פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אחרי 200 שנות השפלה: במקסיקו מסרבים להיכנע לשכנה השחצנית מצפון

      בהכרזתו של טראמפ כי יבנה חומה בגבול ויחייב את מקסיקו במימונה, זרה הנשיא מלח על הפצעים שטרם הגלידו מאז הרחיבה ארה"ב בשליש את שטחה על חשבון שכנתה. להקמת המכשול בין המדינות יש היגיון, אך לא בטוח שזה הפתרון לבעיות שאותן רוצה טראמפ למגר

      אחרי 200 שנות השפלה: במקסיקו מסרבים להיכנע לשכנה השחצנית מצפון
      עריכה: יוסי אלטר

      מקסיקו האומללה, אמר נשיא מקסיקו פורפיריו דיאס, כל כך קרובה לארצות הברית וכל כך רחוקה מאלוהים. בעיניים אמריקניות הפתגם הזה, שטבע הנשיא ששלט בין 1876 ל-1911, הוא כפירה בעיקר. לכאורה, הקרבה לארצות הברית אמורה להיות משאת נפשם של המקסיקנים, שחוצים בהתגנבות יחידים וקבוצות את נהר הריו גרנדה כדי להגיע לארצות הברית, מעין אחות גדולה למקסיקו. עם זאת, אחים גדולים, בעיקר חזקים ודעתנים, יכולים גם להיות מועקה גדולה, כשאתה חולק איתם גבול משותף.

      כך, למשל, המיתוס האמריקני הידוע ביותר הוא קרב האלאמו. "זכרו את האלאמו!", היא הסיסמה של מדינת טקסס ואין ילד אמריקני שאינו מכיר את קרב הגבורה שבו הגנו האמריקנים בחירוף נפש על המבצר מול המקסיקנים צמאי הדם. קרב שבו נפלו קולונל וויליאם טרוויס, גיבורי המערב ג'ים בואי, ממציא הסכין הנקראת על שמו, ודייווי קרוקט, שמיליוני ילדים אמריקנים בשנות ה-50 הלכו בגאווה כשהם חובשים את כובע הפרווה שלו. תל חי של טקסס. אך למטבע יש שני צדדים.

      לקריאה נוספת:
      המשבר מחריף: טראמפ מעוניין להטיל 20% מס על ייבוא ממקסיקו
      מתניעים את היחסים: טראמפ ופוטין ישוחחו מחר לראשונה
      בירושלים כמו בוושינגטון, הקוסמים הגדולים מנסים להעלים את הפלסטינים

      איור של נחיתת כוחות אמריקניים בחופי מקסיקו, 1847 (AP)
      איור של נחיתת כוחות אמריקניים בחופי מקסיקו, 1847 (צילום: אי-פי)

      הלוחמים שהתבצרו במבצר היו מתיישבים אמריקנים, שחדרו לשטחה של מקסיקו, ששלטה על אז טקסס. וכשממשלת מקסיקו יצאה לאכוף את החוק של הרודן אנטוניו לופס דה היא צרה על מבצר אלמו. המצור לא היה חסר תוחלת – הוא אפשר לסם יוסטון לאסוף את כוחותיו ולהביס את המקסיקנים בקרב המכריע בסאן חסינטו, שבסיומו סופחה טקסס לארצות הברית. הקרב אמנם התקיים אי-שם בשנת 1836, אבל הוא נותר חלק מהמורשת של שתי השכנות, כל אחת מסיבותיה שלה.

      יתרה מזו, אחרי אובדן טקסס תפרוץ מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, אחת משורת מלחמות ביניהן, שנמשכה מ-1846 עד 1848. בסיום המלחמה הזו סיפחה ארצות הברית ממקסיקו לא פחות מאת קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, ניו מקסיקו. בסך הכול, כשליש משטח ארצות הברית כיום היה פעם מקסיקו. ארצות הברית נוטה לשכוח את העובדה הפעוטה הזו, מקסיקו לא - ומי יכול להאשים אותה.

      לתחילת המושבה האמריקנית בטקסס ב-1823 הייתה חשיבות נוספת. באותה שנה הכריז נשיא ארצות הברית ג'יימס מונרו על דוקטרינת מונרו, שיעדה הגלוי הוא הקמת אימפריה מהאוקיינוס האטלנטי אל האוקיינוס השקט לא התערבות של מעצמות אירופיות בענייניה של אמריקה - מה שהשאיר מעצמה אחת ויחידה היכולה להתערב בענייני היבשת – ארצות הברית הצעירה.

