תושבי זכרון יעקב ששבו הבוקר (רביעי) לבתיהם, מהם פונו עקב השריפה הגדולה, נדהמו לגלות את ממדי ההרס. "זה נראה ממש נורא, כמו פיגוע גדול", סיפר יוסי לבהרי, תושב העיר שביתו נפגע. הוא הגיע לאמוד את הנזקים ולקחת ציוד ושיחזר את מאורעות האתמול. "הייתי בעבודה בחיפה וכששמעתי שיש שריפה מיהרתי הביתה", סיפר. "בחצר היה שכן שהציל את הכלבה שלנו. האש התפשטה במהירות ודילגה בין צמרות העצים. לבית שלנו נגרמו נזקים קשים. בסמוך יש בתים שנפגעו אפילו קשה יותר. היו בעבר שריפות, אבל לא בעוצמה כזאת".
תושב עין הוד שביתו נשרף כליל בשריפה הגדולה ב-2010 נזכר בתחושות של שיבה לבית מפויח. "אין דבר יותר כואב מלראות את ביתך נשרף", סיפר, "מלבד הפגיעה ברכוש והנזק שנגרם, ישנם בתוך הבית דברים ומזכרות יקרי ערך שלא ניתן להשיבם. מיום שביתנו נשרף, חיינו השתנו. זה כבר לא אותו דבר. המראות, הפחדים והחששות מלווים אותנו מידי יום. מניסיון אני ממליץ לתושבי זכרון יעקב שביתם ניזוק לשכור יועץ משפטי ושמאי ומיד לדרוש את כל הפיצוי שמגיע, אנחנו פעלנו בפזיזות ואיבדו הרבה מאוד כסף".
לקריאה נוספת:
3,000 איש לא ישובו לבתיהם: האש ממשיכה להשתולל ברחבי הארץ
"הוצאנו מה שיכולנו מהבית": תושבי זכרון יעקב נואשים לכיבוי השריפה
בתים נשרפו, תינוקות נפגעו: היממה הבוערת ברחבי הארץ - דקה אחר דקה
כ-3,000 תושבי זכרון יעקב נאלצו לבלות את הלילה מחוץ לבתיהם בעקבות השריפה. "חשבנו לישון במלון אבל בגלל שיש לנו כלב נאלצנו להתפצל, כי אי אפשר להלין כלב במלון", סיפרה תושבת אחת השכונות שפונו שהגיעה למתנ"ס עם בעלה ובנה החייל. "הבן הקטן שלי הלך לישון אצל חבר ביחד עם הכלב שלנו, חברים הזמינו אותנו לישון אצלם".
איריס ורוני לינקובסקי שביתם נשרף כליל הגיעו למתנ"ס כדי לקבל את שיבוץ הלינה שלהם ללילה. "זה הזוי, קשה לי להאמין שזה מה שקרה. אני לא מעכלת את זה עדיין", סיפרה איריס. "אנחנו גרים בזכרון קרוב ל-30 שנה, זה כל כך עצוב לראות שכל הבית שלנו נשרף. לא נשאר שום דבר. כשהיינו בדרך לכאן רוני אמר שאפילו התפילין שאבא שלו השאיר לו, גם זה הלך. פשוט עצוב. זיכרונות של 30 שנה עם הילדים, עם הכול, הכול הלך".
את הלילה העבירו איריס ורוני בצימר בקיבוץ שדות ים, ליד קיסריה, שם יישארו "עד שנמצא פתרון קבוע ונראה מה קורה. כל הכבוד למועצה שארגנה לנו צימרים". איריס הוסיפה כי "גם ההורים שלי שגרים בזכרון לא הורשו לחזור לביתם. הם ישנו הלילה אצל אחותי שגרה בצד השני של המושבה, הצד שלא נפגע או נמצא בסכנה".
גם לביסיה, בנה ובעלה העבירו את הלילה בשדות ים. "קיבלנו אמנם מכולם הצעות לבוא ללון אצלם אבל לא נעים לנו כל כך להתארח אצל אנשים ולהפריע להם בשגרת החיים שלהם, הם צריכים לקום מוקדם לעבודה. בינתיים אנחנו לא יודעים מתי אנחנו חוזרים הביתה. הלילה נישן בצימר בשדות ים אני והמשפחה הקטנה שלי ומחר נראה מה הלאה", אמרה לביסיה.
