פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אחרי חצי מאה: העקורים בקולומביה לא יאמינו עד שיראו את השלום

      חודש לפני משאל העם על הסכם השלום עם מחתרת FARC, הנשיא סנטוס משוכנע שהעם יצביע בעד: "אני מקווה שהאומה תבין את ההזדמנות האדירה שיש לנו". עם זאת, האזרחים מתקשים להתרשם: "החיים שהם זוכרים אינם עוד"

      אחרי חצי מאה: העקורים בקולומביה לא יאמינו עד שיראו את השלום
      צילום: רויטרס, עריכה: שניר דבוש

      "בכל פעם שאתה עוזב, צריך להתחיל הכול מהתחלה, בלי כלום" – כך סיפר איזק ולנסיה, בן 33, שנאלץ להימלט מביתו פעמיים במהלך חייו, כילד וכאדם בוגר, בשל הלחימה בין כוחות הביטחון הקולומביאניים למחתרת השמאלנית FARC. ולנסיה ממתין, יחד עם המדינה כולה, לתוצאות משאל העם ב-2 באוקטובר, שבו יוכרע גורלו של הסכם השלום שניסחו נציגי הממשלה בבוגוטה והמורדים, בתקווה לשים סוף לסכסוך הקשה במדינה.

      במשך כחצי מאה, כשבעה מיליון בני אדם – 15% מאוכלוסיית המדינה – נעקרו מבתיהם. כך הפכה קולומביה למדינה שבה מספר העקורים הפנימיים, קרי פליטים שנותרו במדינה, הגבוה ביותר בעולם, יותר מסוריה, עיראק, או כל אזור סכסוך אחר. באותו הזמן, כ-220 אלף בני אדם איבדו את חייהם בלחימה בקולומביה, אולם רק בשנה האחרונה מספר קרוב לזה של אזרחים נאלצו להימלט מבתיהם.

      עוד בוואלה! NEWS:
      המורדים בקולומביה מניחים את נשקם: "הורים לא יקברו יותר ילדים"
      יום היסטורי בקולומביה: הסכם שלום נחתם בין הממשלה למורדים
      שיא עולמי במספר הפליטים והעקורים: אחד מכל 113 בני אדם בעולם

      חיילים קולומביאנים מפטרלים בסמוך למשאית שהוצתה על ידי FARC, סיסנרוס, קולומביה, מרץ 2002 (רויטרס)
      "שיעשו את מה שהם אומרים". חיילים מפטרלים בסמוך למשאית שהוצתה על ידי FARC, סיסנרוס, מרץ 2002 (צילום: רויטרס)

      רבים מהעקורים עברו במהלך השנים לשכונות העוני סביב לערים הגדולות. ולנסיה, שחי בסואצ'ה, פרבר דרומי ומרוחק של הבירה בוגוטה, מקווה לשוב לחווה שעזב מאחור, אולם הבהיר כי לא יעשה זאת ללא ערבויות מצד הממשל כי לא יהפוך שוב לקורבן לאלימות. "אם הם יעשו את מה שהם אומרים שהם יעשו, אני אהיה הראשון לארוז את החפצים שלי", הסביר בריאיון לעיתון האמריקני "וושינגטון פוסט". לדבריו, "עד אז, אני נשאר בדיוק כאן".

      במסגרת ההסכם, מלבד סיום האלימות באחד מהסכסוכים הוותיקים ביותר ביבשת, בוגוטה תסייע לעקורים, שנמלטו מפחד פיגועים ומתקפות, מוקשים, חטיפות, איומי מוות וגניבת אדמות, לשוב לאדמותיהם או לקבל פיצוי בדמות אדמה באזור אחר. אולם רבים מהם יודעים כי ארגונים נוספים מלבד FARC פועלים במדינה, וכי הסכם השלום לא יציע מזור לכולם. כמו כן, חלקם מסופקים בנוגע ליכולתה של הממשלה, שאנשיה גם אחראים למעשי אלימות קשים נגד האוכלוסייה במהלך השנים, להגן על אזרחיה.

