"דור חדש מגיע": לסטודנטים השחורים מדרום אפריקה עד מיזורי נמאס

עבור עשרות אלפי סטודנטים שחורים בדרום אפריקה, ההשיג הסמלי שבהפלת הפסל בדמותו של ג'ון ססיל רודס שעמד עד אמצע חודש מרץ האחרון במרכז אוניברסיטת קייפ טאון היה רק ההתחלה. 21 שנים לאחר סיומו הרשמי של שלטון האפרטהייד במדינה השסעים רחוקים מלהתאחות, והסטודנטים – כמו במקרים דומים רבים בדרום אפריקה וברחבי העולם – הם אלה שנושאים את דגל השינוי. למרות שרוב הסיכויים נגדם, הסטודנטים השחורים ואחיהם למאבק רושמים הישג אחר הישג – לאחר לא מעט כשלונות – ומעוררים השראה להצתת מחאות דומות במדינות אחרות, בראשן ארצות הברית ובריטניה.

"כשכמה סטודנטים השליכו דלי מלא צואה על פסלו של רודס באוניברסיטה המדורגת ראשונה בדרום אפריקה, הם בקושי היו מסוגלים לצפות כיצד המעשה שלהם יעורר חיפוש בנבכי נשמתה של האומה, בנוגע למורשת, זהות וגזע", כתב בסוף חודש מרץ כתב "גרדיאן" במדינה, דייוויד סמית. רודס, יליד 1853, הגיע לדרום אפריקה בצעירותו וייסד שם את אימפריית היהלומים "דה ברס". במהרה, הוא הפך לאחד מהאנשים העשירים בעולם ומונה להנהגת מחוז קייפ טאון הקולוניאליסטי בגיל 37. מדיניותו זרעה את זרעיה של ההפרדה גזעית, וכשמת בשנת 1902, הוא נקבר במדינה השכנה שנשאה את שמו – רודזיה, זימבבואה של ימינו.

דפי הטוויטר התמלאו לקראת אותו יום בחודש מרץ בתגית "רודס חייב ליפול", והסטודנטים טענו כי הפלת הפסל היא זרז להיפרדות מהאירוצנטריות שאפיינה לטענתם את האקדמיה הדרום אפריקנית, והליכה לעבר עתיד אפריקני יותר. הפרשה שפכה אור על העובדה הסמלית שמתוך יותר מ-200 פרופסורים בקייפ טאון, רק חמישה הם שחורים, ובסגל כולו לא נמצאה אף לא דרום אפריקנית שחורה אחת. לא נדרש רק להפיל את סמל הקולוניאליזם, אלא לשנות את השיטה מיסודה. "סטודנטים אפריקנים לא מסוגלים להזדהות עם המוסד ולהרגיש שייכות", טענה נשיאת מועצת התלמידים, רמבינה מהאפה.

מעט יותר מחצי שנה לאחר מכן, ב-14 באוקטובר, המחאה קיבלה תנופה מחודשת עם הדיווחים על כוונת הממשלה והאוניברסיטאות להעלות את שכר הלימוד. ראשונה הייתה אוניברסיטת וויטס שביוהניסבורג, ומשם המחאה התפשטה לקמפוסים נוספים במדינה. במכתב פתוח לנשיא ג'ייקוב זומה שפורסם בעיתון הדרום אפריקני הוותיק "מייל אנד גרדיאן", תיארה הסטודנטית אתמבילה מסולה את מה שחשו רבים מחבריה לדור שזכה לכינוי "בני החורין", אלה שנולדו בשנות ה-90 ולא חשו באופן ישיר את השפעות משטר האפרטהייד.

"ג'ייקוב זומה היקר, הפעם אלה לא הלבנים שהכעיסו אותנו, אלא אתה", הטיחה כותרת המכתב, שיצא נגד מה שהגדירה מסולה כהזנחה של הדור השחור הצעיר מצד מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי האפריקני". לדבריה, "לא תוכל ללעוג לצעירים, אדוני הנשיא. בשונה מההורים שלנו, לנו אין מה להפסיד. אנחנו רואים אותך. אנחנו רואים אותך שם את החוקה ללעג ומשליך את משאביה של המדינה הזאת. אתה שוכח שהצעירים שאתה מתייחס אליהם בזלזול כה רב הם אלה שיצביעו בבחירות הבאות. המפלגה שלך תמשיך לאבד כוח לא כי יש אופציה טובה יותר, אלא כי למצביעים הצעירים – שבקרוב יהיו הרוב – נמאס ממך".