"אנחנו עוד לא מעכלים את מה שקרה. אנחנו עדיין בזיכרונות של השריפה הקודמת, של אסון הכרמל", הוסיפה. "נראה מה יהיה, אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות וסומכים על ראש המועצה שלנו שיגמור את כל העניינים האלה".
אתמול בערב, כשנדמה היה שהאש כבתה, חזרו חלק מהתושבים לבתיהם, אך עד מהרה פונו שוב. "התפננו מהבית בסביבות 13:00 וחזרנו הביתה ב-21:00, כשחזר האור לזכרון. ליתר ביטחון לקחנו לאוטו מזוודה עם בגדים וקצת כסף. וכשחשבנו שהכול בסדר, השוטרים אמרו לנו שנתפנה מהמקום עד שיודיעו לנו שאפשר לחזור", סיפר איציק ברוורמן שהגיע הלילה עם אשתו למתנ"ס.
"ברגע שהשוטרים הורו לנו להתפנות, אמרנו שנבוא למתנ"ס כי זה קרוב לבית וכאן נוכל להישאר עד שיודיעו שאפשר לחזור", הוסיף. לדבריו, קיבל הצעות לינה רבות, אך העדיף להישאר קרוב לבית. "פנו אלינו המון אנשים, יש לנו 20 כתובות איפה לישון. חשבנו לעשות תורנות, שכל פעם מישהו יישאר ער והשני יישן. עדיף להיות קרוב הביתה ולחזור בשנייה שנוכל מאשר להיות רחוק וכל הזמן לחשוב מה קורה בבית".
מלבד התושבים הרבים שביקשו למצוא מקום לינה הגיעה למתנ"ס המושבה גם ענת אופיר, בת זוגו של אחד מעובדי המתנ"ס. "אנחנו גרים בבנימינה, אבל הגעתי לכאן כדי לראות את בן הזוג שלי, הוא עובד כאן מהבוקר בלי הפסקה", סיפרה. "באתי לראות מה קורה איתו, הוא לא היה בבית מהבוקר. גם הכלב שלנו רצה לראות אותו, גם הוא מאוד התגעגע, הוא התחיל כבר ליילל".
מפעם לפעם מגיעים למתנ"ס תושבים שסייעו לשכניהם למצוא מקום לינה גם עבור חיות המחמד שלהם. חתולים בכלובי פלסטיק וכלבים הובאו למתנ"ס בקבוצות.
"לא חשבתי לרגע שנישן הלילה מחוץ לבית"
לודמילה וגרגורי פורטנוב מתגוררים בגבעת עדן, אחת השכונות שפונו. על השריפה הגדולה בזכרון יעקב נודע ללודמילה משיחת טלפון. "הייתי בעבודה ובצהריים התקשרו אליי ואמרו לי 'תפתחי את המחשב ותסתכלי באתרי החדשות'. בעלי בזמן הזה היה בדיוק בבית, אז התקשרתי אליו ואמרתי לו לקחת קודם כל את הדרכונים שלא ישרפו, כי רק עכשיו עשינו ויזה לארצות הברית לעשר שנים. הוא לקח אותם ואז התחילו לפנות את התושבים מהבתים", אמרה.
גרגורי הוסיף: "ארזתי מהר תיק, יצאתי מהבית, עליתי לגבעה ועקבתי מרחוק. לא חשבתי לרגע שנישן הלילה מחוץ לבית. הייתי בטוח שזה יגמר עד הערב, אבל הרוחות המשיכו, החושך ירד והמטוסים הפסיקו לעבוד. לא נתנו לנו לחזור הביתה, אני עם התיק שהכנתי בצהריים כשפינו אותנו מהבתים".
את הלילה העבירו לודמילה וגרגורי בשדות ים. "אני עם התיק שיצאתי איתו בבוקר מהעבודה. לבושה באותם בגדים שאיתם יצאתי בבוקר לעבודה", אמרה. "הנה, עוד חברה מהעבודה שגרה בצד השני של המושבה הזמינה אותנו לישון אצלה", אמרה לודמילה בחיוך אחרי שיחה קצרה בטלפון. "זה מבאס, אבל בינתיים אנחנו מעדיפים להתייחס לזה כחוויה ששוברת לנו קצת את השגרה. אנחנו מקווים שזה ייגמר מהר ובשלום".
