(בווידאו: ראיון עם האזרח שחיסל את המחבל בפיגוע בירושלים, אתמול)
פאדי אל-קנבר, המחבל בן ה-28 שביצע אתמול (ראשון) את פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב שבירושלים, היה נשוי ואב לארבעה. מדובר בפרופיל שונה במקצת מזה שהורכב ממרבית מחבלי "אינתיפאדת הבודדים". אף שבשנה וחצי האחרונות התגלו לא פעם מחבלים מבוגרים ובעלי משפחות - או מבוגרות, כמו המחבלת בת ה-72 מחברון הרוב הגדול של המחבלים היו צעירים ורווקים.
לפאדי אל-קנבר נולדה תינוקת רק לפני שבעה חודשים. הוא לא היה מובטל והמשאית שעמה דרס למוות קצינה ושלושה צוערים הייתה למקור פרנסתו. הוא החזיק בתעודת זהות כחולה ולדברי משפחתו מעולם לא נעצר על ידי כוחות הביטחון הישראליים, בניגוד לדיווחים שלפיהם היה אסיר משוחרר. אחותו סיפרה לקבוצה של עיתונאים מחוץ לבית המשפחה כי הוא מעולם לא השתייך לארגון פלסטיני כזה או אחר ולא היה מעורב בעשייה פוליטית. לדבריה, הוא עוד הספיק להתקשר לרעייתו זמן קצר לפני הפיגוע ולבקש ממנה להכין ארוחת צהריים.
לקריאה נוספת:
שירה חלמה על קורס קצינים, ארז התנדב לצה"ל: סיפורי הנרצחים בפיגוע
תחקיר הפיגוע בירושלים: מפקדת צוות הורתה לחיילים לברוח מהזירה
המקור דאעש, הניחוח אירופי: האווירה ממנה צמח המחבל מהפיגוע בירושלים
עדיין לא ברור מה היה הגורם שהשפיע על אל-קנבר, או הסית אותו לבצע את הפיגוע הקטלני. ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כי "לפי כל הסימנים, המחבל תמך בארגון 'המדינה האסלאמית' (דאעש)". עם זאת, מבדיקה בחשבונות פלסטיניים ברשתות החברתיות, אין אינדיקציה שמובילה למסקנה הזו.
לא מן הנמנע שדווקא אמירה זו של נתניהו תאיץ בדאעש לקבל אחריות על פיגוע שספק אם אכן היה קשור אליו. קבלת האחריות תיטיב עם שני הצדדים: נתניהו יוכל לטעון ש"דאעש זה כאן" ואילו הארגון האסלאמי יוכל להוכיח שהפגין נוכחות ב"פלסטין הכבושה".
בשלב זה נדמה שאל-קנבר פעל באותו דפוס מוכר שכבר נראה בעבר בירושלים, בגדה המערבית ובמקומות אחרים בעולם. דפוס שלפיו מחבלים ללא מסגרת ארגונית שואבים השראה מהחדשות, מהמסגד, או הרשתות החברתיות ויוצאים לבצע פיגוע ללא סיוע מבחוץ. לאחר מעשה, ממהרים הארגונים לפרוס עליהם את חסותם משום שהם מעוניינים לרכוב על גל ההצלחה.
באופן לא מפתיע, חמאס והג'יהאד האסלאמי בירכו על הפיגוע ובעזה אף התארגנו תהלוכות כדי לחגוג את הפיגוע הראשון בשנת 2017. אין זה סוד שחמאס רוצה בהתעוררות אלימה בגדה ובמזרח ירושלים. כעת, לאחר חודשים של שקט יחסי, הוא רוצה כעת להפיק את המקסימום מבחינה ציבורית. פיגועים מעין אלה עשויים להביא איתם תמיכה ציבורית בלתי מבוטלת ובנוסף גם חקיינים: פלסטינים אחרים שישאבו השראה מ"ההצלחה", וינסו לבצע בימים הקרובים פיגועים דומים.
כאמור, הפיגוע בירושלים מגיע דווקא בתקופה של כמה חודשים שבהם הייתה ניכרת ירידה במספר הפיגועים בנוסח "אינתיפאדת הבודדים". ישנם לא מעט הסברים לכך: פעילות כוחות הביטחון הישראליים; הניטור ברשתות החברתיות; הירידה בהסתה בכלי התקשורת הרשמיים של הרשות; והפעילות הביטחונית של הרשות הפלסטינית.
ואולם, הסיבות המרכזיות שהביאו לפרוץ האירועים הללו באוקטובר 2015, לא נעלמו: היעדר אופק מדיני, תסכול מתמשך מהרשות הפלסטינית, זעם כלפי ישראל והסתה ברשתות החברתיות. בימים האחרונים משתולל חמאס עם קמפיין רשת שקורא לצעירים פלסטינים לחקות את דרכיו של "המהנדס", יחיא עייש, שבשבוע שעבר מלאו 21 שנים לחיסולו. כל אלה מרכיבים אווירה טעונה ומתוחה, רוויית שנאה שבכל רגע יכולה לייצר פיגוע נוסף, מתוכנן יותר או פחות.
