פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ללחוץ ידיים במקומות שהיו בעבר עוינים לישראל: מסעו של נתניהו באפריקה

      הנאום ההזוי של נשיא אוגנדה, הדיווח השקרי על ניסיון התנקשות בקניה, הרגע המרגש במסיבת העיתונאים באתיופיה, וגם ביקור בבית יתומים יוצא דופן. ארבעה ימים עם ראש הממשלה באפריקה: יומן מסע

      ללחוץ ידיים במקומות שהיו בעבר עוינים לישראל: מסעו של נתניהו באפריקה
      צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, עריכה: אביב אירגז

      יום רביעי בערב, בדיוק בשעה שבה השמש החלה לשקוע בקיגאלי, בירת רואנדה, הסתיימה פגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רואנדה, פול קגאמה. השניים נועדו במשך יותר מארבע שעות במעונו הרשמי של קגאמה, המתפרס על פני שטח נרחב וירוק במרכז העיר. לנתניהו חיכתה טיסה לאתיופיה, התחנה הבאה במסעו בין מדינות אפריקה. אבל רגע לפני הפרידה מהנשיא הרואנדי, השניים יצאו להליכה קצרה סביב בריכת השחייה במעונו של קגאמה, מנצלים את הסיבוב לעוד כמה דקות של שיחה "בארבע עיניים".

      לנתניהו וקגאמה יש היכרות קודמת מביקוריו של הנשיא הרואנדי בישראל. אחד מאותם ביקורים התקיים בשנת 2013, אז התראיין קגאמה לוואלה! NEWS וסיפר על היחסים הקרובים בין ארצו, אחת המשגשגות והמפותחות במזרח ומרכז אפריקה, לבין ישראל. כמו ישראל, רואנדה היא מדינה שצמחה מתוך טרגדיה לאומית אדירה: רצח העם הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, שהתרחש ב-1994.

      קגאמה מנהיג את המדינה מאז שנת 2000. עד לפני כמה שנים הוא נחשב לאחד המנהיגים האהודים והנערצים בעולם. רבים השוו אותו לדוד בן גוריון, מתוקף היותו 'בונה אומה', אב מייסד של מדינה שצמחה מתוך אסון כבד והפכה למוקד של שגשוג ויציבות. אלא שבחלוף הזמן, כאשר הוא נכנס לשנה ה-16 ברציפות של שלטונו, הצדדים הפחות סימפטיים של ההשוואה ההיסטורית החלו לצאת משליטה. בן גוריון, אחרי הכל, זכור לא רק בזכות הקמת המדינה והנהגתה בשנים הקריטיות ביותר, אלא גם כמי שנלחם נגד ביטול המשטר הצבאי על ערביי ישראל והשתמש בשב"כ כדי לעקוב אחר עיתונאים. קגאמה הפך עם השנים למנהיג שמואשם בדיכוי חמור של האופוזיציה והעיתונות בארצו, כמו גם במעורבות במלחמות מדממות במדינות סמוכות.

      עוד בוואלה! NEWS:
      נתניהו: "אפגש עם מנהיג מדינה מוסלמית שאין לה יחסים עם ישראל"
      נתניהו תוקף את ארה"ב: גינוי הבנייה בירושלים לא מקובל עלינו
      "ביקור היסטורי": נתניהו המריא לאפריקה לציון 40 שנה למבצע אנטבה

      ביקור ראש הממשלה בקיגאלי, רואנדה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רואנדה פול קגמה במהלך פגישתם במשכן הנשיא (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      נועדו במשך יותר מארבע שעות. קגאמה ונתניהו, השבוע (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      בשנים האחרונות גוברים הקולות ברואנדה ובעולם המאשימים אותו בהתנהלות לא דמוקרטית, תוך פגיעה קשה בזכויות האזרח במדינה. הכלכלה הרואנדית, בינתיים, ממשיכה לצמוח, ורמת הביטחון האישי במדינה נמצאת גם כן בין הגבוהות ביבשת. בפרלמנט הרואנדי יש יותר מחוקקות נשים מאשר מחוקקים גברים, והממשלה קידמה שורה של חוקים להשוואת זכויות הנשים והגברים במדינה.

