אביו של פאדי אל-קנבר, תושב מזרח ירושלים שביצע את פיגוע הדריסה האחרון בעיר שבו נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, יושב בפינת סוכת האבלים שהקימה המשפחה בחצר ביתו בג'בל מוכבר. ידו של אבו נאייל רועדת, ומדי פעם הוא משחק עם נכדיו, שעונים כעת לתואר "ילדי השהיד". אל שתי בנותיו של המחבל, בנות שלוש וחמש, והתינוק בן שבעת החודשים, מצטרף האח הבכור, עיז, בן שש וחצי. הם עדיין נבוכים מהסיטואציה, על אף שכבר התמודדו איתה לא פעם מאז יום ראשון.
"אבא בגן עדן", הסביר עיז לאחר ששאלתי אם שמע מה קרה לאביו. אתמול קיבלה המשפחה צו הריסה לביתו של אל-קנבר ושל קרובי משפחתו, כמה מקרוביו נעצרו, והיום (שלישי) חילק משרד הפנים זימונים ל-12 בני משפחתו, כולל אמו של אל-קנבר, להתייצב בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה, בעקבות החלטתו של השר אריה דרעי לבטל את מעמד התושב שניתן להם.
היום לפנות בוקר נעצר גם סאמי, אחיו של הדורס, בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ובכך שתכנן עם אחיו את הפיגוע. בדיון בבית משפט השלום בירושלים אמר סנגורו, עו"ד מוחמד מחמוד, כי הוא סבור "שבתיק הזה לא יהיה כלום כי לא היה כלום". בית המשפט הסכים להאריך את מעצרו עד ליום חמישי בלבד, פחות מארבעת ימי המעצר שביקשה המשטרה, והשופטת קרן מילר קבעה כי קיים "חשד ראשוני ביותר".
עוד בוואלה! NEWS:
"זו רק ההתחלה": כתובות המשבחות את הפיגוע רוססו בירושלים
מקורות פלסטיניים: מנגנוני הביטחון עצרו עשרות אנשי דאעש אחרי הפיגוע בי-ם
כשהאיום על חיילים בעורף לא מסתכם ברקטות, צה"ל נדרש לחדד נהלים
"למה אתם מענישים את המשפחה? אנחנו לא עשינו שום דבר ולא ידענו על שום דבר", תהה ג'מאל, אבו עלי, אחיינו של אל-קנבר. לדבריו, "אם אני הרבצתי לבן שלי, המשטרה תעצור אותי, נכון? אז למה אני אמור להיענש אם הבן שלי עושה משהו אחרי גיל 18? מה המטרה?".
אבל אומרים שאחיו ידע.
"אם אני הייתי יודע שהבן שלי מתכנן משהו, אני נשבע לך, הייתי קושר לו את שתי הידיים. לא ידענו כלום. הוא היה בחור שקט, מאוד שקט, מעולם לא היה מעורב פוליטית עם חמאס או פתח, לא היה בבית כלא, למרות שכתבו שהוא היה אסיר משוחרר. זה לא נכון. לא היו שום סימנים מוקדמים".
אז מאיפה האמירות שהוא הושפע מדאעש?
"איזה דאעש, מה פתאום דאעש? אנחנו נגד דאעש. אין כאן סלפים ואין שום דבר בסגנון. השב"כ שלכם מכיר פה כל אחד ואחד, מי פתח ומי חמאס. אז פתאום יש לנו דאעש? זה הכול תרגילים של ראש הממשלה שלכם".
"אנחנו לא יודעים מה קרה שם", סיפר לי אחד מחברי המשפחה. "הוא הספיק להתקשר שעה לפני כן לאשתו ולבקש ממנה להכין ארוחת צהריים". לדבריו, "מה קרה בין השעה הזו לבין הדריסה, לא יודע. לך תבין מה קרה שם".
מוחמד עלי סוואחרה, חבר נוסף של המשפחה, סיפק אמירה מפתיעה ביחס לבתי מחבלים אחרים. "עצוב לי היום על האם היהודייה שאיבדה את בנה או בתה", אמר. "כן, עצוב לי. גם לחיילים האלה היו אימהות, והן גידלו אותם כדי שיחיו, אז תתפלא, אבל כואב לנו עליהן". הוא הבהיר כי "אנחנו לא נגד ישראלים ולא נגד יהודים, להיפך, אנחנו רוצים לחיות בשלום עם כולם", ואז הוסיף: "אבל ההתנהגות של החיילים שלכם והשוטרים מביאה את הצעירים לשנאה, לרצון לנקום".
האבלים יושבים במרכז החצר של בית האב אבו נאייל, לשם באים המנחמים, ובמרפסת שליד ממוקמת עזרת הנשים, שם נמצאת רעייתו של אל-קנבר. אין מדובר בסוכת אבלים "קלאסית", לאחר שהמשטרה סגרה את הסוכה שהקימה המשפחה. אין במקום תמונות, פוסטרים, או דגלים, אלא רק כמה כסאות וגברים מבוגרים, רובם לבושים כמיטב המסורת הבדואית. מעין גלבייה עבה במיוחד וכאפייה אדומה.
כמה מאות מטרים משם נראה גם רכב של משטרת ישראל עם שני שוטרי משמר הגבול, אולם בסך הכול אין כוחות ביטחון בתוך הכפר. על אף שבערב הראשון לפיגוע הדריסה הכפר געש ונרשמו הפרות סדר עם כוחות הביטחון הישראליים, משהו במקום נרגע. אין כמעט כוחות ביטחון, וגם הצעירים לא נראים ברחובות. שקט מתוח. גם המחסומים שהוצבו בכניסות לכפר נעלמו ואינם. הכפר חוזר לשגרה, לפחות עד לפיגוע הבא.
המשפחה, החברים, הילדים, כולם, מתקשים להבין מה בדיוק התרחש שם במוחו של אל-קנבר, וכנראה שכך גם אנחנו, העיתונאים. מה עובר בראשו של פלסטיני תושב מזרח ירושלים, בעל תעודת זהות כחולה, שעובד לא מעט עם יהודים, שרק לפני כמה חודשים נולד לו תינוק ורק לפני כשבוע וחצי שיפץ את המשאית שלו כנראה שלא באמת ניתן להבין.
בהכנת הידיעה השתתפו משה שטיינמץ ודנה ירקצי