(סרטון ההסברה שהוציאו מתנחלים נגד פינוי עמונה, אפריל 2016)
איברהים חליל יעקב ג'עמה צופה על מאחז עמונה בערגה. למעשה, הוא צופה על אדמתו שלו, עם מעט מאוד תקווה שאכן יזכה לדרוך בה שוב. בגיל 55 הוא כבר יודע שלא כל הכרעה בעניין היא סופית; הוא ראה את הקרקע מיטלטלת בין החלטות בג"ץ השונות, מלחמות, הריסות ובנייה מחודשת. בעוד ארבעה חודשים אמורים אמנם תושבי המאחז להתפנות ממנו בהוראת בג"ץ - אך תחושת הוודאות כבר שם כדי להרגיע את חששותיו של ג'עמה.
ג'עמה נולד בעין יברוד, כפר פלסטיני הסמוך להתנחלות עפרה, ושם התגורר כל חייו. בהכשרתו הוא מהנדס, אך בפועל הוא עוסק בחקלאות. למשפחתו יש לא מעט קרקעות באזור, ובהן 46 הדונמים שעליהם נבנתה עמונה, שאליהם הוא לא יכול להגיע כבר 20 שנה. "ככל שעובר הזמן, אתה הורג משהו בלב של הפלסטינים, והם מתייאשים. אדם בלי בית, אדמה ומשפחה, הוא לא באמת חי", אמר בריאיון לוואלה! NEWS.
האדמה, לדבריו, עוברת בין בני משפחתו במשך דורות עוד מלפני 140 שנה. "אתה לא יכול לשכוח את האדמה שלך אחרי כל כך הרבה דורות. היא ההיסטוריה שלי והיא גם העתיד של הילדים שלי", הוא מסביר. "כל מטר מרובע שם הוא חלק ממני ומהמשפחה שלי. אני יכול לפתוח גוגל מפות ולראות את האדמה שלי, אבל זה לא אמיתי. אני רוצה לדרוך באדמה שלי, וזה מה שמגיע לי בדין".
עוד בנושא:
היועמ"ש: ניתן לבחון את העתקת המאחז עמונה לשטח סמוך
ההזדמנות האחרונה של תושבי עמונה להציל את הבית לפני הקרב על הפינוי
רוב מתפקדי הבית היהודי והליכוד: פינוי עמונה יערער את הממשלה
אישורי הכניסה שלו לישראל רק הופכים עבורו את המצב לאבסורדי יותר. "יש לי אישור להיכנס לישראל, אבל לאדמה שלי אני לא יכול להגיע. מה ההיגיון?", תמה. "אני יכול להגיע לתל אביב, למשל, אבל להגיע לאדמה של המשפחה שלי לא מאפשרים לי".
כסף מול אדמה
בתחילת שנות ה-90', נאלצו משפחתו של ג'עמה ועובדיו להתחיל להגיע אל הקרקעות בדרכים עקיפות, לדבריו בגלל התנכלויות מצד המתנחלים שהגיעו למקום. עיבוד האדמה הלך ונעשה קשה יותר עם השנים, כשבשלב מסוים אף נאלצו להתחיל לעקוף את ההר שבאזור. "ב-96 הם הציבו את הקרוואנים הראשונים, ומאז לא נותנים לנו להגיע לאדמה. כשניגשתי להתלונן, שאלו אותי במשטרה איפה האדמה", סיפר. "בגלל שהקרוואנים לא הוצבו בדיוק עליה אלא בסמוך לה, אמרו לנו שאין מה לעשות, אבל המתנחלים לא נתנו לנו לעבור כדי לעבד אותה".
עשור לאחר מכן, קיבל בג"ץ את עתירת "שלום עכשיו" ומבני הקבע במאחז נהרסו בהוראתו. ג'עמה מספר כי החלטה העניקה לו אומץ, והוא ניגש להגיש עתירה לפינוי המאחז כולו, בסיוע עמותת "יש דין". בשנת 2014 פסק העליון על פינוי המאחז עד דצמבר 2016, בעוד ארבעה חודשים. השמחה של ג'עמה הייתה רגעית בלבד, והספקות תפסו את מקומה במהרה.
"למה נתנו להם שנתיים? הנחתי שאולי צריך להכין מקום חלופי וזה לוקח זמן, אבל בעוד ארבעה חודשים המקום צריך להיות מפונה וכלום לא קורה", אמר. "הם לא יכולים לעשות את זה, אז כנראה שהכול שקר ולא יקרה שום דבר. הממשלה עשתה הכל כדי שזה לא יקרה, אז אני לא יכול להאמין שהם באמת מתכוונים לפנות את המקום".
במהלך הדיונים המשפטיים בנושא עלתה על הפרק האפשרות לפצות את המשפחות או לרכוש מהן את הקרקעות, על מנת להימנע מפינוי. ואולם, ג'עמה מתעקש כי איש מבעלי הקרקעות לא יהיה מוכן לוותר עליהן. "עבור שום כסף בעולם לא נהיה מוכנים למכור את האדמה שלנו. הכסף הוא לא הכל בחיים, והאדמה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. היא לא ניתנת למכירה עבור שום הון בעולם", אמר.
במקביל להליכים המשפטיים, הוגשה תביעה אזרחית מטעם בעלי הקרקעות, כדי לקבל פיצויים כספיים על אובדן הפרנסה בשטח. ביוני 2014 פסק בית משפט השלום פיצוי חד פעמים של 300 אלף שקלים לכל התובעים. "מדובר בסכום מגוחך", אמר ג'עמה. "זה יוצא למעשה שעל כל דונם מקבלים מאה שקל פיצוי על כל השנים. זה שום דבר. חקלאי טוב יכול להרוויח 300 אלף שקל בשנה. לפחות בהחלטה הזו נאמר ללא ספק שהאדמה הזו שייכת לנו ולא למתנחלים, וזה גם חשוב".
