סימנים סותרים: מי המועמד המועדף על ישראל בבחירות לנשיאות ארה"ב?

(עימות באולפן וואלה! NEWS בין מנהלת ג'יי סטרייט ליועצו לשעבר של נתניהו)

ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, ניסה בשבוע שעבר להכניס את ישראל לתוך מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית. בריאיון לעיתון "וושינגטון פוסט" אמר ג'וליאני כי משיחותיו עם "הגורמים הבכירים ביותר בממשלת ישראל", הוא יודע שהם מעדיפים לראות את דונלד טראמפ נבחר לנשיאות - ולא את הילרי קלינטון. ג'וליאני, יש לציין, ביקר בישראל בחודש מרץ השנה, ונפגש במהלך הביקור גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אדם המקורב לג'וליאני טען בפני העיתון כי ראש ממשלת ישראל אמר לראש העיר לשעבר כי הוא מעדיף ממשלים רפובליקניים על פני דמוקרטיים, וביקש ממנו להעביר מסר מטעמו למיליארדר הניו יורקי. הדיווח הזה הוכחש בתוקף על ידי לשכת ראש הממשלה, ודוברו של נתניהו לתקשורת הזרה אמר כי לאחרון אין שום העדפה בבחירות הקרובות. הוא הוסיף כי ישראל מצפה לעבוד עם מי שייבחר - בין שיהיה זה טראמפ או שזו תהיה דווקא יריבתו הדמוקרטית.

לקריאה נוספת:
טראמפ על האב המוסלמי השכול שיצא נגדו: "אשתו לא קיבלה רשות לדבר"
ניפצה את התקרה: קלינטון התחפשה לסנדרס - ועלתה למתקפה נגד טראמפ
"טראמפ לא הקריב דבר": האב המוסלמי השכול שסחף את באי הוועידה
גרמניה נגד טראמפ: "בחירתו תיפגע ביחסים בין אירופה לארצות הברית"

עבור נתניהו, הפרסום ב"וושינגטון פוסט" העלה זיכרונות לא נעימים מבחירות 2012 לנשיאות ארצות הברית, אז הוא הואשם בתמיכה מוחצנת במועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, שהפסיד בסופו של דבר לנשיא המכהן, ברק אובמה. בסביבת נתניהו מתעקשים כבר ארבע שנים שראש הממשלה לא באמת הביע תמיכה ברומני, ואומרים כי הסיבה לכך שנוצר רושם מוטעה מסוג זה, היא בעיקר בגלל תמיכתו המסיבית של המיליארדר שלדון אדלסון, ידידו הקרוב של ראש הממשלה, במועמדותו של רומני.

אדלסון השקיע אז יותר ממאה מיליון דולר בניסיון לסייע לבחירתו של רומני. זהו הסכום הגבוה ביותר שאדם בודד השקיע אי-פעם בתרומות למועמד לנשיאות בארצות הברית. אדלסון הוא הבעלים של העיתון החינמי "ישראל היום", התומך ללא עוררין בראש הממשלה. שילוב הגורמים הללו הביא לכעס רב כלפי נתניהו בשורות המפלגה הדמוקרטית.

נתניהו, על כל פנים, מתעקש שהוא הפנים את הלקח. למרות שלטענתו הוא לא באמת התערב בבחירות ההן, אלא רק פגש את רומני במהלך ביקורו בארץ, כפי שפגש גם את אובמה בביקורו לפני בחירות 2008, נחוש ראש הממשלה לא לתת לאף אחד להאשים אותו פעם נוספת בהתערבות בפוליטיקה האמריקנית.

זו אחת הסיבות לכך שהוא לא יצא השנה לוועידה השנתית של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, שבפניה נאמו כמה מהמועמדים לנשיאות (עדיין בשלב הפריימריז בתוך המפלגות). עד כה נראה שזה מצליח: לראיה, דבריו של ג'וליאני לא עוררו סערה גדולה בתקשורת האמריקנית או הישראלית, ולא גררו תגובות של פוליטיקאים.

ובכל זאת, אי אפשר להתחמק מהשאלה: האם רודי ג'וליאני צודק? האם נתניהו באמת מקווה בסתר לבו שטראמפ יהפוך לנשיא הבא של ארצות הברית? בחצי השנה האחרונה, ישנם סימנים סותרים בעניין הזה.

