על אחמד אל-חלאף עברה שנה עמוסה ביותר. הוא היה נוכח בנאום מצב האומה האחרון של נשיא ארצות הברית ברק אובמה כאורח מיוחד של חבר קונגרס. הוא למד לרכוב על אופניים ולהחליק ברולרבליידס, למד אמנויות לחימה והתעמלות ובילה את הקיץ במשחק כדורגל ובשחייה באגם במחנה קיץ בפרבר של בוסטון.
אל-חלאף גם קיבל השנה את זוג הידיים התותבות הראשון שלו, לאחר שאיבד את שתי ידיו לפני שלוש שנים בפיצוץ במחנה פליטים שבו נהרגו שלושה מאחיו. עם זאת, כשהילד הסורי בן ה-11 מתכונן לקראת שנה נוספת בביתו החדש, הוא חולם על כך שאמו וארבעת אחיו יבואו גם הם לארצות הברית. "אני רוצה שאמי תגיע לכאן", הוא אמר לאחרונה כשהוא שיחק בפארק. "אני מרגיש שאני עומד לאבד אותה. עבר יותר מדי זמן, אני לא יכול עם זה יותר".
אביו, דיגרום אל-חלאף, אמר כי התקוות הללו תלויות בעיקר בנשיא הנבחר דונלד טראמפ מאחר שהוא הבטיח לצמצם את הגירתם של פליטים סורים ושל מוסלמים לארצות הברית. הוא הגיש בקשת מקלט ומקווה להביא את יתר המשפחה מאיסטנבול אם יאשרו לו ולאחמד להישאר. "אני רק יכול לקוות שהוא יעשה את הדבר הנכון", אמר האב על טראמפ דרך מתרגם. "לא משנה מה אומרים, אני אופטימי". גורמים בצוות המעבר של טראמפ לא השיבו למיילים שנשלחו אליהם בנושא.
לקריאה נוספת בנושא
למרות הפרות ההסכם: מועצת הביטחון קיבלה את הפסקת האש בסוריה
האופוזיציה בסוריה: "אם המשטר ימשיך לתקוף - הפסקת האש תבוטל"
והעולם שתק: הילדים שסיפרו במבט בודד את זוועות השנה
אל-חלאף אמר כי הוא לא יכול לשוב לטורקיה אחרי שאישור השהות הזמנית במדינה בוטלה. חזרה לסוריה, שם משפחתו הסונית מתגוררת באזור העיר חאלב החרבה, היא גם לא אפשרות שבאה בחשבון. "לא נותר שום דבר בסוריה עבורנו. הבית שלנו נהרס, הממשלה מנסה לתפוס אותנו", אמר האב, שסיפר כי משטרו של בשאר אסד אחראי להפצצה שהרסה את ביתו ב-2013. "אין לי לאן ללכת אם ארצות הברית לא רוצה אותי".
בנו הצעיר ביותר בטורקיה פיתח בעיות נשימה, אשתו מטופלת בשל בעיות בלחץ הדם שלה ואחמד לא ישן היטב, בעיה שהחלה עם סיוטים בלילות אחרי ההפצצה. "מבחינה רגשית, אני תשוש", אמר. "אני חושב שאילו היינו כולנו ביחד, רבים מאתנו היו מרגישים יותר טוב. זה חלק מהקרב".
אחמד מדבר לעתים קרובות עם אמו ויודע כי היא מתקשה לפרנס את אחיו. המשפחה מתקיימת בעיקר מתרומות של הקהילה המוסלמית בניו אינגלנד וממה שהאב יכול להפריש ממשכורתו.
הוא נרשם לכיתה ד' בבית ספר בפרברי בוסטון בסתיו האחרון, והוא מחכה לזוג ידיים תותבות מתקדמות יותר. אחמד גם מקווה להצטרף לקבוצת כדורגל באביב הקרוב. גורמים בבית הספר סיפרו כי לא נראה שהלחץ משפיע על לימודיו. להיפך, הם מתרשמים מהמהירות שבה הוא הסתגל לסביבתו החדשה, שם הוא מקבל טיפול רפואי ועיסוי בריפוי ושיעורים פרטיים בקריאה ובמתמטיקה.
"הוא באמת רוצה לשוחח עם אנשים ולהבין דברים רבים", אמרה הולי גייגר, המורה של אחמד. "הוא לא ביישן, ואני חושבת שזה עוזר". נביל ג'לאל, תושב העיר שארון, אמר כי הוא ואנשים אחרים בסביבה מסייעים לאחמד ולאביו, אולם הוא דואג מהשנה הבאה. "אתה לא יכול להסתדר רק עם הורה אחד, לא משנה כמה החיים טובים כאן", אמר ג'לאל. "יש כאן חתיכה גדולה שחסרה".
(עדכון ראשון: 22:25)