מקרון עומד על קרקע מוצקה לעומת לה פן. הוא נחשב ביצועיסט שטוען שיוכל להוביל רפורמות שכלכלת צרפת זקוקה להן. בראש ובראשונה, פתיחת שוק העבודה המאובן. ואולם, צריך לזכור שלמקרון אין מפלגה, ובסופו של דבר הוא יצטרך להעביר חקיקה בפרלמנט כדי לבצע שינוי אמיתי, אלא אם יצליח ליצור קואליציות אד-הוק לנושאים שונים עם שמרנים וסוציאליסטים מתונים. זה אמנם קשה, אך לא בלתי אפשרי.
ללה פן בעיה דומה יש לה מפלגה, אבל שום שליטה בפרלמנט, והאג'נדה הכלכלית שלה עלולה לגרום, ודי בטווח הקצר, קריסה. זאת, אלא אם היא אכן תוציא את צרפת מגוש האירו ותעורר פחדים בבורסה. בשאלה המרכזית האחרת, לה פן מצטיירת כחזקה יותר בנושא הביטחון האישי, השליטה בגבולות, תנועה חופשית של בני אדם וסחורות.
ואולי השאלה החשובה מכול, שמערכת הבחירות הזו אולי תיתן לה מענה חלקי, היא מהי צרפת. מהי כל מדינה בעידן הנוכחי? מהי הזהות הצרפתית? מהם חלקיה? האם הכפריים חובשי הברט בסרטים, האם פרובנס וברטן, האם פריז הקוסמופוליטית, האם מרסיי ושכונותיה הים תיכוניות? האם צרפתי הוא מי שאבות אבותיו היו גאלים או שגם לאלג'יראים, ליהודים שהגיעו מפולין ולימים ממרוקו, לאפריקנים מסנגל, לוויטנאמים וכל השאר יש מקום במדינה שפעם סיסמתה הייתה חופש, שוויון ואחווה?
למקרון יש תשובה ברורה, כך גם ללה פן. אמנם זה מפתה, אך לא יהיה מדויק לומר שלה פן רוצה את צרפת של העבר ושמקרון את צרפת של העתיד. מדויק יותר יהיה לומר שמקרון רוצה את צרפת הממשיכה בכיוון הנוכחי, והוא בהחלט האדם שהממסד הגלובלי הצרפתי יתייצבו מאחוריו. לה פן רוצה עתיד שונה לחלוטין מהכיוון הנוכחי. עתיד לאומי ולאומני, המתנגד לגלובליזציה, אחר.
חרף הניסיונות הרבים, מקרון לא נתפס בקלקלתו (אנו זהירים ואנו בצרפת, אז נסייג ונוסיף בינתיים). ללה פן לעומת זאת, קופת שרצים. זנב ארוך של חקירות בנושאי שחיתות הממתין לה, אם תנוצח במערכת הבחירות. שלא לדבר על יריבים מבית, פשוטו כמשמעו אחייניתה מריון, הקיצונית עוד יותר ממנה וממתינה להשתלט על התנועה. מה שמרין עשתה לאביה, אחייניתה מתכננת לעשות לה. תככים שכאילו נלקחו מזמנים אחרים.
גם כאן אנו רואים את העיר מול הפריפריה, ובמובן עמוק עוד יותר את העם נגד האליטות. זה יהיה חלק מקרב התעמולה של השבועיים הבאים - מרין לה פן, אשת העם, מייצגת הצרפתים השורשיים, המנושלים, נגד האדם המיצג את האליטות הממוסדות ששולטות בצרפת שנים רבות כל כך. ולא רק זאת שהוא גלובליסט גאה, הוא למד בבתי ספר יוקרתיים, בבית הספר הגבוה למנהל - אחד משני המוסדות המיצרים את האליטה הצרפתית, ואחר כך עשה קריירה בבנק ששמו בעל קונוטציות כה רבות, גם בצרפת - בית רוטשילד. סמל הבנקאות הגלובלית עוד לפני שהיה מושג כזה. וכמובן - סמל לעושר, לקוסמופוליטיות היהודית ולהון הגלובלי. ואיש לא אוהב בנקאים.
ההערכה כרגע היא שבסיס התמיכה במקרון, שאמנם נבנה רק בשנה האחרונה, יביא אותו לאליזה בחסום הוואקום שהתהווה בפוליטיקה הצרפתית, עם מעט עזרה מידידיו, או משונאי לה פן. זה התרחיש הסביר. בעוד שבועיים, נדע אם לשם שינוי בימים אלה הסביר הוא שיתרחש, אם צרפת תלך בדרך האנטי גלובליזציה של ארצות הברית ובריטניה, או בדרך הקיימת, שאינה נטולת בעיות, כמו הולנד לפניה.