ועדת פרס נובל לשלום הפתיעה. כלומר, עד לפני שבוע ההפתעה המרעישה היתה אם נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס לא היה זוכה בפרס, אבל השבוע דחו אזרחי קולומביה במשאל עם, בניגוד לכל הציפיות, את הסכם השלום עם המחתרת המרקסיסטית. ואולי, כמו לנשיא הקולומביאני עצמו, גם לוועדת פרס נובל לא הייתה בשלב זה תכנית ב' ולא מועמד נוסף.
לכאורה יש מועמדים רבים, מאות, מדי שנה. אבל הסתכלו לרגע על העולם מי באמת ראוי לפרס? כמה באמת זוכים ראויים לפרס נובל יש בכל השנים בהן הוא מחולק? כיאות לסקנדינבים, מאמינים אדוקים בדיפלומטיה ובארגונים בינלאומיים שוחרי טוב, פעם אחר פעם הפרס ניתן לארגונים או לנציגי ארגונים מכובדים, בעלי רצון טוב בלי ספק, אבל כמה מהם סיפקו את הסחורה? את השלום, את שמירת השלום, או את קידומו? הליגה השוודית לשלום ובוררות? ליגת השלום של שווייץ (שהיא ושני פעילים בולטים בה זכו שלוש פעמים בחמש השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה)? הצלב האדום זכה, האו"ם על מנגנוניו השונים זכה.
לקריאה נוספת:
חרף הכישלון במשאל העם: נשיא קולומביה זכה בפרס נובל לשלום
בניסיון להציל את הסכם השלום, נשיא קולומביה נפגש עם מתנגדיו
"שכחנו את המתים שלנו": אכזבה ותסכול ברחובות קולומביה עקב משאל העם
ואם נמשיך לרגע את מצעד הציניות בימים אלה נבחר אנטוניו גוטרש מפורטוגל למזכ"ל האו"ם. משרה יוקרתית, כתובת מכובדת במנהטן. גוטרש, ראש ממשלת פורטוגל לשעבר, מכהן בעשור האחרון בתפקיד ראש סוכנות הפליטים של האו"ם. נכון, לא הוא יצר את הזוועה בסוריה, לא הוא יכול לבדו להרים את התרומות שיאפשרו מינימום של חיים בכבוד לעשרות מיליוני פליטים ועקורים מאפגניסטן דרך המזרח התיכון, אוקראינה ואמריקה הדרומית. עדיין קשה לומר שהוא או ארגונו הצטיינו במשהו, עם כל מאמציהם החשובים לנסות ולסייע ולו קצת.
אני מהמר שגוטרש, כמו גם האו"ם תחת גוטרש, יזכו בעתיד בפרס נובל כי המועמדים מתמעטים. גנדי, לדוגמה, לא זכה בפרס. הוא היה אמור לזכות בשנת 1948 אבל נרצח, והפרס כידוע לא ניתן אלא לאנשים חיים וכך באותה שנה לא ניתן הפרס לאיש. עשר שנים קודם לכן בין המועמדים היה אחד, אדולף היטלר, על הסכם השלום והפיוס בוועידת מינכן. למרבה המזל זה לא קרה ומי שקיבל את הפרס האחרון לפני מלחמת העולם השנייה היה שוב ארגון, לסיוע לפליטים. אם נזכור את ההיסטוריה של עמנו, גם אז אפשר, צריך היה לעשות הרבה הרבה יותר.
הנשיא האמריקני הראשון שקיבל פרס נובל לשלום היה טדי רוזוולט, אדם ססגוני ונשיא דגול, שזכה במדליית הכבוד של הקונגרס עיטור הגבורה הצבאי הגבוה ביותר של ארצות הברית וגם בפרס נובל על התיווך בין רוסיה ליפן בהסכם השלום ביניהן. לפחות הוא קיבל את הפרס על הישג מוחשי ולא על כוונות טובות, כפי שקיבל לימים ברק אובמה חודשים אחדים לאחר שנכנס לתפקידו. ואולי ועדת הפרס, במקרה של אובמה כמו במקרה של סנטוס, נותנת את הפרס על מאמץ, לא על תוצאות.
אבל השלום הוא דבר מוחשי, הוא היעדר מלחמה, וסנטוס ראוי. לא לבדו מנהיג ארגון הגרילה FARC ראוי גם הוא לפרס. אין כאן מקרה יאסר ערפאת, שני הצדדים התחייבו לשלום ולפירוק נשק ולא לחזור לאלימות. כפי שאומרת הקלישאה הנכונה, למלחמה דרוש רק צד אחד, לשלום דרושים שניים. מדוע השני נעדר? סנטוס אמנם חשוב יותר, בלעדיו זה אכן לא היה קורה, ובכל זאת.
העם בקולומביה דחה את הסכם השלום ברוב קטן להפליא, ומתחושת הזעם על כך שניתנו ל-FARC הטבות מפליגות, ובהן שריון חברי פרלמנט וחנינה. זו שאלה גדולה וערכית בהסכמי שלום, או בפתיחת דף חדש במדינה לאחר דיקטטורה צבאית למשל. האם מתעקשים על כך שכל אחד מהפושעים יובא לדין ולמיצוי עונשו תוך סיכון שהחונטה תסרב לעזוב את השלטון; או שפותחים דף חדש תוך ידיעה שיש פושעים, רוצחים, טרוריסטים שימותו במיטותיהם בשלווה אבל וזה השיקול המדינה תגיע לשקט ולשלום. הקולומביאנים סירבו וזו זכותם. ארגון FARC מצהיר שלא ישוב לדרך האלימות, ומי ייתן וכך יהיה.
אז לכאורה מקבל את הפרס אדם לא ראוי. כלומר, ראוי מאין כמוהו, אבל מנציח את הכישלון בהבאת השלום, הכישלון המתמשך של פרסי נובל לשלום. בניגוד לערפאת ולהנרי קיסינג'ר, ששותפו לשיחות הפסקת האש בווייטנאם בשנת 1973, לה דק טהו הצפון וייטנאמי סירב לקבל את הפרס, שהפך לפארסה עצובה תוך שנתיים כאשר צפון וייטנאם כבשה את דרום וייטנאם.
ואולם, כאן נעשה מאמץ לסיים מלחמת גרילה בת 50 שנה, מאבק הגרילה הגדול האחרון באמריקה הלטינית. כולם זוכרים את הסכמי השלום שנחתמו, אושררו והפכו לאות מתה ולדוגמה איך לא עושים "שלום של אמיצים", או כמאמרו האלמותי של נוויל צ'מברליין ראש ממשלת בריטניה המנופף את פיסת הנייר שעליה חתם עם אדולף היטלר בשובו מועידת מינכן "שלום לדורנו, שלום לדורות". סנטוס נשיא קולומביה הביא את ארצו ואת עמו אל הבאר. אני מקווה ומאמין שגם אם הדרך נחסמה לרגע, קולומביה לא תשוב לנתיב המלחמה.
אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של הערוץ הראשון
(עדכון ראשון: 21:35)