מותו של אביר המאבק באפרטהייד הפך לדלק של מתנגדי הנשיא המושחת

ביום רביעי האחרון נאספו בבית העלמין ווסטפארק שביוהנסבורג פוליטיקאים בכירים, פעילים מוכרים ואזרחים רבים, שהגיעו להיפרד מאחד מגיבוריו הגדולים של המאבק בשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, אחמד קתראדה. בגיל 87, מותו של מי שהקדיש את חייו למאבק בשלטון הגזעני ובאפליה המתמשכת ואושפז בימים שלפני כן במצב קשה, לא הגיע כהפתעה גמורה, וההלוויה, בהתאם, תפסה צורה של חגיגה של חייו ועשייתו החברתית והפוליטית.

אלא שמהחגיגה נעדר אדם אחד, חשוב למדי – ג'ייקוב זומה, נשיא דרום אפריקה העומד בראש מפלגתו של קתראדה, "הקונגרס האפריקני הלאומי" (ANC). לא היה זה במקרה. משפחתו של קתראדה, שמילא תפקידים בכירים במפלגתו לפני ואחרי נפילת האפרטהייד, דרשה מהנשיא זומה שלא להגיע. כך, הפך מותו של "דוד קתי", מי שנחשב לאחד הפוליטיקאים הבלתי-מתפשרים ביותר בכל הנוגע לעקרונותיו, להתפרצות גדולה מתמיד של האש שבערה מתחת לכהונתו של זומה.

עוד בוואלה! NEWS:
בצל הפיוס עם סעודיה: בית משפט במצרים אישר העברת האיים בים האדום
דרום סודאן: רצח עובדי סיוע מאיים להחריף את המשבר ההומניטרי
בשל המשבר: העליון בוונצואלה ביטל את ההשתלטות על הקונגרס

כמעט שנה לפני מותו, קתראדה – שהוחזק יחד עם הנשיא לשעבר נלסון מנדלה במאסר באי רובן הידוע לשמצה עד לתחילת שנות ה-90 – פרסם מכתב פתוח, ובו קריאה לזומה להתפטר מהנשיאות לאלתר. קטעים מאותו מכתב נחרץ הוקראו בהלוויה, לקול תשואות רמות, על ידי סגן הנשיא לשעבר קגאלמה מוטלנתה.

זומה הסתבך בשורה של פרשות שחיתות, שהגדולה שבהן נסגרה בכך שבית המשפט העליון "ויתר" למעשה על דרישתו מהנשיא להשיב לקופת המדינה כספי ציבור שבהם עשה שימוש שלא כחוק. לצד צעדים אנטי-דמוקרטיים נוספים ומדיניות כלכלית שבעיני רבים היטיבה עם עשירי המדינה והחריפה את חוסר השוויון בין השחורים ללבנים, מעמדו של זומה נשחק – אך הוא הצליח להתחמק עד כה מלקיחת אחריות ממשית, וצלח כמה שערוריות שהיו אמורות כבר מזמן להפילו מכס השלטון.

כהונתו השנייה של זומה אמורה להסתיים בשנת 2019, ועל פי החוקה הדרום אפריקנית (את פיה כבר הספיק זומה להמרות) הוא לא יוכל להיבחר לכהונה שלישית. אלא שרבים מבכירי מפלגתו, כמו גם גורמי אופוזיציה ואזרחים רבים, חוששים מהישארותו של זומה בתפקיד עד אז, ומהאפשרות שהשתעשע בה הנשיא לא פעם – שינוי החוקה כך שתתאפשר לו לפחות כהונה נוספת.

כך או כך, נראה שזומה לא יאריך ימיו בהנהגת המדינה כפי שקיווה, וספק רב אם יעז לשוב ולקדם את רעיון הכהונה השלישית. עם זאת, הוא הוכיח שוב ושוב כי הוא מסוגל לאחוז במושכות השלטון ולא לעזוב, והשאלה המרכזית שנותרה כעת היא מי יהיה מחליפו – בראשות המפלגה ובהנהגת המדינה – ומתי, אם בכלל, הוא ייעלם מהמערכת הפוליטית.

בחזרה להלווייתו של קתראדה, גם רעייתו לשעבר של זומה, נקוסוזנה דלמיני-זומה, נעדרה ממנו. דלמיני-זומה, שכיהנה עד לאחרונה כיו"ר האיחוד האפריקני ושבה בשבועות האחרונים לדרום אפריקה, נחשבת למועמדת מועדפת על הנשיא להחליפו, ושתיקתה בימים האחרונים רק מחריפה את החשש והדאגה בקרב גורמי האופוזיציה במפלגה ומחוץ לה.

מי שנכח בהלוויה, והפך לכוכב האירועים האחרונים, הוא שר הכלכלה פרבין גורדהאן, שאינו אהוד במיוחד, בלשון המעטה, על זומה, ומונה מחדש לתפקיד בסוף שנת 2015 בלחץ גורמים בסביבתו של הנשיא. לאחר שסגן הנשיא לשעבר מוטלנתה הקריא את מכתבו החריף של קתראדה, הוא הפנה את תשומת הלב אל גורדהאן, שישב בקדמת הקהל לצדה של וויני מנדלה, אלמנתו של הנשיא לשעבר, כ"מי שעומד על עקרונותיו".

