מבצע "צוק איתן", 1 באוגוסט 2014. סגן יאיר אלקלעי, מפקד צוות בסיירת גבעתי, נשען על קיר בית בפאתי רפיח. מהחדר הסמוך הוא שומע את סגן מפקד הסיירת, סגן איתן פונד, מחלק פקודות. בעוד כמה דקות חייהם ישתנו לעד והם יירשמו בדפי ההיסטוריה של צה"ל כלוחמים הראשונים שפעלו במנהרה לאיתור קצין שנחטף.
זה היה לילה לבן. סיירת גבעתי, בפיקודו של שראל, תמרנה לעבר מקבץ בתים בצל חממות לאיתור מנהרה, ונערכה להפסקת האש בין צה"ל לחמאס שהייתה צפויה להיכנס לתוקף בשעה 9:00. "היינו בשלב של ארגון עמדות וחיפוי על הכוח", סיפר אלקלעי כשנזכר ביום שכונה בכלי התקשורת "יום שישי השחור" ברפיח. "שני צוותים יצאו עם בניה לסריקות במרחב. המשימה שלנו הייתה לבצר את הפלוגה בתוך המבנה".
לפתע נשמעו יריות חריגות במרחב. ברשת הקשר של הסיירת ניתן היה לשמוע באופן ברור את מפקד הצוות, סגן עוז לומס, קורא למפקד הסיירת: "קודקוד מהלומה, האם שומע עבור". אין מענה. שוב קריאה ושוב שתיקה. הקריאות החדות התחלפו בצעקות.
עוד בוואלה! NEWS:
אזור חיץ וחומה בגבול: הצצה לפרויקט שימנע את החטיפה הבאה
הצלחה קטלנית: טיל ששוגר ממטוס F-35 פגע במדויק במל"ט
תיעוד: הנגמ"ש הגלגלי הראשון בתולדות צה"ל בפעולה
שנתיים לאחר המבצע, חוזרים קצין המבצעים של גדוד הסיור (גדס"ר) גבעתי ומפקד צוות הלוחמים מהסיירת לרגע שבו צעדו במנהרה והתקדמו אל הלא נודע. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS נזכר אלקלעי, שעוטר בצל"ש אלוף פיקוד דרום והועלה לדרגת סרן, בשיחה האחרונה עם חברו, סגן הדר גולדין, ברגע שבו שמע ברשת הקשר כי מפקד סיירת גבעתי, סרן בניה שראל, נהרג ובהכרזת "קוד חניבעל".
"הסמל אמר לי בקשר: יש פצועים"
הפקודות ברשת הקשר בישרו רעות. אלקלעי פקד על הצוות שלו ללכת אחריו לעבר המבנה שבו אמור להימצא מפקד הסיירת. חודשים אחרי היום ההוא ימדוד אלקלעי את המרחק בעזרת תוכנת Google Earth. הלוחמים חתרו למגע בריצה של 300 מטרים תחת אש. בכניסה אל המבנה, לומס עדכן את אלקלעי: "נתקלנו". התמונה בשלב זה לא ממש ברורה.
"פתאום היה שקט, אבל הרעש בקשר וכל האפקט מסביב יצר תחושה שבניה במרדף אחרי מחבלים. כמו שהכרתי את בניה ידעתי שהוא ירדוף אחריהם אחרי ההיתקלות. הוא לא יוותר", סיפר. לפתע מצא את עצמו אלקלעי בפתח המבנה, מתבונן בפיר המנהרה.
המבנה היה ממולכד, עם מספר רב של מטעני חבלה שהוטמנו במקום. הכוחות בשטח חיפשו את שראל, את הקשר, סמ"ר ליאל גדעוני ואת הקצין סגן הדר גולדין. "הסמל שלי עלה מולי ברשת הקשר ואמר 'יש פצועים'. בדיעבד הבנתי שהוא מדבר על בניה וליאל. כשראיתי אותם הבנתי שזה נגמר", הוסיף.
בזמן ההיתקלות עמד קצין המבצעים של גדוד הסיור בגבעתי סרן אבירן אלפסי בסמוך למפקד גדוד הסיור, סגן-אלוף אלי ג'ינו. "קפצנו אל הנקודה על גבי 'אכזריות' (רכב קרבי משוריין, א"ב). בקשר הגדודי הבנו שיש היתקלות. עברנו לקשר של הפלס"ר והבנו שמתנהלת שם לחימה". לפתע נשמעה קריאה בקשר ואחריה שתיקה עמומה: "קודקוד מהלומה, הרדוף (הכינוי בקשר להרוג, א"ב)". לאחר מכן, קצין האג"מ של גדס"ר גבעתי, רס"ן נדב דנינו, הכריז ברשת הקשר על "קוד חניבעל".
