ארבעת ההרוגים בפיגוע הדריסה שאירע אתמול (ראשון) בשכונת ארמון הנציב שבירושלים הם סגן-משנה ארז אורבך, בן 20 מההתנחלות אלון שבות שבגוש עציון; סגן יעל יקותיאל, בת 20 מגבעתיים; סגן שיר חג'אג', בת 22 ממעלה אדומים וסגן-משנה שירה צור, בת 20 מחיפה.
הלווייתו של אורבך תיערך היום בשעה 11:00 בבית העלמין בכפר עציון. הלווייתה של שיר חג'אג' תיערך היום בשעה 14:00 בהר הרצל שבירושלים. הלווייתה של יעל יקותיאל תיערך היום בשעה 15:00 בקריית שאול שבתל אביב והלווייתה של שירה צור תתקיים היום ב-14:00 בבית העלמין הצבאי שבחיפה.
עוד על הפיגוע בירושלים:
המחבל שביצע את הפיגוע בירושלים: אסיר משוחרר תושב ג'בל מוכבר
הפיגוע בירושלים: בצה"ל בודקים מדוע חיילים חמושים נמלטו מהזירה
נתניהו בזירת הפיגוע בירושלים: "המחבל תומך דאעש"
אורבך, בן לאורי ולקרן, הוא הבכור מבין שישה ילדים. הוא סיים את לימודיו בישיבה התיכונית נווה שמואל שבאפרת, למד בהמשך בישיבת ההסדר במעלות והתנדב לשירות צבאי. "ארז נלחם על הזכות להתנדב לשירות צבאי", נמסר ממזכירות יישובו. "הוא ייזכר בחיוכו התמידי, בנכונותו לסייע ולהתנדב לכל מטרה טובה".
ארז הוא דור שלישי בגוש עציון. אביו אורי היה עד לא מזמן סגן מפקד יחידת החילוץ עציון, וסבו משה הוא ממייסדי היחידה. "אהבת השטח והארץ, הנתינה האינסופית ואהבת האדם עוברים במשפחת אורבך מדור לדור, והגיעו עד לארז", אמר צחי, דובר היחידה. "אנו כואבים עם חברינו ועם עם ישראל כולו על אבידה גדולה. היחידה היא משפחה קטנה ומלוכדת והתחושה היא שכולנו אבדנו אבדה גדולה".
"אורי הוא אדם מדהים, איש שטח שמכיר כל אבן וכל שביל במדבר יהודה וככה הוא גם גידל את הילדים", הוסיף צחי לתאר את החינוך שלו זכה ארז בחייו. "הוא גידל אותם בעיקר באווירה של נתינה ללא גבולות. אורי הוא איש שלא מהסס לזנק כל יום כל שעה גם בשבת במידת הצורך, וההליכה של הבן ארז לקורס קצינים לא הפתיעה אף אחד".
"שירה שלנו הייתה מלאת שמחת חיים, אהבה לתת ולתרום", סיפר ירון, חבר של משפחתה של שירה צור. "היא הייתה מדריכה בצופים ומצטיינת בכל אשר עשתה. ילדה מלאת מרץ וחייכנית שתמיד חיפשה היכן לתרום". ירון סיפר כי שירה התחילה את שירותה הצבאי בקורס טיס, ולאחר מכן עברה ליחידה שבה שירתה בימים אלה. "כל מה ששירה חשבה זה איך להמשיך ולצאת לקורס קצינים", הוסיף.
"משפחת צור הם מלח הארץ. כולנו מחבקים אותם בשעה קשה זאת", אמר ירון בעצב. "שירה שלנו נקטפה בדמי ימיה ואת השיר של שירה אי אפשר להפסיק. נוער כמו שירה זה הנוער שהם עתידה של מדינת ישראל וכולנו כואבים את כאבה של שירה".
מלכה דרורי, דודתה של יעל יקותיאל, סיפרה כי אחייניתה היא "ילדה מיוחדת, שאהבה את החיים. היא ילדה מדהימה, תמיד צחקה ונהנתה. היא רצתה להיות לוחמת". דרורי אמרה כי המשפחה מתקשה לתפקד בעקבות האירוע. "המשפחה גמורה, הם לא מתפקדים", ציינה.
חברה של יעל סיפרה בדמעות על האובדן הכבד. "היא הייתה אחת הבנות עם הלב הכי גדול שיש", אמרה. "תמיד הייתה מלאת אור ושמחת חיים. כל דבר שעשתה היה למען הנתינה. היא הלכה לקורס הקצינים למרות הקשיים הגדולים שעברה שם והיא נלחמה להישאר בצבא כדי לתת כל מה שהיא יכולה כקצינת חינוך".
החברה התייחסה לטענות לפיהן חיילים שהיו בזירה נמנעו מירי לעבר המחבל, ורמזה לפרשת אלאור אזריה. "המחבלים פה בארץ מקבלים לגיטימציה והחיילים פשוט מפחדים לבוא ולעשות משהו", ציינה. "אירוע הדריסה הזה הגיע נטו מתוך מקום שהמדינה לא יודעת להגן על החיילים שלה, שעושים עבודה כל כך קשה לשמור על המקום הזה. אנשים כאלה הולכים בגלל שופטים שלא יודעים לשפוט".