"דור חדש מגיע, והוא כועס יותר", הוסיפה מסולה. "לדור בני החורין נמאס מלשמוע על כמה ש'הקונגרס הלאומי האפריקני' היה טוב. עבורם זה מיתוס, ומיתוסים אינם אומרים דבר למי שמקווה לעתיד טוב יותר". על הרקע הטענות ההולכות וגוברות בדבר שחיתות שלטונית במדינה, היא הוסיפה: "הייתי רוצה לחשוב שבתור מישהו שלא היה יכול להשלים את לימודיו כי בחר להיאבק נגד האפרטהייד, תדע יותר טוב מכולם מהי חשיבותו של חינוך. האם אתה מרגיש מאוים מאנשים מלומדים? היית יכול ליצור מערכת חינוך שאפשר להתגאות בה".

המכתב פורסם לאחר ההצהרה שכה רבים ציפו לה על השהיית התכנית להעלאת שכר הלימוד, שזומה מסר לכלי התקשורת ממשרדו, במקום לצאת לקהל הסטודנטים בבירה פרטוריה, כפי שהבטיח שיעשה. זאת למרות שיותר מעשרת אלפים סטונדטים נאספו תחת דגלה של תנועת "שכר הלימוד חייב לרדת" (משחק מילים על סלוגן המחאה "רודס חייב ליפול") ב-23 באוקטובר מחוץ לבנייני הפרלמנט, בהפגנת הסטודנטים הגדולה ביותר במדינה מאז התקוממות סווטו בשנת 1976, שיצאה אז נגד שינוי שפת הלימוד בבתי הספר לאפריקנס, שפתם של האירופים שהגיעו לדרום אפריקה.

יותר משני עשורים לאחר התמוטטות שלטון האפרטהייד, ההכנסה הממוצעת של אזרחים לבנים בדרום אפריקה היא פי שש מזו של שחורים. על פי נתונים משנת 2014 שהתפרסמו ב-CNN, מדד ג'יני, הבוחן את אי-השיוויון, עלה מאז נפילת האפרטהייד. כלומר, דרום אפריקה כיום היא יותר אי-שיוויונית מבימי האפרטהייד. שליש מצעירי דרום אפריקה, בני 15 עד 24, אינם עובדים או לומדים, 60% מהשחורים בדרום אפריקה נמצאים מתחת לקו העוני, ורק 36% מהם זכאים לתעודת בגרות. העלאת שכר הלימוד, כך טענו המוחים, תשפיע יותר מכל על אזרחיה השחורים של המדינה.

למרות שהתקבלה הדרישה להשהות את העלאת שכר הלימוד, שתוכנן לעלות ב-10.5%, הסטודנטים הבהירו כי המחאה נוגעת לנושאים רבים מעבר לכך. רשימת הדרישות שלהם כללה "דה-קולוניזציה" ושינוי מקיף של מוסדות ההשכלה הגבוהה, ביטול העסקה קבלנית של עובדי ניקיון ואבטחה ושחרור מפגינים שנעצרו במהלך ההפגנות, שהגיעו לשיאן בשבוע אחד שהסתיים בהפגנה בפרטוריה ב-23 באוקטובר.

אחת מהדוגמאות המובהקות ביותר לאותה "דה-קולוניזציה" שאליה התייחסו מובילי המחאה מגיעה מבדיקה של הרכב סגלי ההוראה בדרום אפריקה. בשנת 2012, 53% מהסגל האקדמי בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה היו לבנים, שמהווים רק 8% מהאוכלוסיה במדינה. ההסבר הניתן לכך פעמים רבות הוא "חוסר באקדמאים שחורים בעלי הכשרה מספקת". אלא שנתונים משנת 2013 מבהירים כי 44% מהתלמידים לדוקטורט במדינה היו שחורים, ומהם 44% נשים.

