אישה שלפני כשנתיים העניק לה בית הדין הרבני בפסיקה תקדימית גט מבעלה, מאחר שהוגדר כצמח, ערערה אתמול(ראשון) על דחיית תביעת המזונות שלה בידי בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה. הערעור, שהוגש על ידי עורך דינה ניסן שריפי, מבקש להפריך את החלטת השופט, שנימוקה המרכזי מבוסס על העובדה שהאב אינו מסוגל לעבוד כדי לפרנס את האם ואת בתם המשותפת, בת ה-13 וחצי.
האישה, שבזמן ההחלטה יוצגה על ידי עורך דין אחר, מתחה ביקורת חריפה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה וציינה כי בעלה לשעבר, היום גרושה, מאושפז במצב של תרדמת וכל עול כלכלתה וכלכלת הבית נופל על כתפיה. על פי החלטת בית המשפט בקריית שמונה, "על התובעת להסתפק, לפחות בשלב זה, בתשלום המועבר לה מהביטוח הלאומי בסך 840 שקלים, לרבות קצבת הילדים". זאת, על אף שלטענת עו"ד שריפי, בית המשפט בעצמו קבע כי הסכום המינימלי עבור כל קטין למזונות יעמוד על 1,300 שקלים.
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת טען עו"ד שריפי כי "אמנם מצבו של הגרוש אינו מאפשר לו לעבוד ולכלכל את בתו, אך עצם חיובו במזונות ראוי בהחלט, ומחייב בנסיבות העניין שתקבל האישה חלף מזונות מהמוסד לביטוח לאומי". לדבריו, "המערערת ירדה בירידה תלולה ברמת חייה לאחר התאונה, וזאת, על לא עוול בכפה".
עוד בוואלה! NEWS:
הקרב על הצפון: מלחמת ההתשה של התושבים על התקציב המהפכני לקראת סיום?
דוח הביטוח הלאומי: ישראל היא הענייה ביותר מבין מדינות המערב
"עושים מה שבא להם": הרווחה מוציאה ילדים מביתם - ולהורים אין ייצוג
במרץ 2002 נישאו בני הזוג וקבעו את ביתם בקריית שמונה, ובמאי 2003 נולדה בתם היחידה. באוגוסט 2007, השתנו חיי המשפחה מקצה לקצה: כשלבת מלאו ארבע שנים בלבד, נפגע אביה בתאונה דרכים קשה בכביש 90 סמוך לצפת, כאשר כלי רכב צבאי פגע בו בעת שרכב על אופנוע. מאז התאונה שאירעה לפני תשע שנים וחצי, האב שרוי בתרדמת ומוגדר כצמח.
עד לתאונה ניהלו בני הזוג אורח חיים ברמה גבוהה יחסית ולא סבלו מכל מחסור. האישה עבדה כעובדת ייצור ואילו בעלה, אותו היא תובעת היום למזונות, עבד במאפיה והיה המפרנס העיקרי של המשפחה כאשר משכורתו החודשית הייתה כפולה מזו של רעייתו. לאחר התאונה עברה המערערת לעבוד כמטפלת ילדים בנעמ"ת ואחרי שפוטרה ביולי 2013 החלה לשמש כדיילת של חברת תנובה באחת מרשתות השיווק. בדומה לעבודותיה הקודמות, השתכרה בכ-4,000 שקלים בחודש.
את בקשתה לגט הגישה האישה בשנת 2012 לבית הדין הרבני האזורי בצפת, בשל קשיה הכלכליים. בתחילה דחה בית הדין הרבני את בקשתה, אולם במרץ 2014, לאחר שאפסו הסיכויים לשיקום בעלה מתרדמתו, אישר בית הדין הרבני בפסיקה תקדימית לשחרר אותה מנישואיה.
"אפילו אב המרצה מאסר נדרש לפרנס את ילדיו"
בערעור שהגיש פירט פרקליטה את הקשיים הכלכליים עמן נאלצה להתמודד לבדה קרוב לעשור. כשנישאו השניים הם רכשו דירה בקריית שמונה באמצעות משכנתא בשיעור של כ-90% מימון, ששיעור ההחזר החודשי בגינה עומד היום על כ-2,300 שקלים, ואותו מממנת האישה לבדה. בנוסף, לקחו השניים הלוואות לרכישת ריהוט ומכשירי חשמל לדירתם החדשה ועד היום נאלצת המערערת לעמוד בתשלומים חודשיים בגינם, שעומדים על כ-1,300 שקלים. להוצאות אלו מתווספים תשלומים על שיעורי העשרה לבתה שאותרה עוד לפני התאונה כילדה מחוננת והוצאות שוטפות.
לזכות הנתבע הצטברו עד כה סכומים נכבדים בשל העובדה שהוא מקבל מדי חודש קצבה בסך של כ-2,300-3,700 שקלים. במקביל, הוא פטור מתשלום כלשהו למוסד שבו הוא מאושפז", כתב עו"ד שריפי. "פסק הדין הביא לתוצאה אבסורדית", הוסיף, וטען כי ברחבי הארץ פוסקים בתי המשפט לענייני משפחה לחייב את האב במזונות, גם אם הוא סובל ממאה אחוזי נכות וזכאי לקצבה שאינה מספקת את צרכיו המינימליים. "אפילו אב המרצה מאסר, שכל פרנסתו מבוססת על קצבת נכות או אב נרקומן חייב בפרנסת ילדיו, בתנאי כי, במקרה כגון זה, 'סכום המזונות יגבה אך ורק באמצעות חוק מזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב 1972'".
(עדכון ראשון: 23:30)