(בווידאו: טראמפ מאשים כי אובמה אחראי להדלפות נגדו)
עד מתי תרדוף פרשת המעורבות הרוסית, לכאורה, את נשיאותו של דונלד טראמפ? התשובה היא לתמיד.
זה לא אומר, כמובן, שכל רגע ורגע מימי נשיאותו של טראמפ יעסוק בכך, זה לא אומר שייפתח תהליך הדחה - ואני, אישית, סבור על סמך המידע הקיים שלא ייפתח - זה לא אומר שטראמפ לא ייבחר מחדש. אבל העננה הרעילה הזו תמשיך לרחף מעל נשיאותו. כל החלטה שיקבל הנשיא טראמפ, הקשורה במישרין או בעקיפין לרוסיה בכלל ולולדימיר פוטין בפרט, תיבחן תמיד, והשאלה שתישאל תהיה האם ההחלטה, בין שהיא מוצדקת או לא, התקבלה בידיים נקיות.
וכמו כל דבר אחר גם כאן, כמו בישראל, אנו רואים את החלוקה הברורה והחד משמעית למחנות הפוליטיים: המחנה שניצח בניגוד לתחזית הסוקרים מבטל הכול בהבל פה, וטוען לרדיפה ולניסיון להדיח מנהיג מכהן באמצעים לא לגיטימיים והדלפות מגמתיות; ומנגד, המחנה שהובס, הטוען שהבחירות "נגנבו" בסיוע פעיל של מעצמה אויבת שהושיבה את הבובה בבית הלבן. אליו מצטרפים גם כמה מנכבדי הרפובליקנים, כמו הסנאטורים גרהאם ומקיין, שעמדתם נגזרת מדאגה לארצות הברית, מחשש מרוסיה ובהחלט גם משנאה אישית לטראמפ.
התבונה הפוליטית המקובלת הייתה מייעצת לנשיא להיות ממלכתי בשלב זה, להתעלם, לשאת נאומים כמו זה שנשא השבוע בקונגרס וזיכה אותו בשבחים גורפים, להשלים את הרכבת ממשלתו, ולהתחיל להעביר חקיקה בנושאים שעליהם התחייב: מתיקון חוק הבריאות, "אובמה-קר" או ביטולו, ועד החומה בגבול מקסיקו. אבל הרי לא בעזרת התבונה המקובלת נבחר טראמפ לנשיא. הוא ישלוט כפי שאף נשיא לא שלט עד כה, ויתנהג כפי שאף נשיא לא התנהג.
יש בכך יתרונות מסוימים מבחינתו כך הוא ממשיך להלהיב את הבסיס שבחר בו, להסביר ש"הם" - כוחות אפלים, ערמומיים, בוגדניים, ליברלים ושמאלנים התקשורת, מערכת המשפט, שתולי הממשל הקודם שנותרו במערכת, מרעילים את הבארות, מונעים מאמריקה להיות דגולה שוב, רודפים את הנשיא ואנשיו על זוטות.
אין ספק שהוא משכנע את המשוכנעים, ואולי גם רבים אחרים: סקר שנערך בסוף השבוע מצא שפחות ממחצית הרפובליקנים מאמינים בחשיבותה של עיתונות חופשית. לא עיתונות "מוטה", או אף עיתונות "בעלת עמדה" - עיתונות "חופשית". וכרגע העיתונות מסומנת בממשל, לא בלי סיבה, כמעוז התנגדות שיש למגר. כי היא זו הממשיכה לשאול אותו שאלות, לפרסם דברים.
האירוניה היא שהעיתונות מפרסמת דברים שהנשיא טראמפ עצמו אומר, או למען הדיוק מצייץ. הוא האדם העושה יותר מכול כדי להשאיר את החשדות באוויר, לא לתת להם להתפוגג.
הוא זה הממשיך לטעון נגד התפטרותו של היועץ לביטחון לאומי פלין, שנאלץ להתפטר אחרי שהתברר ששיקר לסגן הנשיא מייק פנס. הוא טוען בעד התובע המיוחד סשנז, שהשעה עצמו מטיפול בנושא המעורבות הרוסית אחרי שהתברר שלא אמר אמת בשימוע בסנאט. יש לו הסברים למפגשיו עם השגריר הרוסי, בהחלט, אבל עדיין הוא לא הצהיר על הפגישות.
והנשיא מחריף כל מקרה כזה. ברגע שהוא מזכיר לסנאטור הדמוקרטי צ'אק שומר שנפגש עם פוטין וקורא לחקור אותו, שומר עונה שהצהיר על כל מפגש בניגוד לאנשי טראמפ. בקטטת בוץ אי אפשר להישאר נקי.
הטעות הגדולה ביותר, מבחינת טראמפ, נעשתה אולי בסוף השבוע הזה, ושוב, באמירה פזיזה בכלי שהוא מכור אליו טוויטר.
טראמפ האשים בשורת ציוצים נסערים את קודמו בתפקיד, ברק אובמה, בהאזנה אליו אישית בזמן מערכת הבחירות. ההאשמה המופלגת בחומרתה כמובן לא נותרה בלא תגובה. אובמה עצמו, בהודעה מטעמו, קבע כי "לא הנשיא ולא אף גורם אחר בבית הלבן התערב בחקירות עצמאיות שהוביל משרד המשפטים", ובן רודס, שהיה המשנה ליועץ לביטחון לאומי בממשל הקודם, כתב כי "נשיא אינו יכול להאזין לאדם פרטי, והחוק הזה נקבע בדיוק בגלל החשש מנשיא דוגמת טראמפ".