ההפגנות האחרונות החלו באוניברסיטת וויטס בלילה שבין ה-13 ל-14 באוקטובר. קבוצת סטודנטים חסמה את הכניסה למוסד, ועד לשעות הצהריים אלפי סטודנטים כבר הצטרפו להפגנה נגד העלאת שכר הלימוד. המפגינים הפנו את הביקורת היישר לממשלה בפרטוריה, שהודיעה על כוונתה לבטל את הסבסוד בהשכלה הגבוהה, ללא כל התייעצות עם ארגוני הסטודנטים הלאומיים.

בימים שלאחר מכן, הפגנות אורגנו בכמה אוניברסיטאות בקייפ טאון, בפרטוריה ובערים נוספות, ומול מטה מפלגת השלטון ביוהניסבורג. מחאת שכר הלימוד הפכה במהרה גם להפגנה נגד אלימות משטרתית, לאחר שבכמה מוקדים כוחות המשטרה ריססו גז מדמיע על הסטודנטים. "הנהגת 'הקונגרס הלאומי האפריקני' בזמן האפרטהייד לא הייתה יכולה לשער למה הפכה כעת המפלגה", טענה גבריאלה בלומברג, סטודנטית בת 22 מאוניברסיטת וויטס שהגיעה למחות מול מטה המפלגה ביוהניסבורג, בדברים שאמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית.

"אני מבין את הקשיים של סטודנטים שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי חלש בתשלום שכר הלימוד", הודה דריק שוורץ, סגן יו"ר אוניברסיטת נלסון מנדלה בפורט אליזבת, אחד מאנשי הסגל שהביעו תמיכה פומבית בתנועת המחאה. "החינוך הגבוה סובל מחוסר מימון קשה", הוסיף. באותו השבוע, שוטרים ירו כדורי גומי על מפגינים באותה האוניברסיטה. באוניברסיטת פורט הייר שבמזרח המדינה פרצו עימותים אלימים, שבמהלכם השליכו השוטרים רימוני הלם לעבר המפגינים.

לקראת סופו של שבוע ההפגנות ברחבי המדינה, ב-21 באוקטובר, מאות סטודנטים הסתערו על מבנה הפרלמנט וקראו "שכר הלימוד חייב לרדת", שעה ששר הכלכלה נהלאנהלה ננה החל למסור את הצהרתו הרשמית בנוגע למדיניות התקציבית. יומיים לאחר מכן, כאמור, יותר מעשרת אלפים מפגינים כבר התאספו מול לשכתו של הנשיא ג'ייקוב זומה, באירוע שהיה שיא המחאה. במהלך אותו שבוע, השר לביטחון הפנים דייוויד מהלובו טען כי "אנשים שאינם סטודנטים הגיעו וגרמו להפרעות הסדר. ישנם גורמים אופורטוניסטיים שהפכו את המחאה לעניין פוליטי".

לאחר הצלחת המחאה שהחלה בוויטס, עם ביטול העלאת שכר הלימוד במדינה כולה ומגעים בחלק מהאוניברסיטאות לביטול ההעסקה הקבלנית, המחאות לא פסקו, וגם בימים האחרונים דווח על הפגנות מרובות משתתפים ועל עימותים אלימים בכמה ערים במדינה. לאחרונה רשמה תנועת המחאה הצלחה נוספת. אוניברסיטת סטלנבוש הכריזה בסוף השבוע האחרון על אימוץ השפה האנגלית כשפת הלימוד הרשמית, במקום אפריקנס, המזוהה עם שלטון האפרטהייד. אוניברסיטת סטלנבוש הייתה לאחד מהמוסדות שסייע בניסוח מדיניות ההפרדה הגזעית. "זהו הצעד הראשון בדיון רחב יותר על שינוי ודה-קולוניזציה בקמפוס", אמרה מאילטיה מתהומה, דוברת תנועת המחאה באוניברסיטה.