      במסיבת העיתונאים המשותפת שערך עם ראש הממשלה נתניהו נשאל הנשיא הרואנדי על הביקורת שנשמעת מידידותיה ותומכותיה של רואנדה במערב, ובראשן ארצות הברית, שתרמה והשקיעה רבות בפיתוח ושיקום רואנדה, וכעת צופה בכעס בהתנהלותו של הנשיא החזק. תשובתו הייתה חדה ונוקבת. "דמוקרטיה משמעותה רצון העם. אנחנו פועלים לחיזוק עמנו ומדינתנו. מי שמבקרים אותנו צריכים לבדוק קודם כל את עצמם. ברבות מהמדינות שמותחות עלינו ביקורת יש בעיות לא פחות גדולות מאשר אצלנו". נתניהו צפה מן הצד, והתקשה להסתיר את התפעלותו. "אני צריך ללמוד ממך כמה מהלכים", אמר לקגאמה בחיוך, והקהל צחק.

      כאשר קגאמה סיים לדבר היה זה תורו של נתניהו לספק גרסה משלו למתקפה של הנשיא הרואנדי על הקהילה הבינלאומית. בהקשר הישראלי, הנושא היה הבנייה בהתנחלויות. ארצות הברית והאיחוד האירופי פירסמו הודעות גינוי להכרזת ישראל על הקמת מאות יחידות דיור חדשות במעלה אדומים ובמזרח ירושלים. נתניהו אמר כי העמדה האמריקנית "לא מקובלת עלינו", וכי המכשול האמיתי לשלום אינו "כמה דירות שייבנו ליד העירייה במעלה אדומים", אלא "חוסר הנכונות של הפלסטינים להשלים עם קיומה של המדינה היהודית".

      ביקור ראש הממשלה בקיגאלי, רואנדה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רואנדה פול קגמה במהלך פגישתם במשכן הנשיא (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      "אני צריך ללמוד ממך כמה מהלכים". נתניהו וקגאמה במשכן הנשיא, השבוע (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      היה במופע הזה ביטוי למגמה הכללית של ביקור נתניהו באפריקה השבוע. בשעה שישראל מתנהלת ממשבר למשבר מול ארצות הברית, וממשיכה לספוג את הגינויים השגרתיים מכיוון אירופה, נתניהו פועל לטוות רשת קשרים דווקא בחלקים הדרומיים והמזרחיים של כדור הארץ, אלה שבעבר נחשבו עוינים לישראל, בניגוד לאמריקה ואירופה האוהדות. זה כולל את מדינות אפריקה, את הודו, סין ויפן באסיה, וגם כמה מדינות מפתח באמריקה הלטינית כגון ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו.

      נתניהו דיבר השבוע באפריקה על יעד שאפתני במיוחד - לשנות את הרוב האוטומטי כנגד ישראל במוסדות האו"ם, שמתבסס במידה רבה על מדינות מהחלקים הללו של העולם. "זה ייקח זמן, אולי אפילו עשור", הצהיר ראש הממשלה, שכזכור ציין לאחרונה עשר שנים בשלטון, שני רק לדוד בן גוריון. הנוסחה של נתניהו פשוטה: ישראל יכולה להציע למדינות באפריקה שיתופי פעולה נרחבים בתחומים החשובים ביותר עבור כל מדינה חפצת חיים ושגשוג בעת הנוכחית - מאבק בטרור, פיתוח תשתיות, ניהול משק מים, כניסה לתחום הסייבר ואולי גם גז טבעי. מה שהיא יכולה לקבל בתמורה, מלבד רווחים כלכליים, היא תמיכה מדינית - או לכל הפחות, הימנעות מתמיכה של אותן מדינות ביוזמות בינלאומיות של הפלסטינים.