סרן אלפסי ומג"ד הגדס"ר, ג'ינו, יצאו החוצה מתוך האכזרית וראו בפתח הבית את אלקלעי מדמם בפניו. במהלך טיהור המבנים מחשש לעוד חוליות מחבלים הוא נפגע מרסיס. אחרי דקות אחדות התברר כי בזמן שמפקד הסיירת, שראל, סרק את המבנה, הגיח לעברו מחבל ממנהרה. שראל עצמו והקשר שלו, גדעוני, נהרגו, וגולדין נחטף.
"לוקח זמן לעכל את התמונה המלאה. אבל ברגע שאמרו שגולדין לא נמצא, הבנתי מהר מאוד שאנחנו באירוע אחר לגמרי", סיפר אלקלעי. "באותם רגעים חשבתי שהם פשוט ברחו איתו. לא חשבתי באותו רגע על פיר המנהרה. התחלנו לספור מספרי ברזל ופתאום זה היה ברור: גולדין חסר".
ההודעה היכתה בפניו של אלקלעי. "אני מכיר את גולדין עוד מתקופת התיכון. הוא היה אמור להחליף אותי בתפקיד מפקד הצוות. ג'ינו כבר החליט על זה לפני המבצע", סיפר. הוא הוסיף כי התעקש להישאר בתפקידו עד לסיום הלחימה. "יום לפני ישבנו יחד וסיפרתי לו על החיילים. היו לנו כמה שעות איכות ביחד. אני פשוט זוכר שאמרתי לעצמי 'אני שמח שזה הבן אדם שמחליף אותי. אני יודע שהצוות יהיה בידיים טובות'".
לדבריו, שמח לדעת שגולדין יקבל את הפיקוד על חייליו, אך בזמן המבצע חש שעדיין אינו רוצה לעזוב את התפקיד. "הכרתי את גולדין לפני, אבל כשאתה יושב אתו אחד על אחד אתה באמת מכיר אדם מיוחד. חשוב לי להגיד שגם לפני שהוא נהרג אמרו עליו את זה", סיפר אלקלעי. את תפקיד מפקד הצוות הוא ממשיל ל"אבא" של לוחמיו. "קשה לעזוב תפקיד של מפקד צוות. אתה מרגיש שהצוות שלך זה אתה. אבל זה מקל כשאתה יודע שמי שמחליף אותך ייקח את הצוות למקום טוב", הוסיף.
אחרי החתירה למגע אל המבנה בתוכו הייתה אמורה הפלוגה להתבצר ולאחר שחילק פקודות לאבטחת המבנה, הורה אלקלעי לסמל הצוות, מיכאל הרצוג, לאבטח את הגופות של שראל וגדעוני מחשש לחטיפה. "תוך זמן קצר מאוד הגיע יעקב סמיט, סרן במילואים, עם נגמ"ש פינוי ועשה ממש עבודה מצוינת. הייתי בשוק שהוא הגיע מהר מאוד", סיפר אלקלעי.
לדבריו מדובר בכלי ישן שנוסע לאט והיה צריך לעבור בשטח המצוי תחת אש, כשברקע נשמעים פיצוצים. "סמיט היה מפקד פלוגת המסלול שלי. מה אפשר להגיד עליו? שהוא גבר. אדם מיוחד. כל המבצע הוא חתר לקבל משימות. אפשר לסמוך עליו במאה אחוז. הוא העביר את הגופות לנגמ"ש ונסע", הוסיף.
סגן איתן פונד קיבל את הפיקוד על הסיירת. אלקלעי מונה לסגנו. "לקחתי את מכשיר הקשר של ליאל ועברתי להאזנה ברשת הגדודית. חילקתי פקודות לחיפוי והגנה על המרחב. היה כבר ברור שיש לנו חטוף והבנתי שפונד נכנס פנימה, למנהרה", סיפר.
בתוך אפלת המנהרה
פונד ירד עם שלושה לוחמים לתוך המנהרה אליה נחטף סגן גולדין. אחרי דקות אחדות הגיע הלוחם צ'לצ'ו מקונן, כשבידיו תיק הירך של גולדין ספוג בדם. סרן אלפסי נזכר ברגע הקשה, "הוא הביא לי אותו וזיהיתי את הציוד של גולדין, שהיה חייל שלי, ועליו הכיתוב H.G". מקונן חזר פנימה אל המנהרה. חולפת כמעט רבע שעה ופונד לא עונה - לא ברשת הקשר וגם לא לצעקות מפתח המנהרה.
מפקד הגדוד, סא"ל ג'ינו, שעמד בפתח המנהרה, סייע בהכוונת אש של מסוקי קרב וטנקים לעבר מטרות במרחב בו פעלו הפלוגות הנוספות של הגדוד. בשלב מסוים התקבלה החלטה קשה ומורכבת לשלח לוחמים נוספים לתוך המנהרה.