הפעם הראשונה שדרכיהם של נתניהו וטראמפ הצטלבו במהלך הבחירות הנוכחיות הייתה בדצמבר 2015, כאשר איל הנדל"ן עדיין היה בשיאה של ההתמודדות הפנימית במפלגה הרפובליקנית. חודש לפני ההצבעה הראשונה במדינת איווה, וזמן קצר לאחר שחשף את תכניתו השנויה במחלוקת לאסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית, הוא הודיע כי בכוונתו להגיע לביקור בישראל.

ההודעה הציבה את ישראל במוקד תשומת הלב של התקשורת האמריקנית, והעלתה שאלה דחופה על סדר היום: האם נתניהו, שמנהיג מדינה ש-16.5% מאזרחיה הם מוסלמים, יתייחס להצעתו של טראמפ, שבפועל תאסור על רבים מאזרחי ישראל לבקר בארצות הברית?

לאחר ההכרזה מעוררת המחלוקת של טראמפ נתניהו מיהר להודיע כי הוא מסתייג מהדברים. "מדינת ישראל מכבדת את כל הדתות", הודיע. בהודעה של לשכת נתניהו נאמר גם כי "ישראל נאבקת באסלאם הקיצוני שתוקף מוסלמים, נוצרים ויהודים". עוד הבהירה לשכת ראש הממשלה כי הוא ייפגש עם טראמפ כאשר זה יגיע לישראל, אולם הפגישה אינה מבטאת תמיכה בעמדותיו, אלא מבטאת את הסכמתו של נתניהו להיפגש עם כל פוליטיקאי אמריקני בכיר שיגיע לישראל.

חלפה כיממה, וטראמפ הודיע על ביטול הביקור בישראל. בריאיונות לתקשורת האמריקנית הוא אמר כי הביקור בוטל מסיבות טכניות, אולם הוסיף כי זה היה "בלתי ראוי" מצד נתניהו להעביר עליו ביקורת, וכי הוא חושב שבסתר לבו, ראש הממשלה דווקא מסכים עם הצעתו בנושא המוסלמים. נתניהו, חשוב לציין, מרבה להתהדר בחודשים האחרונים ביחסים שישראל מקיימת עם מדינות מוסלמיות וערביות שונות - בדיוק אותן מדינות שעל פי הצעתו של טראמפ, ייאסר על אזרחיהן להיכנס לשטח ארצות הברית.

אחרי הביקור שהתבטל, נראה היה שנתניהו וטראמפ לא יהפכו בקרוב לחברים קרובים. אמנם, בשנת 2013 טראמפ צולם מביע תמיכה בנתניהו וקרא לאזרחי ישראל להצביע לו בבחירות (את הצילום ארגנו פעילי ליכוד בארצות הברית), אך נתניהו לא מיהר 'להחזיר את הטובה'. במקביל, העיתון "ישראל היום" החל להעניק יחס אוהד במיוחד ליריבו של טראמפ, הסנטור מרקו רוביו מפלורידה, שנתפס כמועמד המועדף על בעלי העיתון אדלסון בקרב על המועמדות הרפובליקנית.

הדברים החלו להשתנות רק אחרי שורת הניצחונות המרשימים של טראמפ בפריימריז, שהגיעו לשיאם בפלורידה ב-15 במרץ, אז הוא הדיח מהמרוץ באופן סופי את רוביו. הסיקור של טראמפ בעיתון הבית של ראש הממשלה הפך לאוהד יותר ויותר, עד כדי תמיכה מוחצנת במועמדות שלו. בסופו של דבר, בחודש מאי הודיע אדלסון כי בכוונתו לתרום עשרות מיליוני דולרים, אולי אפילו מאה מיליון דולר, לקמפיין הבחירות של טראמפ, כדי לסייע לו לנצח בבחירות את יריבתו הדמוקרטית.

