הגעתם של מטוסי ה-F-35 ארצה השבוע הזכירה לרבים את הצטרפותו של ה-F-15 לחיל האוויר בסוף שנת 1976, צעד שכונה בידי רבים אז "עידן מאך-2 פלוס". בישראל המתינו כמה שנים למטוס הקרב המתקדם, זאת שלאחר מלחמת יום הכיפורים היה ברור שחיל האוויר חייב ליצור יתרון גדול על מדינות האויב.
מטוסי הפאנטום והמיראז' עדיין הקנו לישראל יתרון קל, אך היה ברור כי עליית מדרגה בכוחו של חיל האוויר הישראלי נחוצה. באותן שנים, מטוסי מיג-25 רוסיים ערכו טיסות צילום בשמי ישראל, אך לא ניתן היה ליירטם. בכלל, התעצמות חיל האוויר הסובייטי באותן שנים הייתה מהירה מאד והחלה לאיים על העליונות האמריקנית. בראשית שנות ה-70, לא היה בידי ארצות הברית מטוס שיתחרה במיג-25, שהיוו יתרון יחד עם מטוסי המיג-23 והסוחוי.
גם בישראל, למרות הישגים יפים במלחמה ב-1973, יוקרת חיל האוויר פחתה ודובר רבות על החזרת כושר ההרתעה. ההתלבטות הייתה אם לרכוש מטוסי F-14 או F-15, ולבסוף הוכרע כי הדגם השני מבין השניים ייקלט. לקראת סוף 1973 דווח כי ייצור המטוס הואט ואף עלה חשש כי ייעצר לנוכח בעיות תקציביות וטכניות, זאת בעוד הציפייה לקבלו הייתה גבוהה ודרוכה.
עוד בנושא:
היסטוריה: תיעוד ראשון מטיסת הבכורה הישראלית ב-F-35. צפו
הסערה סביב עלות ה-F-35: "הכסף חשוב אבל הטכנולוגיה יותר"
מטוסי ה-F-35 נחתו בישראל; נתניהו: "רק עוצמה מעוררת כבוד"
ואולם, התחזיות הקודרות לא התממשו והאמריקנים המשיכו בייצור המטוס. בספטמבר 1974 יצאה משלחת קטנה מחיל האוויר וביקרה במפעל חברת "מקדונלד דגלאס" שבה יוצר ה-F-15. "כבר ממבט ראשון ההתרשמות הייתה מצוינת", סיפר אז אלוף-משנה עומרי אפק, שהיה חלק מהמשלחת, לביטאון חיל האוויר. "על הנייר הביצועים של ה-F-15 היו פשוט מופלאים. לא האמנו שביצועים כאלה ניתנים להשגה במציאות", הוסיף.
הביטאון דיווח אז בנוסף כי חברי המשלחת בדקו גם את ביצועיו של מטוס ה-F-14, אבל היה להם כבר ברור כי ימליצו על F-15. בדוח שחיברו נכתב: "ביצועי המטוס, מבחינת כושר התמרון והאנרגיה, בצירוף מערכות הנשק שלו, הופכים אותו למטוס עדיף בזירה, בעל יכולת התמודדות והכרעה בקרבות בודדים והמוניים". ואכן כעבור חודשיים דיווח נחום ברנע, כתב עיתון "דבר" בארצות הברית, כי ישראל הכריעה לטובת ה-F-15 ובכוונתה לרכוש 36 או 50 מטוסים.
הבעיה הייתה שפיתוח וייצור המטוסים היה איטי מדי עבור צרכיה של ישראל. מצרים וסוריה כבר החלו לקבל מהסובייטים את המיג-23 המתקדם, ולא פחות מ-63 מטוסים כאלה הוצבו בשתי המדינות, פחות משנתיים אחרי שהפתיעו את ישראל בצאתן למלחמה. כך, בסוף שנת 1975, לוח הזמנים הצפוי הראה כי ישראל תזכה ל-F-15 רק באמצע שנת 1977. עקב הלחץ הישראלי הבטיחו האמריקנים להעביר לישראל שישה עד עשרה מטוסים מדגמי הניסוי של ה-F-15.
ביולי 1976 יצאו חמישה אנשי צוות אוויר לארצות הברית כדי לקלוט את המטוס החדש. הצוות מנה את איתן בן אליהו, לימים מפקד חיל האויר, בני צינקר, משה מלניק, יואל פלדשו ושאול סיימון. באחת הפגישות במפעל הצהיר מלניק כי הוא יהיה הראשון שיפיל מטוס בעזרת ה-F-15. לימים, הוא כתב בספר הטייסת, כפי שציטט ביטאון חיל האוויר: "רק אחרי שהדברים נאמרו תפסתי מה אמרתי. לא הייתי אפילו בין הבכירים במשלחת. היו איתי טייסים וותיקים, 'אריות' של ממש. מאותו רגע ואילך חלמתי על הרגע שבו אממש את ההבטחה". כעבור שלוש שנים, מלניק אכן הגשים את ההבטחה והיה הראשון שהפיל מטוס אויב ב-F-15.
"ישראל עם F-15 היא מדינה אחרת"
עם יציאתה לדרך של עסקת הרכש, ישראל החליטה לרכוש בתחילה 25 מטוסים. שלושת המטוסים הראשונים יצאו מארצות הברית ותוכננו להגיע לישראל בצהרי יום שישי, 10 בדצמבר 1976. 3,000 מוזמנים המתינו נרגשים למטוסים בבסיס חיל האוויר. מטוס פאנטום של חיל האוויר החל ללוות את המטוסים החדשים במרחק של כ-200 קילומטרים מחופי ישראל.