בראש הכוח עמד אלקלעי, אחריו סגן שלמה קדוש, סרן אבירן אלפסי וסמ"ר מאיר אוטנברג. הקצינים והלוחם ירדו אל המנהרה בכלי נשק שלופים ועם חשש כבד שהנורא מכל אירע לסגן פונד ולוחמיו.
"לא ראיתי כלום. זה היה האתגר הכי גדול. האמת, חששתי שהמנהרה תקרוס. זה ממש ישב לי בראש. אתה מרגיש בתוך כלוב. אין לך יותר מידע או מה לעשות. אתה הולך עם הנשק שלוף", סיפר אלקלעי כשהוא נזכר ברגעים הקריטיים בתוך המנהרה. מאחוריו צעד סרן אלפסי, מניח את אקדחו על כתפו כמי שמתכונן לכל התפתחות שלא תבוא באפלה.
"התפעלתי מהבנייה שם", המשיך אלקלעי להיזכר. "זה היה נראה ממש בטון, הגג מעוגל. כמה שהראו לנו דברים לפני זה לא מתקרב לדבר האמיתי". הוא הוסיף כי צעק לעברו של פונד, מחשש לבלבול וירי של חברי הכוח אחד לעבר השני, אך לא שמע שום תגובה ואף לא את הד צעקותיו. הוא נזכר כי בשל עיקול במנהרה ראה לפניו את אחד הקירות ולא הצליח לזהות את שאר חברי הכוח, מה שהגביר את תסכולו.
"אחרי שממש התקדמנו פנימה שמעתי את צ'לצ'ו מתקדם אליי ונרגעתי. צעקתי לו בחזרה את שמי, כדי שלא יהיה ירי דו צדדי. כשראיתי אותו אמרתי לו 'המג"ד רוצה שתצאו החוצה'. הם חברו אלי ויצאנו כולם החוצה. לא דיברנו. התעסקנו בלצאת משם", סיפר אלקלעי. כשהוא מתבקש לשרטט על דף לבן את הדרך בה הלך יחד עם יתר הלוחמים משך דקות ארוכות בתוך המנהרה, מתקשה אלקלעי להיזכר. לדבריו, מרוב הפניות והפיתולים בדרך חשב בחלק מזמן שהוא צועד לכיוון ישראל.
עתה החלה המשימה האמיתית. לאחר שמפקד הגדוד חילק לכוח פקודות מצא את עצמו אלקלעי צועד בשורה ארוכה, יחד עם שאר לוחמי הסיירת, לכיוון העיר רפיח במטרה לסרוק את השטח ולאתר פירי מנהרה בהם אולי הסתתרו חוטפיו של גולדין. ברקע התנהלו חילופי אש הדדיים בין החמאס לכוחות חטיבת גבעתי בסיוע מסוקי קרב וטנקים.
"היה לנו יעד מאוד ברור שאנחנו הולכים להגיע אליו", סיפר סרן אלפסי על הרגעים בהם לוחמי החטיבה פעלו בעומק השטח. "אני לא ראיתי שם הפעלת כוח מוגזמת. יתרה מכך ראיתי הפעלת כוח מידתית, נכונה, איפה שצריך היינו חזקים. ירו עלינו גם מאחורה וגם מקדימה, זה לא היה פשוט", הוסיף.
"המנהרות - לא נשק שובר שוויון"
"אלו היו ימים מאוד קשים. עוד לא הספקת לעכל את החוויות ומסביבך כולם חיים חיים רגילים", סיפר אלפסי על הרגע בו יצא משטחי רצועת עזה. "שבוע לאחר מכן היינו בשלוש אזכרות", הוסיף. חברי הסיירת עברו בין ההלוויות של סמ"ר ליאל גדעוני, בירושלים, סרן בניה שראל, בקריית ארבע וסגן הדר גולדין בכפר סבא. "זה היה יום קשה", סיכם אלפסי.
יאיר אלקלעי נשאר ביחידה. בלילה האחרון של השבעה נסע לנחם את הוריהם של גולדין וגדעוני. לאחר מכן שב ליחידה ופיקד על הצוות עוד כמה חודשים, עד שיצא בהמשך ללימודים במכללה לפיקוד טקטי. אלפסי סיים את לימודיו ומונה למפקד פלוגת הכשרות בגדס"ר. חצי שנה לאחר המבצע הוענק צל"ש מפקד החטיבה לאלפסי וצל"ש אלוף פיקוד דרום לאלקלעי על הפעילות במנהרה והחתירה למגע.
"היום בצה"ל הרבה יותר מוכנים לאירוע כזה. בחטיבת גבעתי בפרט. פי מאה מאשר בעבר", אמר אלפסי בסוף הריאיון, במבט לעתיד. אלקלעי הוסיף את התובנה שלו מהמבצע: "מנהרות? זה לא נשק שובר שוויון. זה אתגר ואפשר להתמודד עם זה. אבל מה שברור זה שהחתירה שלנו למגע הייתה הדבר הכי חזק במבצע הזה".
(עדכון ראשון: 21:30)