      ילדים בתרגיל חירום, טוריביו, קאוקה, קולומביה, ספטמבר 2012 (רויטרס)
      "מחלה של הלב ושל הנשמה". ילדים בתרגיל חירום, טוריביו, ספטמבר 2012 (צילום: רויטרס)

      על פי נתוני האו"ם, סואצ'ה היא אחד מהמקומות שבהם הריכוז הגבוה ביותר של עקורים בקולומביה. יותר מ-50% מכחצי מיליון התושבים הגיעו מחלקים אחרים של המדינה, ומרביתם חיים בבקתות מאולתרות. חוזה ארסמו יאטה, בן 68, נמלט מכפרו לפני כעשור לאחר שמיליציית ימין תקפה את האזור שבו חי. לדבריו, להיות עקור זו "מחלה של הלב ושל הנשמה". כעת, הוא דורש מהממשלה אדמה עבור קהילתו שפוזרה במדינה: "אם תהיה לנו אדמה משלנו, נוכל לבנות בית ספר ולשחזר את מנהגי אבותינו. זה יהיה כל כך יפה לשוב הביתה".

      תחנת משטרה שהופצצה על ידי מורדי FARC, אינזה, קאוקה, קולומביה, דצמבר 2013 (רויטרס)
      "זה יהיה כל כך יפה לשוב הביתה". תחנת משטרה שהופצצה על ידי FARC, אינזה, דצמבר 2013 (צילום: רויטרס)

      הממשלה גם סיפקה דיור לחלק מהעקורים במרכז סואצ'ה, אלא שלא אחת יריבים ותיקים שוכנו זה לצד זה. רובן דריו קבדו סיפר כי לוחמי FARC שהניחו את נשקם חיים לצד לוחמי מיליציות אחרות ולצד אזרחים שנפגעו מהאלימות. קבדו עצמו, בן 46, נמלט מטולימה, שמדרום-מערב לבירה, לפני כעשור בעקבות איומי מוות מצד לוחמי המיליציות.

      לדבריו, אין לו כעת כל רצון לשוב לאזור הכפרי שממנו נמלט. "סבלנו כל כך הרבה כשרק הגענו לבוגוטה", סיפר. "לא היה לנו כסף לשלם שכר דירה. לפעמים עברנו יומיים או שלושה בלי מזון. אתה פשוט מרגיש מושפל לחלוטין". קבדו הבהיר: "אני לא רוצה לעבור את זה פעם נוספת בחיים".

      "חידוש האלימות יהיה קטסטרופה למדינה"

      אלן חרה, מנהל הסוכנות הממשלתית המסייעת לקורבנות הסכסוך, הסביר ל"וושינגטון פוסט" כי הסכם השלום אינו סוף הדרך עבור רבים, אלא רק ההתחלה. "הם רוצים להתגבר על מה שקרה, והם רוצים לדעת את האמת", אמר. חרה עצמו נחטף על ידי FARC בשנת 2001, והוחזק במשך קרוב לשבע שנים. "2,760 לילות", הבהיר, "ספרתי אותם".

      חרה מעריך כי למרות תכנית הפיצויים המפורטת בהסכם השלום, הממשלה חייבת להבין כי מרבית העקורים יבחרו להישאר בערים, בין אם כדי שלא לחוות מחדש את הטראומה שבגינה נמלטו, או כי הם וילדיהם התרגלו לאורח החיים העירוני. "חלק מהמבוגרים אולי ירצו לחזור, כי הם חשים נוסטלגיה כלפי המקומות שעזבו", הסביר, "אבל כשהם שבים לקהילות שלהם, הם מבינים שהמקומות האלה כבר לא קיימים. החיים שהם זוכרים אינם עוד".

      נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס בריאיון בארמון נריניו, בוגוטה, 5 בספטמבר 2016 (רויטרס)
      "אף אחד לא יוכל לעצור אותנו". סנטוס (צילום: רויטרס)

      בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס, טען נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס כי הוא משוכנע שאזרחי המדינה יאשרו את הסכם השלום במשאל העם הקרוב. "אני בטוח ש'כן' ינצח", טען סנטוס, "אם 'לא' ינצח, נשוב למה שראינו בתחילת הכהונה, לפני שש שנים. נשוב לעימות אלים, וזאת תהיה קטסטרופה למדינה".

      למרות שבסקרים האחרונים מחנה "כן" זוכה ליתרון, רבים מתנגדים לחלקים בהסכם השלום, שמבהיר, בין היתר, כי לוחמים לשעבר לא ייכלאו ויקבלו עונשים אלטרנטיביים, כמו פינוי מוקשים, ויזכו למושבים בפרלמנט. הנשיא "מקווה שהאומה תבין את ההזדמנות האדירה שיש לנו. אם נרתום את הפוטנציאל החיובי הזה, אף אחד לא יוכל לעצור אותנו".