בוכריס הפסיד בקרב על חייו - בלי קרב

1. אי אפשר עוד לייפות את המציאות: אופק בוכריס הוא עבריין מין. הוא הודה מרצונו החופשי בביצוע עבירת מין חמורה בפקודה שלו. מח"ט מהולל וגיבור ישראל מול פקידה בת 19. לא ילדה, כנראה שגם לא תמימה, אבל בהחלט חיילת שנוצלה על ידי מפקדה. בוכריס גם שיקר במצח נחושה לחבריו, פקודיו, מפקדיו ולמדינה שלמה – כשטען מהיום הראשון כי "לא היו דברים מעולם".

איך ייתכן שאדם שוכח ששכב עם חיילת שלו בצימר בצפון?

הוא כינה את גרסתה "הזיה" ונשבע שמדובר ב"ילדה שטופלת עליו שקרים בשל אהבה נכזבת". אם אדם טוען שמדובר בהמצאות פרועות, ורגע לפני משפטו מודה כי שכב עם אותה "ילדה שקרנית", הרי שמדובר באיש שאין לתת בו אמון. איש שביזה את מדיו, את דרגותיו – ובעיקר את עצמו. בוכריס, שיצא דובר שקר בפוליגרף הצבאי, האשים במצבו את קציני המצ"ח שמחפשים אותו ואת ארגוני הנשים שזועמים עליו. לאן לא הגיע בתיאוריות הקונספירציה. אבל הוא תמיד ידע את האמת, ובסופו של דבר גם הודה בה.

2. הסדר הטיעון המסתמן הוא בסופו של יום הישג לפרקליטות הצבאית. זוהי הפעם הראשונה זה שנים רבות שבה מורשע קצין כה בכיר בעבירת מין ומורחק בבושת פנים מהצבא. המסר המועבר פה לקצונה הבכירה הוא חד משמעי: חישבו פעמיים לפני שתעזו לשלוח יד.

נכון, הפערים בין כתב האישום המקורי לבין הודאת מח"ט גולני הרזה הוא עצום – ללא אונס או מעשים מגונים, רק שורה תחתונה של "מפקד חרמן". בסופו של יום בוכריס הוא בכל זאת המפסיד הגדול: בהודאתו קיבע עצמו כעבריין מין, הסטטוס הנחות ביותר בעולם העברייני.

3. הפרקליטות אינה חפה מטעויות בפרשה. היא התעקשה על כתב אישום מפורט לעייפה, כולל תיאור גרפי משפיל של בוכריס אונס חיילת כשלגופו ציצית ודיסקית, ולא בחנה בחקירתה את גרסאות המתלוננות עד תום.

הפרקליט הצבאי הראשי, שרון אפק, הוא שנתן אור ירוק להגשת כתב האישום החמור, תוך תקווה שבוכריס ימצמץ ראשון. זה היה קרב בין משפטן דקיק וממושקף לבין לוחם אמיץ עם סכין בין שיניו. האחרון הגדיר את ההתרחשות כ"קרב חייו", אך הפסיד בה ללא קרב.

מה שאיפשר לצדדים לרדת בכבוד יחסי מעץ סעיף האונס היה גרסת החיילת א', שטענה כי הייתה "קפואה" בעת שבוכריס שכב איתה. היא לא צעקה, לא התנגדה ולא אמרה בפועל "לא". נראה שהיא לא רצתה שבוכריס יואשם באונס, וכשהגישה את תלונתה לא הגדירה את האירוע ככזה, אלא רק רצתה שיכירו בה כמי שנוצלה על ידו, כקורבן. אונס צריך להיות מנוגד לרצון, ותגובתה איפשרה לפרקליטות לקבוע פרשנות משפטית מחמירה ואולי אפילו מוצדקת. סעיף בעילה אסורה בהסכמה - אקט מיני שנעשה תוך ניצול יחסי מרות - כפי שככל הנראה ינוסח במקרה האמור, מתאים יותר למקרה.

בוכריס לא היה מוכן לשמוע על כך במהלך השימועים, הוא הרי טען שלא עשה כלום והתלונה הגיעה בסך הכול מאותה "חיילת מתוסכלת", לדבריו. אך בסופו של דבר, התיאור שמסרה איפשר לצדדים להסתפק בעבירה מינורית יחסית. לא אונס, אבל הכרה רצויה עבור א'. אחרי השיימינג שעברה ברשת, והבוז שרכשו לה רבים מול הגב המלא שקיבל הקצין המהולל, כולם יודעים עכשיו שא' החיילת דוברת אמת וא' הקצין הוא עבריין.

4. הסיפור האמיתי בהסדר, עם זאת, הוא לא האונס אלא העונש. בוכריס קיבל מתנה: מאסר על תנאי והורדה בדרגה. את הצל"שים שלהם זכה בזכות הוא צריך להעניק לסנגוריו, שכן מדובר בעונש מגוחך. אדם שמודה בעבירת מין חמורה, שניצל את מעמדו כמח"ט ושכב עם חיילת שלו בצימר, אותו הצימר שכמה שעות אחר כך שיכן אותו ואת משפחתו, מורד בדרגה אחת. זהו לעג עגום, המקביל באופן סימטרי בין חומרת העבירה לפלאפלים על הכותפות.

ואם היה מודה באונס, בכמה דרגות היה מורד? בית הדין הצבאי אינו חייב לקבל את העונש המוסכם ואסור לו לקבלו. על בוכריס לשלם בכל דרגותיו, ולהיות מורד לדרגת טוראי, כך שחיילת בה פגע תהיה בכירה ממנו. על העונש להיות חמור יותר, בדמות עבודות שירות ופיצוי למתלוננות, רק כך יועבר המסר לקצינים בכירים, בצה"ל ובמשטרה.

5. הפרשה העגומה הזאת היא מבחן גדול לציונות הדתית. רבים בה ראו בבוכריס מודל לחיקוי, חלקם גיבו אותו לאורך כל הפרשה והאמינו בגרסתו, ואחרים התפללו שדבריו אמת. עכשיו התברר שהיתל גם בהם ובגד באמונם. הקולות כבר נשמעים: בסך הכול רומן, נו, אז שכב עם חיילת שלו, שבכלל פיתתה אותו, שאין גיבור מלחמה אמיתי בלי סקנדל מין. זה בדיוק הזמן לאמירה מצד הרבנים: לא זו דרכנו, אין מקום לקצינים כמו בוכריס בצה"ל.

מצופה כאן אמירה חד-ערכית אחרת - גיבוי של הממסד הרבני והציונות הדתית כולה למתלוננות, אלה שטענו שדעתן קלה, שקשרו קשר להפיל את הקצין הדתי, שהיו פתייניות. ניסיון העבר מלמד שהסלחנות הסרוגה תגיע מהר מאוד. הרי מהי עבירת מין לעומת אומץ לב בשדה הקרב. כמה מחבריי הסרוגים עוד יהפכו את האקט המיני לאקט של גבורה.

כולה זיון, יגידו, מה עושים עניין. והאונס, הם יאמרו, פתאום אין אונס? לעומתם, אין ספק שיהיה מי שיוקיע את מעשיו של בוכריס שאותם חשף מרצונו. פחדנותו מול חיילות, מסתבר, הפוכה מגבורתו על אדמת האויב. יש המאבד עולמו בשעה אחת, בוכריס הפסיד את שלו בצימר נידח בגולן.

(פורסם לראשונה ב-1/12)