כשכולם חיפשו אחר ילדה קטנה: ההורים הרוצחים שטלטלו את המדינה

שני מקרי רצח והתאבדות של ילדים בידי הוריהם אירעו השבוע וזעזעו את המדינה. ארבע הילדות שנחנקו למוות בידי אמן בדירת משפחתם שבירושלים, והאישה בשנות ה-40 לחייה שעל פי החשד רצחה את בנה בעכו וקפצה אל מותה, הם מקרים מזעזעים נוספים שבהם ילדים נרצחו על ידי הוריהם בישראל. במהלך השנים, עשו אבות ואימהות את הבלתי נתפס והביאו למות ילדיהם. תכנון נקמה על רקע פרידה, רצון להיפטר מילדה, דיכאון אחרי לידה ואי שפיות – כל אלה שימשו רקע למעשי הזוועה בעבר.

בחודש מרץ 1992 הובילה מרינה דוידוביץ', אחות במקצועה, את שתי בנותיה, נעמה בת השבע וליטל בת השלוש, אל חדר האמבטיה בדירת המשפחה בכרמיאל, ושם הטביעה אותן למוות. בית המשפט קבע שהיא לא הייתה שפויה בעת ביצוע המעשה ושלח אותה לאשפוז פסיכיאטרי. בשנת 2005 קבעה ועדה פסיכיאטרית שאין סיבה להמשיך באשפוז ודוידוביץ' שוחררה.

לקריאה נוספת:
רצח ארבע הבנות בירושלים: "הסבא הלך בזירה ושאל כמה מתו"
"בכינו ביחד עם הבנות": ההורים סיפרו לילדיהם על האסון בירושלים
שכניה של האם החשודה ברצח בנותיה: "זו משפחה נורמטיבית"
חקירת השריפה בירושלים: חשד שהאם הציתה את בנותיה והתאבדה בתלייה

בשנת 1999 יצא גד כרמי, בן 33 מקריית מוצקין, עם בת זוגו ועם בתם התינוקת מעיין, שהייתה אז בת שמונה חודשים, לבלות בגן ציבורי. האם הלכה לעיסוקיה, וכרמי התיישב עם בתו על הדשא מחוץ לקניון. לפתע הוא שלף סכין יפנית מכיסו והחל לדקור ילד בן שמונה שעבר במקום. הילד נפצע קשה, אך הצליח להימלט. אז אחז כרמי בבתו התינוקת ושיסף את גרונה בסכין. מאוחר יותר טען כרמי כי רופא שיניים ניסה להרעילו בעבר בעזרת כספית, וכי בשל כך נולדה בתו עם מחלת הלוקמיה. הוא נמצא לא שפוי בעת ביצוע המעשה ונשלח לאשפוז.

שני מקרים נוספים זעזעו את המדינה באותה שנה. ארז טבעוני מחולון הגיע לבית ויצ"ו בתל אביב במטרה לפגוש את שני ילדיו, עידן בן הארבע ואביטל בת השנתיים. כשפקידת הסעד יצאה לדקות ספורות מהחדר, שפך טבעוני על ילדיו חומר דליק והצית אותם למוות. טבעוני נידון לשני מאסרי עולם.

במקרה אחר, אמנון כהן, נהג מונית מתל אביב, רצח את רעייתו ואת שני ילדיו, יאיר בן הארבע ויעל בת השנתיים. כהן נתן לילדיו כוס חלב ובה כדור שינה, ולאחר שנרדמו, חנק אותם למוות. את רעייתו דקר למוות באמצעות סכין. כשסיים שפך חומר בעירה והעלה את ביתו באש. בחקירתו סיפר כי חשד שאשתו מנהלת רומן עם גבר זר באינטרנט. הוא נידון לשלושה מאסרי עולם.

אחד המקרים היותר זכורים אירע בשנת 2002 בירושלים, אז פנה אלי פימשטיין בדמעות לעם ישראל והתחנן לסיוע בחיפושים אחר בתו, הודיה בת השנה ועשרה חודשים, שנעלמה מביתו. כעבור כמה ימים הודה פימשטיין כי הטביע את הפעוטה למוות באמבטיה וקבר את גופתה בתוך בור ביער, ואף הוביל את החוקרים לגופה. בני משפחתו טענו כי הוא עשה זאת כנקמה בגרושתו רוני קדם. בשנת 2004 נידון פימשטיין למאסר עולם.

שנת 2008 הייתה שנת שיא במקרים של הורים שנטלו את חיי ילדיהם. במרץ, באישון לילה, לקחה אולגה בוריסוב את בנה אלון בן הארבע לחוף הים בבת ים, שם השליכה אותו למים. הוא נמשה במצב אנוש ומת לאחר זמן קצר. במסגרת הסדר טיעון, הורשעה בוריסוב בהריגה ונידונה לשמונה שנות מאסר, אותן היא נושאת בימים אלה.