באיחור של 25 דקות מהתכנון המקורי, עם הגעתו למסלול הנחיתה, היה זה הפאנטום שנחת ראשון. שני מטוסי F-15 נחתו אחריו והמטוס השלישי נגע במסלול והמשיך מיד בטיסה תוך תמרון באוויר במשך חמש דקות רצופות. בין המוזמנים הרבים ישבו לצד מפקד חיל האוויר, בני פלד, גם הרמטכ"ל מרדכי גור וראש הממשלה יצחק רבין. לפי הדיווחים, בקהל הרב, ביחד עם צמרת צה"ל, אנשי חיל האוויר ובני משפחותיהם וצוות שגרירות ארצות בישראל, ישבו גם אזרחים לא מעטים שכלל לא הוזמנו, אבל הצליחו להגיע לטקס ולחזות בפלא המעופף.
במאמר המערכת בעיתון "דבר" הגדירו את המעמד "שעה גדולה" והשוו את המאורע לנחיתת מטוסי ה"מיסטר", 20 שנה קודם, עת נכנס צה"ל לעידן הסילון. הדברים שנאמרו בדיוק לפני 40 שנה מזכירים מאד את הנאומים שנישאו השבוע, עם נחיתת ה-F-35. הרמטכ"ל גור אמר אז כי "מדינת ישראל וצה"ל עם ה-F-15 הם מדינה אחרת וצה"ל אחר", וראש הממשלה רבין אמר בנאומו כי "זהו חג משולש - לחיל האוויר ולצה"ל, למדינת ישראל ולידידות ולהבנה שנרקמו בין ישראל וארצות הברית".
הדתיים זעמו על חילול השבת - בשמאל כעסו על הראוותנות
אך רבין לא חגג זמן רב. עוד ערב הטקס פנו חוגים דתיים ללשכת ראש הממשלה וביקשו לבטל את הטקס מחשש לחילול שבת. הם נענו כי ייעשה הכול כדי למנוע את חילול השבת. בבסיס אף הציעו למעוניינים בכך להישאר וללון במקום, ומסוקים הועמדו בכוננות כדי להחזיר את האורחים לירושלים לפני כניסת השבת. שר הדתות דאז, יצחק רפאל מהמפד"ל, הזהיר כי "אם יתברר שאירוע ממלכתי זה היה קשור בחילול שבת, אראה זאת בחומרה רבה".
ואכן, ארבעה ימים אחרי הגעת המטוסים, נערכה בכנסת הצבעת אי-אמון בממשלה. רבין הסביר במליאה כי נחיתת המטוסים תוכננה לשעה 15:00 ובפועל הם נחתו בשעה 15:25. הטקס הסתיים בשעה 16:00, בעוד השבת נכנסה בשעה 16:17 כלומר המאורע נגמר לפני כניסת השבת.
לצד הטיעון לחילול שבת, גם סיעות אופוזיציה מהשמאל תקפו את הממשלה. אריה לובה אליאב ממפלגת הסוציאליסטים העצמאיים כינה את טקס קבלת המטוסים "פסטיבל ראוותני ומיותר סביב מטוסי ה-F-15, כמוהו כהזרקת הרואין על חשבון ההרואיזם האמיתי של צה"ל". מאיר פעיל מ"מוקד" אמר כי מדובר ב"זניחת המקוריות הישראלית וטיפוח פולחן הנשק", אך האשים גם את המפד"ל ואת הליכוד בכך. גם שולמית אלוני מרצ לא חסכה שבטחה ואמרה כי "תצביע אי-אמון בממשלה שאין לה אמון בעצמה ומפגינה בראוותנות את אי ביטחונה".
קטעי עיתונות מהגעת ה-F-15 לישראל, 1976:
הצעת האי-אמון נדחתה, אך תשעה חברי סיעת המפד"ל שבקואליציה נמנעו, בהם השרים זבולון המר ויצחק רפאל. רק השר יוסף בורג הצביע עם הממשלה. רבין ראה בהתנהגות המפד"ל מצב בלתי נסבל והודיע לשרי המפלגה כי הם מפוטרים מממשלתו. הוא עצמו התפטר והודיע על הקמת ממשלת מעבר עד הבחירות שהקדים למאי 1977, אז התרחש המהפך הפוליטי שבו גבר הליכוד על המערך. כך, עוד לפני שנכנס לשירות, הצליח ה-F-15 לבצע הפלה ראשונה.
כבר ב-1979 רשם ה-F-15 הישג ראשון, אז עמד מלניק בהבטחתו והפיל מטוס מיג-21 בשמי לבנון. בהמשך הופלו עוד שלושה מטוסים מסוג זה ושלושה חודשים לאחר מכן, הפילו שוב ה-F-15 עוד ארבעה מיגים בלבנון. טייסות ה F-15 של חיל האוויר המשיכו לצבור הישגים ועמדו בציפיות הגבוהות. עוד עשרות מטוסי מיג הופלו, מהן לא פחות מ-29 מיגים בשלושה ימי קרבות אוויר בימים של 9-11 ביוני 1982. מטוסי ה F-15 של חיל האוויר גם תקפו את מפקדת אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985, 2,000 קילומטרים מחופי ישראל - התקיפה הרחוקה ביותר של חיל האוויר הישראלי.