      ביקור רא"המ באנטבה, אוגנדה ראש הממשלה בנימין נתניהו בצילום משותף עם שבעה מנהיגי מדינות מזרח אפריקה (לשכת העיתונות הממשלתית , גדעון קובי)
      נתניהו בארמון נפגש עם מנהיגים ממזרח אפריקה בארמון נשיא אוגנדה, השבוע (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      היעד הזה, כאמור, נראה בינתיים רחוק. בשנים האחרונות הפלסטינים הרחיבו מאוד את פעילותם הבינאלומית, וקצרו לא מעט תוצאות סמליות, החל מהנפת דגל פלסטין במטה האו"ם בניו יורק ועד להכרה ברשות הפלסטינית מצד פרלמנטים וממשלות באירופה. מצד שני, בהצבעה החשובה ביותר בנושא הפלסטיני שהתקיימה בשנתיים האחרונות באו"ם הם נכשלו לגייס רוב במועצת הביטחון להכרה בפלסטין כמדינה. רואנדה, אגב, הייתה אחת המדינות שנמנעו באותה הצבעה, כאשר ההצעה הפלסטינית נפלה על חודו של קול אחד בודד.

      "מזל שלא באתם לאוגנדה"

      48 שעות לפני מסיבת העיתונאים עם פול קגאמה ברואנדה נחת מטוסו של נתניהו בשדה התעופה באנטבה, במדינת אוגנדה הסמוכה. זו הייתה התחנה הראשונה במסע של נתניהו באפריקה, וכנראה גם נקודת השיא שלו - מבחינה מדינית, בגלל המפגש שנתניהו ערך באנטבה עם מנהיגים של שש מדינות שונות ממזרח אפריקה; ומבחינה אישית עבור נתניהו, בגלל הטקס שנערך במקום לציון 40 שנה למבצע חילוץ בני הערובה מהטרמינל באנטבה, שבו נפל אחיו הבכור יוני.

      רק כאשר נוחתים בשדה התעופה של אנטבה, המרוחק כל כך מישראל (שש שעות טיסה) ומוקף בכוחות צבא אוגנדה, מבינים כמה אומץ לב נדרש לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, כדי לאשר את מבצע החילוץ. נכון, בשדה לא היו הרבה חיילים אוגנדים; נכון, ישראל שלחה לאנטבה את הכוחות המיומנים והאיכותיים ביותר שלה; נכון, היה למבצע הזה את אלמנט ההפתעה. ובכל זאת, אי אפשר שלא להתפעל מהחלטה מנהיגותית בסדר הגודל הזה: לשלוח חיילים ל"קצה העולם", בלי שום תכנית גיבוי ריאלית, כדי לבצע משימה מסוכנת שעשויה להסתבך. נתניהו התייחס להחלטה המנהיגותית הנדירה של רבין בנאומו, ופנה גם לבוגרי המבצע שישבו בקהל - בהם ח"כ עמר בר לב, האלוף במיל' דורון אלמוג, שר הביטחון לשעבר שאול מופז ואחרים - כדי להודות להם על כך שיצאו לחלץ אחרים, בידיעה שאם ייקלעו לצרה לא יהיה מי שיחלץ אותם עצמם.

      אחרי נאומו הנרגש והאישי של נתניהו הגיע המופע הבלתי-נשכח של נשיא אוגנדה, יוורי מוסווני. הנשיא האוגנדי שולט בארצו מאז שנת 1986, כביכול מתוקף מנדט דמוקרטי ובפועל תוך עריצות ודיכוי חמור של האופוזיציה, העיתונות וקבוצות מיעוט במדינה. הנאום שלו באנטבה היה דוגמא מובהקת לתהליך שקורה לפוליטיקאי שאין לו שום מחויבות לדעת קהל, כי ממילא הוא שולט בכוח הזרוע: הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. הנאום של מוסווני היה ארוך משמעותית מזה של נתניהו, וגרם פעם אחר פעם לאנשים בקהל לפרוץ בצחוק, שלפחות בקרב האזרחים האוגנדים שישבו בסביבתי, לווה גם בלא מעט מבוכה.