בשבועות האחרונים, נשמעו קולות בנמיביה השכנה הקוראים למחאה דומה, ובשכנה נוספת, זימבבואה, מנסים גורמי אופוזיציה להשתמש בסלוגן "מוגאבה חייב ליפול", בהתייחסות לשליט רוברט מוגאבה, במטרה לעודד תנועה אזרחית מחודשת להפלתו. בצדו השני של האוקיינוס האטלנטי, עלתה בשבועות האחרונים תנועת מחאה שזכתה במהרה לשם "רויאל חייב ליפול". ההשראה – מאותם סטודנטים באוניברסיטת קייפ טאון שהביאו להפלת פסלו של ג'ון ססיל רודס. קבוצת סטודנטים בבית הספר למשפטים בהרווארד קוראים כעת לשינוי סמלו הרשמי של המוסד, בשל שיבולי החיטה שנטבעו בו כמחווה לאייזק רויאל, המרצה הראשון למשפטים באוניברסיטת הרווארד – וסוחר בעבדים.

ב-12 בנובמבר, מייק מידלטון מונה לנשיא הזמני של אוניברסיטת מיזורי. בחודש אוגוסט האחרון מידלטון פרש מתפקידו כסגן היו"ר בתום 18 שנים, אולם המשיך לפעול לצדו של היו"ר דאז באוון לופטין, שעתיד להתפטר בלחץ קהילת הסטודנטים, לקידום תכניות שילוב מיעוטים ופתיחת שערי האוניברסיטה לסטודנטים מרקעים מגוונים.

"ממשלת המעבר" החדשה של האוניברסיטה בראשותו של הפרופסור למשפטים בן ה-68 נועדה לאחות את הקרעים ולבנות מחדש את הקהילה שבחודשים האחרונים יצאו בה כל השדים הגזעיים מהבקבוק. "אני ממש מתרגשת", סיפרה תמרה הודג'ס, חברת "איגוד תלמידי המשפטים השחורים" באוניברסיטה במסיבת העיתונאים שכונסה לציון מינויו של מידלטון. "הוא היה חלק מהקהילה הזאת במשך זמן רב, והוא יהיה מנהיג מעולה למערכת", הבהירה.

כבר במהלך לימודי התואר הראשון שלו, מידלטון ייסד את "אחוות תלמידי המכללות השחורים" – אותו ארגון שכעבור 44 שנים, ממש בתחילת החודש, הביא להדחתם של נשיא האוניברסיטה טים וולף ושל לופטין. מידלטון מספר כי עד היום, עותק של רשימת הדרישות שהציבה קבוצת "סטודנטים מודאגים 1950", שממנה צמחה "אחוות התלמידים השחורים", עדיין נמצא על שולחנו. "סטודנטים מודאגים 1950" נאבקה למען זכויות אזרח ונגד המלחמה בווייטנאם, ונקראה על פי השנה שבה התקבל הסטודנט השחור הראשון לאוניברסיטת מיזורי.

במהלך הקריירה האקדמית שלו, מידלטון הוביל את פתיחתן של המחלקות ללימודי נשים וללימודי שחורים, אולם עם פרישתו בחודש אוגוסט – שתוך חודשים ספורים תתברר כזמנית בלבד, עם שובו לתפקיד הנשיא בפועל – הודה: "שמחתי שפרשתי, זה היה מביך. זה כואב ומפחיד, התחלתי לחשוב ש-30 השנים שלי כאן היו כישלון". מידלטון התייחס בדבריו לשורת מקרים, שבשיאם שלושה סטודנטים שנעצרו בחשד שאיימו על סטודנטים שחורים באינטרנט וצלבי קרס שצוירו בצואה בתאי שירותים האחד מארבעת הקמפוסים של האוניברסיטה.

המחאה במיזורי החלה לאחר שפייטון הד, ראש איגוד הסטודנטים, כתב בפייסבוק כי בכמה מקרים נקראו לעברו אמירות גזעניות, על ידי נהג שחלף בקמפוס כמה פעמים. הפוסט שפרסם הופץ, וחוסר התגובה מצד ההנהלה הביא את הסטודנטים למחות – במהלך הפגנה בנשף סיום השנה, הם חסמו את מכוניתו הנשיא וולף. הפרשה הפכה לדיון רחב יותר על היחס שאליו זוכים בני קבוצות מיעוט באקדמיה, ובתחילת נובמבר סטודנט אחד פתח בשביתת רעב בדרישה להדחתו של וולף, בעוד קבוצת הפוטבול "הטייגרס" הכריזה כי לא תשחק במשך שבוע אחד לאות מחאה.