אלא שבאופן מוזר, ההודעה של אדלסון לא הובילה עד כה לתרומה כספית משמעותית שלו לטראמפ, לפחות לא כזו שידוע עליה. בשלב המקביל של הבחירות ב-2012, אדלסון כבר העביר כמה צ'קים שמנים לקמפיין של רומני. הפעם, לעומת זאת, הארנק שלו נותר בינתיים סגור.

הדברים הגיעו לידי כך שלפני הוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, שנערכה לפני כשבועיים, המארגנים שלחו לאדלסון מכתב תחנונים שבו ביקשו ממנו לתרום להם שישה מיליון דולר, כדי לפצות על שורה של נותני חסויות לוועידה שהחליטו לפרוש ולקחת איתם את הכסף, בשל האמירות הגזעניות של טראמפ. מנהל הקמפיין של המועמד הרפובליקני, בתגובה, אמר כי "אם שלדון אדלסון הולך לתת צ'ק של שישה מיליון דולר, עדיף שייתן אותו ישירות לקמפיין". עד כה, גם זה לא קרה, אם כי זה בהחלט עוד עשוי להתרחש.

בלי קשר לאדלסון, חשוב לציין כי כמה מתומכיו וידידיו הידועים ביותר של נתניהו בארצות הברית הם דווקא בין גדולי המתנגדים לדונלד טראמפ. כך למשל ראש העיר ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג. בניגוד לרודי ג'וליאני, שתומך בהתלהבות במיליארדר תושב עירו, בלומברג השתתף בשבוע שעבר בוועידה הדמוקרטית והביע תמיכה בקלינטון. זאת, על אף שנבחר לראש העיר ניו יורק מטעם המפלגה הרפובליקנית. "היא לא מושלמת", הסביר בנאומו, "אבל בואו נבחר בבחירות הקרובות באדם שפוי ואחראי".

בלומברג הוא מיליארדר שחולש על אימפריה עסקית גדולה פי כמה מזו של טראמפ, והוא גם יהודי ותומך בלתי-מסויג של ישראל. במהלך מבצע "צוק איתן" הוא הגיע לארץ בטיסה מיוחדת, תוך כדי ירי הרקטות של חמאס, כדי להביע תמיכה בצה"ל ולהוכיח ליהודים אמריקנים כי בטוח לבקר בארץ. נתניהו, שמכיר את בלומברג זה שנים רבות, הגיע לקבל את פניו בנמל התעופה בן גוריון ולהודות לו על תמיכתו בישראל.

דוגמה מעניינת נוספת היא זו של המיליארדר היהודי-אמריקני פול סינגר, אחד התורמים הגדולים ביותר לארגונים פרו-ישראליים בארצות הברית. סינגר, תושב ניו-יורק, אינו עשיר כמו בלומברג ואדלסון, אבל הוא נחשב למנהיג של קבוצת מיליארדרים ומולטי-מיליונרים, כולם רפובליקנים, שמגויסים לאותן מטרות פוליטיות: תמיכה בישראל, תמיכה במדיניות שוק חופשי ותמיכה בקו מתון בנושאי פנים כגון נישואים חד-מיניים.

סינגר היה בין התורמים הגדולים ביותר לקמפיינים נגד איראן ונגד הסכם הגרעין עמה. לגבי הבחירות הקרובות, סינגר הודיע באופן תקדימי שהוא מסרב לתמוך בטראמפ, ולא יפעיל לטובת המועמד הרפובליקני את רשת התורמים שלו, שגייסה בעבר מאות מיליונים עבור המפלגה הרפובליקנית.

אותה תופעה מתרחשת גם בקרב עיתונאים יהודים-אמריקנים שמזוהים עם הימין והרפובליקנים. כך למשל, ביל קריסטול, עורך השבועון הימני-שמרני "וויקלי סטאנדרט" ומעריץ מושבע של נתניהו, שכתב עשרות מאמרים בשבחו לאורך השנים. קריסטול הוא נשיא הכבוד של הארגון "ועד החירום למען ישראל", ארגון שפועל זה שש שנים נגד הנשיא אובמה על רקע יחסו לישראל, תוך הבעת תמיכה מוחלטת בנתניהו ובמדיניות שלו.

