אם צריכים הוכחה נוספת לפרנויה האוחזת בארמון הנשיאות באנקרה לקראת משאל העם על שינוי החוקה, האויב החדש של ממשלת טורקיה יכול לשמש כזאת. אחרי הכורדים, דאעש והמטיף הגולה פתהוללה גולן, מרכז משטרו של רג'פ טייפ ארדואן מאמצים כבירים נגד אויב קטן וחסר צורה, אך מפחיד בעיניו לא פחות - המילה "לא", עד כמה אבסורדי שיישמע הדבר.
באנקרה לא משוכנעים בניצחון במשאל שיתקיים ב-16 באפריל, או בניצחון משכנע דיו, כזה שלא יטיל ספקות בלגיטימיות של מבנה השלטון החדש שאותו מבקש ארדואן לכונן. זאת על אף שמעט מאוד פוליטיקאים, עיתונאים או גופי תקשורת ביקורתיים נותרו חופשיים מאז שניסיון ההפיכה הכושל ביולי היה האות שלו חיכה ארדואן כדי להסתער על כיסי האופוזיציה לשלטונו הסולטאני. כשכל מי שקורא שלא לתמוך בשינוי המשטר הפרלמנטרי לנשיאותי מוגדר טרוריסט, לא קשה לשער מה תהיה תגובת השלטון אם אכן תידחה תכנית הדגל של ארדואן.
עוד בוואלה! NEWS:
הולנד גירשה שרה טורקית; תומכי ארדואן הפגינו מול הקונסוליה
הולנד מנעה משר החוץ הטורקי לנחות במדינה - וארדואן זועם: "נאצים"
שר החוץ הטורקי בעצרת לוחמנית בגרמניה: "אל תרצו לנו על דמוקרטיה"
כדי למנוע זאת מבעוד מועד, כל מה שניתן לפרש - אפילו במקרה - כקמפיין נגד אישור השינויים הנרחבים בחוקה זוכה לטיפול של השלטונות. כך, למשל, הרשויות במחוז קוניה שבמרכז המדינה הורו על איסוף כולל של עלונים וכרזות המסבירים על הסכנות הכרוכות בעישון. הסיבה - המילה "לא" נכתבה עליהם בגדול, והרשויות במחוז הנשלט על ידי מפלגת "הצדק והפיתוח" השלטת חששו שמא יוזמת מחלקת הבריאות המקומית תבלבל את הבוחרים.
ובעוד בתי הקולנוע מקרינים סרט על חייו של ארדואן הצעיר, סרט אחר על מאבק במשטר רודני נידון לחרמות בשל שמו ותוכנו. "לא", סרט צ'יליאני המתאר את ההתנגדות לדיקטטורה הצבאית של אוגוסטו פינושה במדינה הדרום-אמריקנית, ירד מהאוויר על ידי רשת כבלים שנרכשה לאחרונה על ידי חברה מקטאר, בעלת ברית מרכזית של טורקיה.
מצדדי הרפורמה בטורקיה מצדיקים זאת בשבריריות ובחוסר היציבות של המשטר הפרלמנטרי הנוכחי, שחווה שתי מערכות בחירות בשנתיים האחרונות. זהו החיסרון הבולט של השיטה, גם בדמוקרטיות של ממש, אך היא מקשה על ביצור כוח בלעדי בידי אדם אחד - ואת זה רוצה ארדואן לשנות. ארדואן, שבהתאם לחוקה הנוכחית מחזיק לכאורה בתפקיד בעיקר סמלי, קידם את המעבר למשטר נשיאותי מאז שהחליף תפקידים ועזב את ראשות הממשלה. אין הוא חושק עוד בהרכבות מתישות של קואליציות עם מפלגות אחרות והתמודדות עם הכורדים באופוזיציה.