אבל האם זה נכון, והתבצעה האזנה למועמד דונלד טראמפ? כאן הדברים מתחילים להיות מעניינים. כלומר, עוד יותר מעניינים. מי שיכול להוציא צו האזנה כזה, המכונה צו FISA, הוא בית המשפט, וזאת לבקשת הבולשת הפדרלית כאשר יש חשד שלאדם יש מגע עם סוכן זר. זה שבועות, אפילו חודשים, היו דיווחים ממקורות שונים שהוצא צו כזה לאדם, ששמו לא נמסר, במטה טראמפ.
זה אולי יסביר מדוע הבולשת הפדרלית לא נענתה לבקשתו של ריינוס פריבוס, ראש הסגל בבית הלבן, להכחיש באופן גורף שיש בידיה מידע על קשרים בין מטה טראמפ לבין גורמים רוסים. אבל עד היום הדיווחים האלה לא צברו תאוצה אם כי כמובן החקירה נמשכה. ועכשיו טראמפ הוציא רשמית את השד מהבקבוק. אחת התוצאות היא שטראמפ ביטל את האפשרות להעמיד לדין מדליפים בפרשה, כי הוא עצמו מדליף ממנה. נקודה חשובה עוד יותר היא על איזה מידע הסתמך ומה ההשלכות?
ביום רביעי הופיע המידע לפיו אובמה צותת לטראמפ אצל אחד משדרי הרדיו השמרנים המשפיעים ביותר, מארק לוין. שלשום הוא צוטט באתר החדשות הימני "ברייטבארט", אתמול טראמפ צייץ אותו. אם נשיא ארצות הברית מקבל את המידע שלו מאתר חדשות, זה מדאיג. ואולי אכן התברר לו שהייתה האזנה למטהו?
יש לזכור: הימים ימי מערכת בחירות. יש סבירות גבוהה שהמטה שמצותתים לו הוא מטה הנשיא שייבחר, ובכל זאת הבולשת הפדרלית, ארגון שבראשו עומד רפובליקני, מקבל החלטה כזו, ובית משפט מאשר אותה. אלה לא דברים הנעשים בקלות דעת. זכרון ווטרגייט קיים אצל כולם, לטוב ולרע. וסנאטורים מתחילים להגיב, איש איש על פי השקפת עולמו, וכרגיל אנו עדים למפגני הציניות הרגילים: רפובליקנים שתמכו בהתלהבות בצווים FISA כחלק מההגנה על המדינה תוקפים את הרעיון כעת בשצף קצף, ודמוקרטים שחששו מאותם צווים בדיוק, בגלל החדירה לפרטיות האזרחים, רוממות "יש למצות את החקירה" בגרונם.
מה הלאה? יש המון תרחישים, כמעט כולם גרועים לממשל. גם אם החקירה תיסגר בהצהרה שאין כלום כי לא היה כלום, אפשר להניח שלא הכול יקבלו את הפסיקה. המילים "אין עשן בלי אש" ימשיכו להדהד, העננה תישאר. גם אם זה ייגמר בשמות הידועים מאנאפורט, פלין, שאינם עוד בממשל - עדיין תישאר השאלה מה ידע טראמפ, ומתי ידע זאת. והפרשה נשארת, מצחינה את האוויר הפומבי בוושינגטון במידה רבה, כי הנשיא אינו יכול להתאפק, אינו יכול שלא להגיב, והוא זה המשאיר את הפצע פתוח במרכז התקשורת ובסופו של דבר, כן, זה מזיק לו.
ויש תרחיש נוסף שבו החקירה נמשכת, ונמשכת, ונמשכת. וקשה לקבל החלטות. כבר כעת יש פרנויה מסוימת, אולי אף מוצדקת, בקרב גורמי ממשל שאנשי אובמה מדליפים נגדם הכול. שכבר בימים אחרי הבחירות הועבר מידע לגורמי אכיפת החוק להמשך חקירות. ממשל טראמפ הצליח למנות עד כה פחות מארבעים מתוך 550 המשרות הבכירות שעליו לאייש; לא, לא בגלל הדמוקרטים (כל מינוייו של טראמפ צלחו את משוכת הסנאט), אלא כי התהליך כאוטי, ולא כל מי שרוצה הולם את התפקיד ולא כל מי שיכול למלא את התפקיד מעוניין לעבוד תחת הבוס טראמפ.
הנשיא האמריקני הוא אדם רב עוצמה. הכי רב עוצמה. הוא יכול לנצח תקשורת ממוסדת, יש לו הרבה תקשורת ממוסדת ולא ממוסדת לצדו. הוא יכול להתמודד עם ביורוקרטיה עוינת, עם סוכנויות ביון שאותן הוא משמיץ בטוויטר. אבל יכול להיות גם שבהתנהלות הזו הוא יגיע לשלב שבו, כפראפרזה על ספר וסרט מלחמה מצוינים הוא יפתח חזית אחת יותר מדי או, מכיוון שמדובר בדונלד טראמפ ציוץ אחד יותר מדי.
(עדכון ראשון: 22:21)