ובמאחז: מרוץ משפטי נגד הזמן
בינתיים, בעמונה משדרים עסקים כרגיל ועדיין מקווים שיימצא פתרון שימנע מהפינוי לצאת לפועל בדצמבר. מבחינת המתנחלים, הפתרון הטוב ביותר הוא חוק ההסדרה, אף שעד כה הממשלה נמנעת אפילו מלדון בו בגלל הבעייתיות החוקתית שלו. על הפרק עומדת גם האפשרות להפעיל את נוהל נכסי נפקדים, ולהזיז את המבנים ממקומם הנוכחי לחלקות שלא שייכות לפלסטינים שבבעלותם אדמת עמונה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר לבחון את העניין, והמנהל האזרחי פרסם מודעות בתקשורת הפלסטינית כמחויב בחוק, כדי לאפשר לבעלי הקרקע להתנגד למהלך.
ג'עמה מתנגד נחרצות למהלך במתכונתו הנוכחית. "זה מאוד טוב להזיז אותם (את המתנחלים - ש"ב), אבל לתל אביב, לא לפה. כל אדמה פה היא רכוש של אנשים, לא של המתנחלים ולא של הממשלה. אי אפשר לעשות ברכוש של אנשים מה שרוצים כאילו הוא לא שייך לאף אחד", אמר. "כשאתה עושה משהו רע, אתה מסתכל כל הזמן מסביבך כדי לוודא שלא רואים. מבפנים, הם יודעים שעשו פה משהו לא נכון, ולכן הם מנסים לעשות הכל מתחת לשולחן. כשאתה פועל נכון, אתה לא מסתיר, וכולם יכולים לראות מה אתה עושה, אבל הגנבים עובדים בחשכה".
הפעלת נוהל נכסי נפקדים בעייתית ומסובכת מבחינת חוקית, ולכן הסיכויים שייושם אינם גבוהים. הנוהל נוגע לנכסים של אנשים שלא נמצאים בארץ, אך השטח עודו בבעלותם ולא הועבר לאף גורם. הפעלת הנוהל מהפכנית בכל הנוגע למדיניות ממשלות ישראל בגדה המערבית.
לאחר מלחמת ששת הימים הוצא צו שמשמעותו היא שהממשל שומר על הקרקע עד שבעליה יחזרו. על פי הפרשנות המשפטית המקובלת, השמירה כוללת הימנעות משינוי ייעודה של הקרקע הנטושה, ולכך מצטרפת חובת הכובש על פי הדין הבינלאומי לשמור על הקרקע עבור העם שממנו היא נכבשה.
עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון "יש דין" שמייצג את בעלי הקרקע בעתירה, טוען כי בחינה של הפעלת נוהל נכסי נפקדים משמעותה "לעשות צחוק מהכרעת בג"ץ". "הפרשנות המשפטית הברורה והמקובלת היא שאי אפשר לעשות שימוש בקרקע, בטח לא לטווח ארוך", אמר. "מה שהיועץ המשפטי אישר לבחון, זו למעשה סטייה של 180 מעלות. זה לא רק לשימוש ארוך טווח אלא שינוי ייעוד ושינוי הקרקע, כי סוללים ומניחים תשתיות על אדמה חקלאית".
לדבריו, "למעשה מנסים להזיז את הבתים מקרקע חקלאית פרטית אחת לאחרת, וזה לא היה מקובל על שום ממשלה בישראל. בפועל, הניסיון הוא גם למנוע מבעלי הקרקע הנוכחית שזכו בבית המשפט להגיע לאדמה שלהם. מניעת הגישה של אותם בעלים תישאר בעינה למרות שהקרקע שלהם תפונה וזה למעשה לעשות צחוק מהכרעת בג"ץ. אם היועץ המשפטי לממשלה יאשר זאת זה יהיה מצער וחסר תקדים".
"מדובר בעוד ניסיון נכלולי של המתנחלים ועבדיהם הנרצעים במשרד ראש הממשלה ובמשרד המשפטים לפתור בעיה פוליטית פנימית על חשבון הפלסטינים", אמר דרור אטקס מארגון "כרם נבות". "אפשר לראות בכך מעין מיקרוקוסמוס לתופעה הרחבה שישראל כמדינה, למרבה הצער, לא מצליחה להיגמל ממנה, של ניסיון לפתור חלק ניכר מבעיותיה הפנימיות על גבם של הפלסטינים".
להפעלת הנוהל אין כמעט היתכנות חוקית. ראשית, מאחר שרק בתום חודש שבו אף פלסטיני לא יתבע בעלות על הקרקע ניתן יהיה לשנות את ייעודה מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה ולתכנן תכנית חדשה. מה שמבחינת לוחות הזמנים, בלתי סביר. כמו כן, התמונה שעולה ממפת נכסי הנפקדים מצביעה על כך שאין כמעט דרך מבחינת תכנונית לבנות במקום דרכי גישה וכבישים בלי לעלות על אדמות פרטיות נוספות.
"אם ההחלטה תכובד, אני אעשה פסטיבל גדול ואחזור לאדמה. זה חלום בשבילי", אומר ג'עמה לסיכום. "קודם כל, ארצה לקחת את הילדים שלי לראות את האדמה שלנו. הם היו קטנים כשזה קרה, והם שכחו אותה. אם אתה לא בקשר עם משהו שאתה אוהב, אתה עלול לשכוח אותו. אני רוצה לחדש את האהבה ואת הקשר שלהם לאדמה שלנו".