אם מחנהו ינצח, ארדואן לא יתקשה להישאר בשלטון לפחות עד 2029. הרפורמה הכוללת 18 שינויים בחוקה תוביל לביטול תפקיד ראש הממשלה והפרלמנט יפסיק לפקח על עבודת הממשלה. הנשיא יתחום על צווים וימנה שרים כאוות נפשו, וכדי לעקוף וטו נשיאותי יהיה צורך ברוב מוחלט של 301 מחוקקים מתוך 600 המחוקקים בפרלמנט, שיורחב ב-50 חברים - דבר שיהיה כמעט דמיוני באקלים הפוליטי הנוכחי. הבחירות לנשיאות ולפרמנט יתקיימו במקביל בכל חמש שנים, לראשונה ב-2019. אז, תחל ספירת הכהונות של ארדואן מחדש, וכך הוא יוכל להיבחר לשתי קדנציות נוספות - לפחות עד שיבטל את המגבלות.
בחודש שנותר עד למשאל העם פועל משטר ארדואן בכל הכוח כדי למנוע תקלות. לשם כך, הוא מנסה לגייס גם את קולותיהם של בעלי זכות הבחירה הרבים הפזורים ברחבי אירופה, גם במחיר של התנגשות דיפלומטית. בכירי ממשלו תכננו לקיים עצרות תמיכה במדינות שבהן יש אוכלוסייה גדולה ממוצא טורקי - גרמניה, אוסטריה והולנד - אולם נתקלו בהתנגדות נוקבת מצדן. השיקולים הרשמיים הם ביטחוניים ומנהלתיים, אך הסיבה האמתית היא חוסר רצונן חברות האיחוד האירופי לייבא לשטחן את הצרות והמחלוקות הפנימיות של טורקיה.
היחסים בין אנקרה לבירות אירופה, ובמיוחד לברלין, התדרדרו משמעותית בשנה וחצי האחרונה, ובמיוחד מאז ניסיון ההפיכה הכושל שאירע ביולי. אל הביקורת של האיחוד על שיטות הפעולה נגד המחתרת הכורדית (PKK) עם קריסת הפסקת האש בקיץ 2015, נוספה דאגה רבה מגלי הטיהורים ששטפו את מוסדות המדינה עם דיכוי המרד. הקריאות להפסקת השיחות על צירופה של טורקיה לאיחוד גברו, ובאנקרה מיהרו להאשים את בריסל בשיתוף פעולה עם אויבי המדינה.
הדיאלוג הלוחמני בין הצדדים התרכך, לנוכח התלות ההדדית הכרוכה בהסכם המהגרים שנחתם לפני כשנה וצמצם משמעותית את מספר הבאים לאירופה - עד לימים האחרונים. ארדואן ושריו השתלחו בגרמניה ובהולנד, שבהן בוטלו אותן עצרות מתוכננות, והשוו את המדיניות שלהן לזו של הנאצים. באנקרה אף איימו להטיל סנקציות על אמסטרדם אחרי שזו מנעה משר החוץ לנחות ברוטרדם, שם רצה לקיים אירוע פוליטי חרף איסור הרשויות המקומיות.
ההסלמה בתגובות כלפי חברות האיחוד, שהן גם חברות נאט"ו יחד עם טורקיה, משחקת לטובתו של ארדואן. כך הוא יוכל להציג את אותן מדינות כמי שחברו יחד לאנשי מחנה "הלא", ועל כן יש חובה לאומית להצביע בעד התכנית השאפתנית שלו. בשופריו של הנשיא כבר הכריזו כי האיחוד משתף פעולה עם מתנגדי הרפורמה החוקתית ומאשימים אותו בגזענות ובאסלאמופוביה. אם השינויים יצלחו, סביר שהמתיחות תפחת במידת מה, אך אם בתסריט שנראה קלוש חלומו של ארדואן יתנפץ, ייתכן שזעמו יהיה בלתי-נסבל גם עבור האיחוד המשתדל שלא לאבד סופית את טורקיה.