באותו החודש הטביעה רגינה קרצ'קוב מתל אביב למוות את בנה מיכאל בן הארבע בתוך גיגית. בכתב האישום שהוגש נגדה בגין רצח נכתב כי מיכאל הקטן ניסה להתנגד לאחיזתה, אולם היא לא הרפתה עד אשר חדל לנוע. אז התקשרה למוקד המשטרתי ולחשה למוקדנית: "הרגתי את הבן שלי". גם קרצ'קוב הורשעה בהסדר טיעון ונידונה ל-12 שנות מאסר.

בהמשך אותה השנה, בתום חיפושים נרחבים ומתוקשרים, נמצאה גופתה של הילדה רוז פיזאם בת הארבע בתוך מזוודה בנחל הירקון בתל אביב. שלוש שנים לאחר מכן, נידונו למאסר עולם סבה רוני רון שהורשע ברצח ואמה מארי פיזאם שהורשעה בשידול לרצח. בית המשפט קבע כי בני הזוג עשו מאמצים רבים להרחיק את רוז מהבית בשל קשיים בגידולה. לפי כתב האישום, לאחר שכשלו, ובשל הפצרותיה הרבות של מארי, גיבש רון "את החלטתו לפתור את 'בעיית רוז' באופן סופי ולגרום למותה".

במקרה נוסף שהתרחש בשנת 2008, ירה למוות קצין המשטרה, פקד מייקל פישר, באשתו הילה בת ה-30 ובשני ילדיו, יובל בן השלוש וירדן בת החודשיים בביתם בהוד השרון, ולאחר מכן התאבד. המקרה הותיר סימני שאלה רבים. אשתו של פישר שירתה גם היא כקצינה במשטרה, ולא היה ידוע על אלימות בין השניים. עד היום לא ברור מה הוביל את האב לחסל את כל משפחתו.

מקרה זכור אחר הוא זה של אסף גולדרינג בן ה-32 ממושב בצרה, שנחשד ברצח בתו נועה בת השלוש בחודש יולי 2009. גולדרינג נחשד כי תכנן מראש את הרצח, על רקע הליך הגירושים מאשתו. הוא מעולם לא הועמד לדין, וביום הכיפורים באותה שנה התאבד בבית המעצר.

בנובמבר 2010 רצחה מיכל אלוני את שתי בנותיה - נטלי בת השש ורוני בת הארבע. אלוני חנקה למוות את בנותיה בבית סבתן ברעננה, אחת אחרי השנייה, באמצעות גרב. היא אף שחזרה את המעשה והודתה. בתחילה ניסה צוות ההגנה לטעון כי אלוני לא הייתה שפויה בעת ביצוע העבירה, אולם בית המשפט דחה את הטענה לאחר שחוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי קבעה כי היא אחראית מבחינה פלילית למעשיה, וגזר עליה שני מאסרי עולם.

בקיץ 2010 רצח איתי בן דרור את שלושת ילדיו - אור בן החמש, רוני בת השמונה ועומר בן העשר. הוא נשלח לשלושה מאסרי עולם מצטברים. "יש צדק והוא נעשה היום. אני מקווה שהוא ינמק בכלא, שלא אשמע ממנו יותר לעולם ושלא אצטרך לראותו בחיים", אמרה אז גרושתו, לילך שם טוב.

שנתיים לאחר מכן, בספטמבר 2012, נטלה אחלאס אל-ערג'אן, תושבת רהט, סכין ודקרה למוות שלושה מילדיה, עבד בן השבע, מרים בת החמש, דלאל, תינוק בן חודש וחצי, ופצעה את הרביעית. במאי 2015 גזר עליה בית המשפט עונש מקל של 12 שנות מאסר בשל נסיבות חייה הקשות. "זה יום קשה, אני לא רוצה לדבר על זה", אמרה ביום שבו נגזר דינה.

ב-16 בספטמבר 2013 התקבל במשטרה דיווח על שני ילדים ללא רוח חיים בדירה ברחוב עין גדי בירושלים. לצדם שכבה אמם, קרינה בריל, מתבוססת בדמה, לאחר שניסתה להתאבד. בחקירתה סיפרה כי רצחה את מירה בת החמש ואת איגור בן השבע כי "לא הייתה אם טובה". אף שטענה לאי-שפיות בשעת המעשה, בית המשפט גזר עליה, שנתיים לאחר המקרה, שני מאסרי עולם מצטברים.

יומיים אחרי הרצח שעשתה בריל, ב-18 בספטמבר 2013, חטף אלי גור את שני ילדיו, עדן בת הארבע ויהב בן החמש, מבית אמם ביישוב בת חפר. אם הילדים הספיקה להתקשר למשטרה ולהתריע: "הוא הולך להתאבד איתם", אך זה לא מנע את הזוועה. גור לקח את הילדים לבניין רב קומות בצפון תל אביב, עלה עמם לקומה ה-11, דחף אותם אל מותם והתאבד.

(עדכון ראשון: 21:14)