פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכול עובד לפי התכנית: אירופה נפלה למלכודת של ארדואן

      אנשיו של נשיא טורקיה פתחו בקמפיין אגרסיבי לקראת משאל העם, וחילוקי הדעות עם גרמניה והולנד הפכו להזדמנות המושלמת לגזור קופון בבית. כשמדיניות החוץ הפכה לכלי חשוב במערך יחסי הציבור של השלטון, האופוזיציה נאלצת לשתוק

      הכול עובד לפי התכנית: אירופה נפלה למלכודת של ארדואן
      צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

      בעוד טורקיה מרוכזת בוויכוחים פוליטיים פנימיים סביב משאל העם הקרוב, שיקבע את גורלה של שיטת הממשל במדינה, אנקרה מצאה את עצמה מסובכת במשבר דיפלומטי חדש – מול גרמניה והולנד. אלא שבדרך ל"כן" הנכסף במשאל העם לשינוי שיטת הממשל, הנשיא רג'פ טייפ ארדואן מנצל כל הזדמנות והופך כל אי הסכמה להזדמנות לגרוף קולות.

      הסיבה המרכזית למתיחות הנוכחית בין המדינות נובעת מרצונם של הפוליטיקאים הטורקים לערוך עצרות פוליטיות פומביות במדינות אירופה, במטרה לזכות בתמיכתם של האזרחים הטורקים במדינות אלה במשאל העם, שייערך בעוד כחודש. כמיליון וחצי טורקים בעלי זכות הצבעה חיים בגרמניה, ורבע מיליון נוספים בהולנד. על פי נתוני הבחירות הכלליות האחרונות, בנובמבר 2015, רוב מוחץ של המצביעים הטורקים במדינות אירופה הם תומכי "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) של הנשיא ארדואן.

      ארדואן, שזיהה את התופעה כבר בשנת 2012, העביר חוק המאפשר לאזרחים הטורקים החיים במדינות אחרות להצביע. אותו חוק לא כלל אז הצבעה במשאלי עם, אולם הנשיא הרחיב את החוק גם למשאלי עם במסגרת הצווים הנשיאותיים, שעליהם חתם במסגרת מצב החירום במדינה בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל ב-15 ביולי. כך, נסללה הדרך לזכות הצבעה עבור טורקים אלה, מבלי להזדקק כלל לאישור הפרלמנט.

      רג'פ טייפ ארדואן בעצרת בפני כינוס צעירים, אנקרה, 7 במרץ 2017 (רויטרס)
      תומכיו משלימים את המאמצים ברשתות החברתיות. ארדואן ורעייתו אמינה בעצרת פוליטית (צילום: רויטרס)

      על רקע זה, יצאו ארדואן ואנשיו לקמפיין אגרסיבי ל"כן" במשאל העם למעבר לשיטת ממשל נשיאותית, שתרחיב באופן ניכר את סמכויותיו של ארדואן ותאפשר לו למשול עד שנת 2029. מחנה ארדואן הציג את השינוי כהכרחי, על מנת לחזק את טורקיה, כלשונם. לאור זאת, גורמי הממשל ביקשו להציג את המתנגדים כאלה ש"לא רוצים טורקיה חזקה".

      יתרה מכך, באופן לא מפתיע, ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), המחתרת הכורדית PKK ותומכיו של יריבו של ארדואן, איש הדת הגולה פתהוללה גולן, הוכרזו על ידי הממשל כתומכי מחנה ה"לא". השלב הנדרש הבא, לשיטת ארדואן, היה להראות לעם הטורקי כי גם מדינות אירופה נמצאות באותו המחנה, כנותנות חסות ל"פעילי הטרור".

      הפגנה מחוץ לקונסוליה הטורקית ברוטרדם, הולנד, מרץ 2017 (רויטרס)
      הדרכים המובילות נחסמו. מפגינים תומכי ארדואן מחוץ לקונסוליה הטורקית ברוטרדם (צילום: רויטרס)

      יחסי גרמניה-טורקיה, למשל, קיבלו מפנה לרעה כבר באמצע השנה שעברה, כאשר הרשויות בברלין סירבו להסגיר לידי אנקרה את העיתונאי הטורקי הבכיר ג'אן דונדר וכשטורקיה עצרה את העיתונאי הטורקי-גרמני דניז יוג'ל, כתב "די וולט", באשמת תעמולה טרוריסטית. העצרות הפומביות של השבועות האחרונים, אם כן, הפכו לתירוץ מספיק טוב כדי להראות לעם הטורקי את "הפרצוף האמיתי של האירופים", שנחשפו כבר, לשיטת ארדואן, בליל ניסיון ההפיכה כשמנהיגי מדינות אירופה נמנעו מלגנות את האיום לשלטון הנשיא.

      קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מצדה, חוששת מהפגנת הכוח הטורקית בדמות עצרותיו של שר החוץ מבלוט צ'בושואלו, שעלולה לחזק את הימין הקיצוני במדינה ותפגע קשות בתמיכה במפלגה הנוצרית השמרנית, ולכן לא אפשרה לשר הטורקי לנאום במרכזי הערים. לצ'בושואלו לא נותר אלא להתכנס בקונסוליה הטורקית בהמבורג, מול כאלף טורקים.

      שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושואלו מגנה ביטול הנאום של בוזדה בגגנאו (AP)
      אנקרה לא משאירה אף צעד ללא תגובה. צ'בושואלו (צילום: אי-פי)

      הרוח השלילית לא עצרה את השר הטורקי, שביקש להגיע גם להולנד – שהולכת לבחירות ביום רביעי. בדומה לגרמניה, גם הממשלה ההולנדית החליטה לסרב לפי צרכים פוליטיים פנימיים. אף על פי כן, טורקיה לא ויתרה ושלחה את השרה לענייני משפחה פאטמה קאיה, שחצתה את הגבול מגרמניה לעיר רוטרדם שבהולנד.

      אלא שהשרה נחסמה על ידי משטרת הולנד והוכרזה אישיות לא רצויה. לקונסול הטורקי ברוטרדם לא הותר לצאת ממעונו, ובמשרד החוץ באנקרה מיד הגיבו – שגריר הולנד בטורקיה, שנמצא בחופשה, התבקש שלא לחזור למשך "תקופה מסוימת", והרשויות הטורקיות לא היססו, בשם עיקרון ההדדיות, לחסום את הגישה לנציגויות ההולנדיות במדינה.

      מפגינים טורקים מול הקונסוליה ההולנדית, איסטנבול. מרץ 2017 (רויטרס)
      "אירופה רועדת מהטורקים". מפגינים באיסטנבול, אתמול (צילום: רויטרס)

      כצפוי, ראש ממשלת טורקיה בינאלי יילדרים אמר בפירוש כי הולנד וגרמניה הצטרפו לקמפיין של מחנה ה"לא", והוסיף כי העם הטורקי יגיד את דברו - למרות התערבותן לכאורה של המדינות האלה. המסר הדהד ברשתות החברתיות, שכבר נמצאות תחת זכוכית המגדלת של אנקרה, ונראה כי ארדואן השיג את התוצאה שביקש. תומכיו ברשת כבר המציאו סיסמאות קליטות שהספיקו לתפוס אחיזה בשיח הציבורי הטורקי, כמו "אירופה רועדת מהטורקים".

      אותה סיסמה, שמבקשת לקבע את העליונות הטורקית ואת חששה של היבשת מפני טורקיה חזרה, מוכיחה כי הנשיא ארדואן הצליח – שוב – להשתמש במדיניות החוץ כדי לגזור קופון בבית. מדיניות החוץ, למעשה, הפכה לאחד מהכלים החשובים ביותר במערך יחסי הציבור של "מפלגת הצדק והפיתוח".

      במצב כזה, האופוזיציה בטורקיה נאלצת להימנע מביקורת גלויה נגד הממשל כדי לשמור על ממלכתיות, ויודעת היטב כי כל ביקורת שכזו תתורגם בעתה לעונש בקלפי. האירופים, אם כן, נפלו הישר למלכודת של ארדואן. נשיא טורקיה, שכבר לא מצפה לדבר מהאיחוד האירופי, מיטיב להשתמש בו ככלי ניגוח לצבירת כוח בבית, וממשיך לחזק את קשריו עם רוסיה, על חשבון המערב.

      חי איתן כהן ינרוג'ק הוא חוקר טורקיה המודרנית במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, עורך הירחון "Turkeyscope" וחוקר טורקיה בדסק לחקר רשתות חברתיות על שם דורון הלפרן.