קריסטול הוביל בחודשים האחרונים את תנועת "לעולם לא טראמפ" (Never Trump), שבמסגרתה רפובליקנים מתחייבים לא להצביע למועמד של מפלגתם בבחירות, על רקע אמירותיו הגזעניות, עברו הכלכלי המפוקפק (טראמפ הכריז על כמה פשיטות רגל) ויחסו המזלזל לנושאי חוץ וביטחון. בתגובה לכך, זכה קריסטול למטח של השמצות אנטישמיות מתומכיו של טראמפ.

גם העיתונאי היהודי והרפובליקני צ'רלס קראוטהאמר, הידוע בתמיכתו הנחרצת בנתניהו (וראש הממשלה אוהב לצטט מתוך מאמריו בשיחות עם עיתונאים ישראלים), הביע לאורך החודשים האחרונים הסתייגות נחרצת מטראמפ, אם כי בניגוד לביל קריסטול, הוא לא פוסל על הסף את האפשרות שלבסוף יצביע לו. לאחר שטראמפ תקף באופן גזעני שופט ממוצא מקסיקני, שפסק נגדו במשפט לגבי התרמית העסקית הידועה כ"אוניברסיטת טראמפ", אמר קראוטהאמר: "זו לא טעות או תקלה. טראמפ חושף מי הוא באמת. זה יוצר דילמה קשה עבור מי שתומכים בו". הוא אף שאל: "איך היינו מגיבים אם הוא היה מתבטא כך כלפי שופט יהודי?"

אם קראוטהאמר בסופו של דבר יצביע בעד טראמפ, זה יהיה בעיקר בגלל ההתנגדות העזה שלו לקלינטון. גם קריסטול אמר באחרונה כי הוא לא יצביע לקלינטון, אבל היה מוכן להצביע עבור המועמד שלה לסגן הנשיא, הסנטור טים קיין. קריסטול אינו מתרשם מהצהרותיו הפרו-ישראליות של טראמפ בעת האחרונה. כמו רוב שותפיו היהודים-רפובליקנים שמתנגדים למיליארדר הניו יורקי, הוא זוכר שרק לפני חצי שנה, טראמפ הודיע כי בכוונתו "להיות נייטרלי" בין ישראל לפלסטינים, ואף אמר כי ישראל תצטרך להחזיר לארצות הברית את הסיוע הצבאי שקיבלה ממנה.

חשוב לזכור כי כאשר קלינטון כיהנה כמזכירת המדינה של הנשיא אובמה, היחסים שלה עם נתניהו לא היו טובים, בלשון המעטה. כך, למשל, בשנת 2010, אחרי משבר שפרץ בין ישראל לארצות הברית סביב בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים, התנהלה שיחה קשה במיוחד בינה לבין ראש הממשלה, שארכה 43 דקות וכללה צעקות והאשמות הדדיות.

לקלינטון היסטוריה של "דם רע" עם נתניהו עוד משנות ה-90, במהלך כהונתו של בעלה, ביל קלינטון, כנשיא ארצות הברית, אז סייע הממשל לאהוד ברק לגבור על נתניהו בבחירות 1999. מצד שני, נתניהו גם מודע היטב לכך שקלינטון אינה אובמה. בספרה האוטוביוגרפי שפרסמה לפני שנתיים כתבה כי התעקשותו של הנשיא הנוכחי לדרוש מישראל להקפיא באופן מוחלט את הבנייה בהתנחלויות היתה מוטעית ופגעה בסיכוי לקדם את תהליך השלום.

בנאומיה לכל אורך מערכת הבחירות עד כה, קלינטון מדגישה את התמיכה בישראל ובביטחונה. ביל קלינטון אף רמז בנאום שנשא לפני כחודשיים, כי הוא "היה מוכן לעשות הכול למען מדינה פלסטינית" בימיו כנשיא, אולם סרבנות השלום של יאסר ערפאת בוועידת קמפ דייוויד היא שמנעה מכך להתרחש.
בשורה התחתונה, מי שיחפש רמז לנטיות לבו של נתניהו בקרב חבריו ותומכיו הקרובים בארצות הברית, לא בהכרח ימצא תשובה חד-משמעית. הדבר החשוב הוא שעד כה נתניהו עצמו שומר על עמימות בנושא הזה ולא נותן אפילו רמז של העדפה למי מהמועמדים.