גורדהאן, שעשה לו שם כלוחם בשחיתות וקידם מדיניות שנתפסה בעיני רבים כמועילה למדינה ולאזרחיה כולם, התקבל במחיאות כפיים סוערות ובתרועות רמות שנשמרו, כך נדמה, לממשיך דרכו האפשרי של קתראדה. כל זאת, על רקע דיווחים עיקשים בנוגע לכוונותיו של הנשיא זומה להדיח את גורדהאן.

זומה, על פי גורמים בסביבתו, המתין עד לאחר הלווייתו של קתראדה כדי להכריז על השינויים בממשלתו – שהתבררו כנרחבים הרבה יותר מהדחתו של שר הכלכלה בלבד. נראה שסבלנותו של זומה לא עמדה לו, ובמהלך דרמטי יומיים בלבד לאחר ההלוויה הוחלפו ארבעה שרים בכירים נוספים, ו-20 שרים וסגני שרים בסך הכול.

השגריר היוצא של ארצות הברית בדרום אפריקה, פטריק גספארד, היטיב לתאר בטוויטר את ההכרזה הלילית של זומה כ"טבח ממשלתי בחצות הליל". זומה, מצדו, טען כי השינויים נועדו "להביא שינוי סוציו-אקונומי קיצוני, שיבטיח חיים טובים יותר לעניים ולמעמד הפועלים". בעתות משבר שב זומה לקהל תומכיו המסורתי, וממשיך להפיץ חצאי-אמיתות, שרק מי שמתעלם מהעובדה כי הוא שולט במדינה ביד רמה כבר שנים רבות – ולפיכך יכול לקבוע מדיניות כלכלית כרצונו – מסוגל להאמין להן.

המחאה נגד זומה, שבשנים האחרונות הובלה בראש ובראשונה על ידי ארגוני סטודנטים, הגיעה כעת גם להנהגת המפלגה. ה"טופ 6", מעין גוף חצי רשמי של בכירי ה-ANC, צפוי להיפגש מחר ולדון בחילופי השרים שנעשו בבהילות רבה. לפחות שלושה מהם כבר הודיעו על התנגדותם למהלך, ומזכ"ל המפלגה גוודה מנטאשה הבהיר במילים דיפלומטיות למדי כי "זומה לא התייעץ" עם אף אחד מבכירי ההנהגה בנושא.

מותו של קתראדה נתן למתנגדים לזומה, שחלקם התאגדו לאחרונה תחת הכותרת "להציל את דרום אפריקה", תנופה מחודשת. בקשתו של מנהיג מפלגת האופוזיציה "לוחמי החירות הכלכלית" (EFF), ג'וליוס מאלמה, להעלות הצעה להצבעת אי-אמון נענתה סוף כל סוף על ידי יו"ר הפרלמנט, שאמרה כי "תשקול זאת", ובטקס הזיכרון שנערך אתמול ביוהנסבורג – לאחר שזומה איים שלא לאשר את קיומו וחזר בו – אלמנתו של קתראדה, ברברה הוגאן, זכתה לתשואות רמות כשקראה שוב לזומה להתפטר בנאום משלהב. קריאות "זומה חייב ללכת" הדהדו בכנסייה שבה נערך הטקס.

עם כל אלה, המפה הפוליטית של הימים האחרונים לא תהיה שלמה בלי אוויטה בזוינדהוט, "האישה הלבנה הידועה ביותר בדרום אפריקה", כפי שהיא מגדירה את עצמה. אוויטה, דמות הדראג של הפעיל נגד האפרטהייד פיטר דירק-אויס, היא קריקטורה של אישה לבנה מהאצולה האפריקנרית, שמסרבת לוותר על זכויות היתר שלה. דמותה הסאטירית של אוויטה תפסה עוד בשנות ה-80 מקום מרכזי במאבק באפרטהייד, ואכן נותרה יקירת האומה וקול המצפון הדרום אפריקני לאחר עלייתו של מנדלה בתחילת שנות ה-90.

כמנהגה בקודש, גם הפעם לא חסכה אוויטה מאזרחי המדינה את פרשנותה לאירועים האחרונים, ופרסמה סרטון עם "בדיחת 1 באפריל", שבו היא מתארת כיצד הנשיא זומה מודה בטעותו ופורש לאחר כבוד מכס השלטון. צוואתו של קתראדה, בדמות המכתב שהפנה לזומה, יחד עם המסר הברור של אוויטה (שהוגדרה על ידי מנדלה כ"אחת מהגיבורים" שלו במהלך ריאיון מפורסם שערכה עמו במשכן הרשמי בשנת 1994), היו אמורים לחתום את הגולל על כהונתו של זומה. כעת, נותר לראות אם המחאה שבעבעה בשטח כבר כמה שנים תשיג את מטרותיה, או שמא זומה ישלוף עוד ארנב מכובעו.