הדור הישן של פתח ניצח, והציבור נותר אדיש בהמוניו

(אבו מאזן בוועידה: "אם טראמפ יהיה שקול אז אהלן וסהלן")

שלוש אחר הצהריים וצפון העיר רמאללה עבר לדום. הרחובות נחסמו, הסירנות זעקו והתנועה עצרה מלכת: שיירת הניצחון של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עשתה את דרכה מהוועידה השביעית של פתח שננעלה אתמול (ראשון) במוקטעה לעבר ביתו הפרטי שבשכונת אל-בלוע. עשרות שוטרים וחיילים פלסטינים נפרסו ברחובות, לא רק בגלל השיירה, אלא בגלל הוועידה עצמה, שהתכנסה לארבעה ימים כדי לבחור את מנהיגי התנועה היושבים בוועדה המרכזית ובמועצה המהפכנית.

קשה לומר שהעיר לבשה חג לרגל האירוע - היא בעיקר סבלה מפקקים. בכל זאת, 1,400 חברי פתח מ-28 מדינות שונות, כולל המשלחות הבינלאומיות ואזור שלם מסביב למוקטעה שנחסם לסירוגין, יצרו עומס יתר על הכבישים הפקוקים גם כך של העיר.

עוד בנושא:
למרות הישגי רג'וב וברגותי: אבו מאזן נותר המנצח הגדול של ועידת פתח
לעוד חמש שנים: אבו מאזן נבחר פעם נוספת לתפקיד יו"ר פתח
כ"ט בנובמבר הפלסטיני: האירוע שבו עשוי להיבחר יורשו של אבו מאזן

אחד הנבחרים לוועדה המרכזית, עבאס זאכי, מוותיקי הפתח באזור חברון, החליט לרגל ההכרזה להיערך בהתאם ולסדר את שיערו במספרה ברחוב אל-ארסאל. הוא התיישב לו על אחד מאותם כסאות ספרים שנראים כאילו נלקחו מסרט הוליוודי ישן, בעוד שמכונית המרצדס השחורה שלו חונה בחוץ וממתינה. הספר עטף אותו בגלימה שחורה כדי שלא יתלכלך: בכל זאת, הטקס בעוד שעתיים בלבד, ובו יבשרו כי נבחר במקום ה-15 וזכה ל-543 קולות.

מקום אחד מתחתיו ברשימה ממוקם רווחי פתוח. שניהם בני הדור ההוא, הישן. פתוח, תושב עזה במקור, כיהן בעברו כיו"ר הפרלמנט כשיאסר ערפאת מת וכך הפך למשך חודשיים לממלא מקומו. פתוח נעלם לכמה שנים מפעילות ארגונית לאחר שנתפס בגשר אלנבי כשהוא מנסה להבריח מאות מכשירי טלפונים ניידים ברכבו.

במידה רבה, זאכי והמנצחים האחרים בבחירות לוועדה המרכזית מייצגים את הבשורה הדלוחה שהוועידה הכללית הביאה עמה: הדור הישן אמנם ניצח, אך ספק אם הוא והתנועה מחוברים לרחוב ולציבור הרחב. מדובר בחבורה של ותיקי התנועה, ששמם מוכר היטב בפתח, אך פלסטינים צעירים רבים אינם מכירים אותם. גברים עם ותק של עשרות שנים במוסדות התנועה בשטחים ובחו"ל, שבוודאי ולא יביאו לפתח אהדה רבה בקרב הדור הצעיר.

במשאל מהיר שקיימתי אתמול באזור השוק של רמאללה, בעוד שיירתו של אבו מאזן חוצה בגאווה את העיר, נראה שהציבור נע בין אדישות לעוינות למתרחש בתנועת פתח. נוכח הרכב הוועדה המרכזית - ללא צעירים, עם אישה אחת בלבד (דלאל סלאמה), נציג אחד של הפזורה (סמיר א-ריפאעי) ורק שלושה חברים שנולדו במקור בעזה - לא נראה שמשהו מזה ישתנה בקרוב.

מלבד הדור הישן שדאג לשמר את מעמדו בוועדה המרכזית, ניתן להבחין בעוד כמה מגמות בולטות בבחירות הללו. המרכזית שבהן היא אולי העובדה שהמחנה של ג'יבריל רג'וב הוכיח את מעמדו בפתח. בימים שלפני הוועידה דיברו בתנועה לא מעט על הקרב נגד יריבו משכבר הימים, תאופיק טיראווי, אולם כל ה"רשימה" של רג'וב התברגה גבוה בוועדה המרכזית: מוחמד א-שטייה, חוסיין א-שייח, מחמוד אל-עלול ועוד. ואילו טיראווי, שאמנם נבחר לוועדה המרכזית, לא הצליח להכניס עוד מאנשיו לוועדה מלבד נאסר אל-קידווה, שנחשב למזוהה עמו באופן חלקי בלבד ולא לתומך נלהב.

רג'וב נחשב כעת למועמד מוביל להתמנות לתפקיד המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית, ובכך להפוך לסגנו של אבו מאזן - מקפצה נוחה לתפקיד היו"ר בבוא היום. ואולם קשה לומר מה יקרה בעוד כמה ימים כשתתכנס הוועדה המרכזית לבחור את הסגן, לא כל שכן לאחר לכתו של אבו מאזן.

וכמובן אי אפשר שלא לדבר על תופעת ברגותי. מרואן ברגותי זכה במקום הראשון בבחירות לוועדה המרכזית ורעייתו במקום השני בבחירות למועצה המהפכנית. לכאורה, הישג חסר תקדים – הזוג "המלכותי" החדש. אולם ההישג אינו משמעותי כפי שהוא נראה. תומכיו נכשלו בבחירות ובבוא היום ברגותי עשוי למצוא את עצמו ללא נאמנים ותומכים בתוך הוועדה. ספק אם יהיה שם מישהו שביום שאחרי אבו מאזן, ירצה למנותו ליורש של עבאס, בעודו יושב בכלא הישראלי.

אך מעל לכל ההישג המשמעותי הוא של אבו מאזן עצמו, שהצליח להוציא לפועל את הוועידה השביעית ולסלק משורותיה את נאמני יריבו מוחמד דחלאן. אבו מאזן לכאורה ביסס את מעמדו בתנועה, אך השאלה הגדולה – עד מתי. ברור שדחלאן או תומכיו לא ייעלמו, וכך גם התמיכה בו ממצרים ומאיחוד האמירויות.

נקודת האור, אם ניתן לתאר זאת כך, בוועידה השביעית, היא הבחירות למועצה המהפכנית. לגוף זה, השני בחשיבותו בפתח, כבר נבחרו 12 נשים, עם ייצוג נרחב יותר לצעירים. אנשים כמו חוסאם זומלוט שצפוי להתמנות בקרוב לשגריר אש"ף בארה"ב, או חסן פראג', מזכ"ל השביבה, ועוד. אך עד שהדור הזה ייכנס לוועדה המרכזית, יחלפו כנראה לא מעט שנים של שימור הסטטוס קוו הלא מרגש עבור הציבור הפלסטיני.