      נשיא מקסיקו אנריקה פניה נייטו, מקסיקו סיטי, 23 בינואר 2017 (רויטרס)
      מסרב לקבל את התכתיבים של טראמפ. נשיא מקסיקו נייטו (צילום: רויטרס)

      את הזעם המקסיקני תנסה לנצל גרמניה במלחמת העולם הראשונה, כששר החוץ הגרמני ארתור צימרמן ישלח מברק למקסיקו בניסיון לשדל אותה להיכנס למלחמה נגד ארצות הברית ולכבוש מחדש את השטחים שאבדו לה. המברק יפוענח בידי הבריטים, שיעבירו את תוכנו לוושינגטון. מברק צימרמן, על שמו של שר החוץ ביש המזל, יהיה הגורם לכניסת ארצות הברית למלחמה.

      למקסיקו היו עוד סיבות לזעם על שכנתה הגדולה מצפון. בזמן המהפכה המקסיקנית – שם כולל למלחמת אזרחים שנמשכה יותר מעשור, החל מ-1910 - ארצות הברית התערבה פעם אחר פעם בנעשה. כוחות אמריקניים נכנסו לשטח מקסיקו בניסיון ללכוד את המהפכן הנודע פנצ'ו וייה. הם לא הצליחו אך כל מנהיגי המרד חוסלו בידי יריביהם, בהם וייה ואמיליאנו זפטה הנודע.

      מאז תום המהפכה המקסיקנית היחסים בין המדינות התייצבו, אבל לאיש לא היה ספק לרגע מי נותן את ההוראות, גם אם הן נאמרו בנימוס. נוסף לכך, הדימוי של המקסיקנים בעיני האמריקנים מעולם לא היה מהמשובחים. רק חישבו על כל המערבונים שבהם לעתים מגיעים הגיבורים – אמריקנים כמובן – אל הכפר המקסיקני. כמעט בכל המקרים, אולי חוץ מבסרט "שבעת המופלאים" הכפר יהיה מאובק, שיחים יתגלגלו בו, הגברים יהיו מגודלי זיפים - טוקו רמירז, "המכוער" בסרט הטוב הרע והמכוער, למשל.

      בוטלה הפגישה בין טראמפ לנשיא מקסיקו (רויטרס)
      לא בטוח שחומה היא הפתרון. טראמפ (צילום: רויטרס)

      בשנים האחרונות המצב אכן מעט השתפר, עם פריחה של שחקנים ושחקניות לטינים, אך הפועלים המקסיקנים שהגיעו לארצות הברית נוצלו באופן מחפיר, והמקום היחיד שבו קיבלה מקסיקו מעט כבוד משכנתה היה במטבח, המכונה "טקס מקס" – טקסס מקסיקו - עם הרבה חלפיניו.

      למרות הטינה, שני הצדדים, בעיקר החלש יותר, נאלצו להכיר במציאות. לארצות הברית יש גבול עם שתי מדינות בלבד – מקסיקו וקנדה - ובשנת 1994 בא לעולם הסכם NAFTA, הסכם הסחר החופשי בין שלושתן, שהוא גוש הסחר החופשי השני בגודלו בעולם אחרי האיחוד האירופי. ההסכם הגרוע בהיסטוריה כינה אותו נשיא ארצות הברית החדש דונלד טראמפ. הסכם, שלטענתו הזרים משרות ייצור מארצות הברית דרומה ופושעים, מסתננים, וסמים צפונה.

      כעת, טראמפ בעמדה לבטל את ההסכם ולבנות את החומה בגבול בין מקסיקו לארצות הברית, ולדרוש שמקסיקו תממן פרויקט של עשרות מיליארדי דולרים שרק יפגע בה. באופן לא תמוה, נשיא מקסיקו אנריקה פנה נייטו מסרב לקבל את התכתיב הזה, שטראמפ טען בטוויטר שיהיה טוב גם לארצו. הוא יודע שהחומה טובה אולי לארצות הברית, אך למקסיקו ודאי לא. היא לא נעדרת היגיון, ודאי בעיניים אמריקניות – אכן יש מהגרים בלתי חוקיים וקרטלי סמים מקסיקנים נוראיים באזורי הגבול. עם זאת, לא בטוח שהחומה - או מלחמת סחר – הן הפתרון.

      אבל לא מדובר רק במאבק האישי בין נשיאי ארצות הברית ומקסיקו, או אף הסכם הסחר שיתבטל. מבחינת מקסיקו – ולעתים צריך כנראה להסתכל על המציאות מבעד לעיני המפסידים – הם המפסידים מהשכנות עם ארצות הברית. הם היו פעם האימפריה האצטקית, ואז האימפריה הספרדית. היום השטחים שבהם פעם שלטה מקסיקו סיטי הם חלק מהשכנה הגאה, השחצנית, זו שלא סופרת אף אחד – גם לא, בעיקר לא, את שכנתה המושפלת מדרום.