בירושלים כמו בוושינגטון, הקוסמים הגדולים מנסים להעלים את הפלסטינים

חוסיין אבו גוש, מחבל פלסטיני בן 18 תושב מחנה הפליטים קלנדיה, ניסה ביום רביעי האחרון לדרוס אזרחים ליד ההתנחלות פסגות שבבנימין ונורה למוות. התזמון לא היה מקרי – היה זה יום השנה למותו של בן דודו, אף הוא נקרא חוסיין אבו גוש, שנהרג במהלך שהוציא לפועל פיגוע במבוא חורון. כמה שעות לאחר מכן מחבל פלסטיני תושב הכפר עבוד שמצפון לרמאללה, פתח באש לעבר עמדת צה"ל ונורה בטרם הצליח לגרום לנפגעים.

שני אירועים אלה מצטרפים לשורה של פיגועי ירי בגזרה ולעוד עשרות רבות של ניסיונות פיגוע ברחבי הגדה שסוכלו במהלך 2016. אל אלה מתווספת העלייה הדרמטית במספר זריקות האבנים באזור יהודה ושומרון בחודש האחרון. נדמה שהכתובת לאירועים האחרונים הייתה על הקיר, אך בישראל מסרבים לראותה: השטח מבעבע והסערה או ההתפרצות האלימה הבאה נראית באופק, אך הדרג המדיני מתייחס לכך בביטול, כאילו מדובר היה בפשפש מטריד שבהינף יד שניתן למחוק אותו.

ייתכן שאחת הסיבות לגישה הזו היא כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, שיצרה או חיזקה את האשליה שהבעיה פלסטינית עתידה להיעלם מהעולם. רבים מקווים או מאמינים שהנשיא האמריקני החדש מקרב את הגאולה והוא צפוי לעשות קסם ולסלק את הסכסוך מהאג'נדה. ואכן, נדמה שהפלסטינים, כעם, כיישות, הולכים ונעלמים מסדר היום הפוליטי והתקשורתי בישראל.

השיח על העברת השגרירות מתנהל בין וושינגטון, ירושלים ועמאן, בעוד רמאללה, שבכיריה התבטאו נגד המהלך ואף איימו בביטול ההסכמים עם ישראל, נותרת בשוליים ("עוד פעם הם מאיימים"). במקביל, ממשלת ישראל מכריזה על הרחבת הבנייה בהתנחלויות, מגיעה להסדרים סביב עמונה, הולכת לחוק הסדרת מאחזים בלתי-חוקיים וכל זה כאילו אנו נמצאים בוואקום: אין פלסטינים.

הדוגמה הבולטת ביותר היא שלל ההצעות שהוצגו בפני אנשי עמונה להסדר על הקרקעות שבכלל שייכות לפלסטינים - למשפחות, ליורשי הבעלים, אבל הפלסטינים עצמם הועלמו מהדיון. ממש נס משמיים שגרם לאדמות עמונה להפוך לחלק ממשא ומתן בין ממשלת ישראל למתנחלים, מבלי שבעלי הקרקעות הפלסטינים יהיו חלק ממנו. נוכחים נפקדים.

גם הממשל האמריקני החדש תורם כמובן למופע: הוא מעכב את העברת 221 מיליון הדולרים לרשות הפלסטינית שאישר הממשל הקודם בשעות האחרונות לכהונתו. במקביל, אין תקשורת של ממש בין טראמפ לבין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, והוא בוחן כעת שורה של צעדים נגד ארגונים בינלאומיים שיכירו בפלסטינים כמדינה.

אלא שבוושינגטון ובירושלים מפספסים כאן את המלכוד מבחינת ישראל: הבחירה של אבו מאזן לפנות פעם אחר פעם למוסדות הבינלאומיים, כמו בית הדין הבינלאומי בהאג, אמנה כזו או אחרת, או ארגון המשייך לאו"ם, היוותה פעמים רבות "הוצאת קיטור". כלומר, הרשות התוותה דרך חדשה ל"התנגדות" הפלסטינית - במקום לצאת לעשות פיגועים, לירות, לפוצץ, ההנהגה הפלסטינית הכווינה את הציבור שלה למאבק חדש - פנייה למוסדות הבינלאומיים. אפשר לשער מה יקרה כשהציבור הפלסטיני יבין שגם הערוץ הזה נחסם בעזרתו האדיבה של הנשיא החדש.

לכל אלה אפשר להוסיף את התסכול הרב שיש בציבור בגדה מהנהגת הרשות ומפתח. רבים מאסו מניסיונותיה הכושלים של רמאללה לייצר הישגים באמצעות מוסדות בינלאומיים או משא ומתן עם ישראל. מנגנוני הביטחון הפלסטינים מסכלים בכל שבוע כמעט פיגועים נגד ישראלים בגדה ובתוך שטחי הקו הירוק, אך ברור לכל שיכולתם לעצור את השיטפון שבדרך, מוגבלת לנוכח המוטיבציה העולה.

מה יהיה הניצוץ שידליק את הסיפור הזה? קשה לומר. ייתכן שהעברת השגרירות האמריקנית תייצר כאן תבערה, כשגם הרשות הפלסטינית ופתח יהיו חלק ממנה. כבר עכשיו ניכר שההנהגה הפלסטינית אינה מהססת לאיים בפיצוץ אם אכן תתבצע ההעברה. זאת, תוך שהיא מקבלת השראה מירדן ומערב הסעודית שמותחות ביקורת קשה על הכוונה הזו של טראמפ.

ואם ההנהגה והמנגנונים ישחררו את החבל, אפשר לצפות
שהתנזים של פתח ייכנס לתמונה, בין היתר כדי שלא לאפשר לחמאס להשתלט על הזירה. ומכאן ועד להפגנות המוניות הדרך קצרה. אפילו קצרה מאוד. אפשר גם לנחש שבמקרה שאבו מאזן, שמתקרב לגיל 82, לא יוכל עוד לתפקד, השטח לא צפוי להראות סימני רגיעה ויציבות. תרחיש של מחאה עממית המונית לנוכח הרשות המתנדנדת ביום שאחרי אבו מאזן והיעדר האופק המדיני, נשמע כיותר מסביר.

אבל למה "להפחיד את הציבור" ולהרוס לכולם את ה"הוקוס פוקוס" הזה שהעלים את הפלסטינים? הרי הם אינם קיימים שם עוד. הם נעלמו. מן הסתם אם אחד הפיגועים יצליח חלילה, ניזכר בהם שוב אבל אז נטען ש"הנה ההוכחה שאין עם מי לדבר". בינתיים ה"הודינים" השונים, נוסח נפתלי בנט, איילת שקד, ושאר בעלי פתרונות הקסם, עובדים שעות נוספות על הציבור הישראלי. וכל עוד הטריק עובד אפשר להמשיך ולדבר על סיפוח מעלה אדומים ולאחר מכן החלת ריבונות בשטחי C. ומה עם הפלסטינים (סליחה, ערבים)? הם הרי יסתפקו באוטונומיה מוגבלת ואישורי תפילה בהר הבית. ושיגידו תודה, כי המצב בסוריה הרבה יותר גרוע.