מנדי רבינוביץ', מנהל החטיבה העליונה בבית הספר "הריאלי" שבחיפה שבה למדה שירה צור, סיפר על הרגע שבו שמע כי תלמידה לשעבר בבית הספר נרצחה בפיגוע. "היום בצהריים התחלנו לשמוע כי לא נוצר קשר עם שירה, ובמהלך הערב קיבלנו את הידיעה באופן רשמי", אמר רבינוביץ' בעצב, וסיפר כי שירה עשתה שנת שירות טרם התגייסה לקורס הטיס, ולבסוף שירתה במודיעין. "המחנכת שלה שרון סיפרה על ילדה מושלמת, שביחד עם החברות שלה, כולן רשג"דיות בצופים, החזיקו למעשה את הכיתה והיו הדגל שלה".
"אני זוכר אותה היטב", הוסיף רבינוביץ'. "היא הייתה ילדה נמרצת ופעילה חברתית. כל מי שאני מדבר איתו זוכר אותה. היא למדה בכיתה לדיפולמטיה ונסעה לבוסטון עם משלחת. היא הייתה ילדה מבריקה, טובה, אהובה. מלח הארץ. לצערי הרב אנחנו מאבדים בוגרים ובוגרות וקשה להאמין". הוא סיפר כי שוחח עם אביה של שירה, שאמר לו כי כבר בדרכם לירושלים הם הרגישו שבתם נמצאת בין ההרוגים.
רבינוביץ ציין כי שירה היא החלל ה-300 של בית הספר. "חשבנו שביום הזיכרון הקרוב לא נצטרך להזכיר חלל נוסף, אבל שוב התבדינו בארץ המטורפת שלנו", אמר. "מחר בבוקר נפתח את הלימודים עם כל החברים ונשב עם הגורמים הטיפוליים. נחבק את הילדה, יש לה עוד אחות אצלנו בכיתה ח' ועוד אח בוגר".
שרה להב מנתניה, אמו של שגב, צוער בבה"ד 1 שנפצע קל בראשו בפיגוע ושוחרר מבית החולים, סיפרה כי "הוא ראה את החברים שלו נהרגים לו מול העיניים, הדבר היחיד שהצליח לעשות זה לעמוד ולבכות". לדבריה, "הבן שלי היה אמור להתחיל את השבוע היחסית קל שלו במסגרת קורס הקצינים".
היא העידה כי בדרך כלל היא מאזינה לחדשות, אך דווקא היום לא התעדכנה. "בעלי עדכן אותי שהיה פיגוע בירושלים. גילינו ששגב נפגע בפיגוע, עקב הודעת טקסט ששלח לנו, הוא עדיין לא נרגע, הוא ראה את החברים שלו נהרגים לו מול העיניים שלו, חברים שהוא בילה איתם יחדיו בקורס אינטנסיבי כמה חודשים. אנחנו עדיין בטראומה".
צוערת ששברה את רגלה בפיגוע ומרותקת לכיסא גלגלים סיפרה לוואלה! NEWS על רגעי האימה. "הספקנו לרדת מהאוטובוס, ומפקדי היחידה ביקשו מאיתנו שנוציא את התיקים מתא המטען ונסדר אותם במערום. לא הספקנו להוציא את התיק ואז הרגשתי בום חזק בגב". הצוערת סיפרה כי היא לא זוכרת הרבה מהאירוע. "אני זוכרת שפתחתי את העיניים בבית החולים", ציינה.
"אני רוצה כבר לחזור לקורס. אנחנו חברה טובים ואיכותיים ואני אמורה להשתחרר בקרוב הביתה", הוסיפה. הוריה של החיילת הגיעו לבית החולים ברגע שעודכנו בפיגוע. אחיה אלון ציין כי "היא לא זוכרת הרבה. היא זוכרת שפתחה עיניים ומעליה רופאים. מקווים שתחזור לעצמה במהרה".
הפיגוע בירושלים אירע אתמול סמוך לשעה 13:30 כשהמחבל, פאדי אל-קנבר, נסע עם משאיתו על טיילת ארמון הנציב בבירה ושעט לעבר קבוצה של צוערים שירדה מאוטובוס. הוא דרס למוות שלוש חיילות וחייל ופגע ב-15 נוספים, בהם שלושה באורח קשה. חיילים שהיו במקום ירו עשרות קליעים לעבר כלי הרכב ואל-קנבר נהרג במקום.
לבית החולים שערי צדק פונו חמישה מנפגעי הדריסה - חיילת במצב קשה מאוד וארבעה פצועים באורח קל, ששניים מהם שוחררו. מלבד לפצועים הגיעו עשרה נפגעי חרדה שטופלו ושוחררו.
בבתי החולים של הדסה טופלו 11 מפצועי הפיגוע ועוד כמה נפגעי חרדה. שניים שפונו במצב קל להדסה הר הצופים שוחררו לבתיהם. בהדסה עין כרם מאושפזים פצוע אחד במצב קשה, שנותח לאורך שעות ארוכות, פצועה אחת במצב בינוני עד קשה ביחידה לטיפול נמרץ ופצועה במצב קל. היתר מטופלים במיון וישוחררו במהלך שעות הערב והלילה, עד מחר.
(עדכון ראשון: 21:21)