במסיבת עיתונאים שכינס לבסוף – לאחר ההכרזה על חרם הפוטבול של קבוצת האוניברסיטה – קרא וולף: "אני לוקח אחריות מלאה על התסכול הזה ואחריות מלאה על חוסר התגובה". לדבריו, "החלטתי להתפטר מגיעה מאהבה, לא משנאה. בבקשה מכם, השתמשו בהתפטרות הזאת כדי לרפא את הפצעים ולא כדי לשנוא".

המחאה במיזורי עוררה גל של מחאות דומות ברחבי ארצות הברית תחת הכותרת הלא רשמית "שחורים בקמפוס", שמילאה את הרשתות החברתיות, בקריאה להתמודד עם הגזענות היומיומית שאותה חווים לטענתם סטודנטים שחורים. במכללת אית'קה שבניו יורק, קבוצת סטודנטים שנקראת "People of Color" ארגנה הפגנה בשבוע האחרון הפגנה בדרישה להדחתו של נשיא האוניברסיטה טום רוצ'ון, בעקבות טענות על מדיניות מפלה שהוא מוביל. אחד ממובילי המחאה כתב כי הוא מעוניין למחות "נגד כל מקרי האי-צדק של סטודנטים מקבוצות מיעוט בקמפוס הזה ובמדינה כולה".

באוניברסיטת ייל, יותר מאלף סטודנטים נאספו במרכז התרבות האפרו-אמריקני בימים שלאחר התפטרות נשיא אוניברסיטת מיזורי, ופתחו בצעדה בסולידריות עם מיזורי. זאת כשבוע לאחר הפגנות קטנות יותר באוניברסיטה היוקרתית בקונטיקט, לאחר שבמסיבת "ליל כל הקדושים" של אחד מארגוני הסטודנטים סירבו להכניס סטודנטים שחורים.

הדרך משם לתנועה לאומית לא הייתה ארוכה, והסטודנטים הרימו את הכפפה שזרק לעברם המועמד במרוץ הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, ברני סנדרס, שטען כי אם מיליון סטודנטים יפגינו בוושינגטון, לחברי הקונגרס הרפובליקנים לא תהיה ברירה אלא להתמודד עם הסוגיה הבוערת ביותר שעליה דובר כמונעת גישה של שחורים ושל בני קבוצות מיעוט אחרות מלהגיע לאקדמיה – עלות שכר הלימוד.

כמו בדרום אפריקה, רשימת הדרישות של המפגינים ברחבי ארצות הברית – שבמקום להפגין בוושינגטון הבירה עשו זאת בכמה מוקדים במדינה תחת תנועת "Black Lives Matter", שמחתה בשנה האחרונה נגד האלימות המשטרתית המופנית כלפי שחורים – לא כוללת רק את סוגיית עלות שכר הלימוד ואת ביטול החובות של סטודנטים שלקחו הלוואות על מנת לכסות את אותו שכר הלימוד, אלא גם דרישה לשכר מינימום של 15 דולרים לכל העובדים בקמפוסים.

סנדרס הבטיח כי אם ייבחר, יביא לכך ששכר הלימוד במכללות ובאוניברסיטאות ציבוריות יהיה חינם והתחייב להוריד את שיעור הריבית עבור הלוואות סטודנטים. יריבתו במרו הדמוקרטי הילרי קלינטון הבטיחה להגדיל את ההיצע של מענקי לימודים, להוריד את שיעור הריבית להלוואות וליישם תכניות תשלום המבוססות על הכנסתם של בוגרי האוניברסיטאות. מרקו רוביו, המועמד הרפובליקני המרכזי היחיד שהציג תכנית סדורה בנושא, טען אף הוא גם יפעל ליישום תכנית תשלום מבוססת הכנסה להחזרת הלוואות הסטודנטים, כמו גם יגביר את הסיוע הפדרלי. עם המשך המחאות, הפוליטיקאים כבר לא יהיו מסוגלים להתעלם מהסוגיה ויהיו חייבים לתת עליה את הדעת – ואולי גם להביא לשינוי במדיניות.