      ביקור ראש הממשלה נתניהו באוגנדה 4.7.16 (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      כנות היא דבר חשוב בין ידידים. מוסווני (מימין) ואשתו עם הזוג נתניהו, השבוע (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      זה התחיל מהעובדה שמוסווני חזר ודיבר על הקשרים בין אוגנדה ואפריקה לבין פלסטין, בשעה שבקהל ישב ראש ממשלת ישראל. אחר כך הוא דיבר על תכנית אוגנדה מתחילת המאה ה-20, שבמסגרתה נידונה האפשרות להקים מדינה יהודית באוגנדה. הנשיא טעה בכמה פרטים בסיסיים לגבי התכנית הזו, למשל כאשר ייחס אותה ללורד בלפור, שכידוע, אחראי דווקא להכרזה מ-1917 על בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. מוסווני גם טעה בהגיית שמו של בלפור, ובהמשך ציטט שיחה בינו לבין נשיא איראן לשעבר, אחמדיניג'אד, שגם את שמו הוא שכח איך אומרים. לגבי תכנית אוגנדה עצמה, אמר: "טוב שלא קיבלתם אותה, כי אז היינו נלחמים בכם". כנות היא דבר חשוב בין ידידים.

      מצד שני, מוסווני התגלה כמארח נדיב כאשר אחרי הנאום, המשיך עם נתניהו לפגישה בארמון הקיץ המפואר שלו, יחד עם חמישה מנהיגי מדינות נוספים ממזרח אפריקה. בדרך לפגישה הזו, עשרות אזרחים אוגנדים עמדו בצד הדרך ונופפו בדגלי שתי המדינות אל מול שיירת ראש הממשלה. הפער בין האחוזה רחבת-הידיים של מוסווני (שנבנתה על ידי הרודן הקודם ששלט במדינה, אידי אמין) לבין הבתים העניים שמהם הגיעו אותם מנופפי דגלים, הוא בלתי נתפס. גם בישראל יש פערים חברתיים-כלכליים משמעותיים, אבל אין בכל המדינה בית כמו זה שבו מתגורר מוסווני, שממנו נשקפים כפרים שאפילו כביש אין בהם.

      עיר תחת מצור

      ביום חמישי פורסם דיווח סנסציוני בעיתון הכווייתי "אל-ג'רידה", שלפיו ראש הממשלה נתניהו ניצל מניסיון התנקשות במהלך ביקורו בקניה, המדינה שאליה המשיך אחרי אוגנדה. לפרסום לא הייתה כל אחיזה במציאות, אבל במסיבת העיתונאים שנתניהו ערך עם ראש ממשלת אתיופיה הוא נשאל על ידי עיתונאי אמריקני אם יש אמת בדברים. נתניהו הגיב בשילוב של תדהמה ושעשוע. "אני לא יודע שום דבר על זה, כי זה פשוט לא קרה", השיב. "אני שומע על זה עכשיו בפעם הראשונה". גורמים מוסמכים הוסיפו כי מדובר ב"קשקוש מוחלט".

      האמת היא שגם אם מישהו היה מנסה לפגוע בנתניהו בבירת קניה, ניירובי, זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. טבעת האבטחה סביב נתניהו במסע לאפריקה הייתה חריגה ביחס לביקוריו במדינות אחרות בעולם. לצד מאבטחי השב"כ, נשלחו כוחות ואמצעים נוספים, שלרוב אינם מלווים את ראש הממשלה בחו"ל. מעבר לכך, המשטרה הקנייתית סגרה לתנועה צירים מרכזיים ברחבי העיר כדי לאפשר תנועה חלקה ומהירה של שיירת ראש הממשלה, בדרכו לפגישותיו עם נשיא קניה, אוהורו קניאטה. מתוך השיירה, ניתן היה לראות אלפי אזרחים עומדים בצדי הדרכים, ואלפי מכוניות תקועות בפקקים.

      ביקור ראש הממשלה בניירובי, קניה ראש הממשלה בנימין נתניהו במשכן הנשיא פגישה עם נשיא קניה אוהורו קנייטה, הצהרות משותפות. (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      נתניהו עם נשיא קניה, אוהורו קנייטה, השבוע (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      בקניה איום הטרור הוא לא עניין תיאורטי. אירגוני אסלאם קיצוני, כגון ה"שבאב" מסומליה הסמוכה, ביצעו בשנים האחרונות כמה פיגועים קטלניים במדינה, כולל הפיגוע בקניון "ווסטגייט" בעיר הבירה ניירובי לפני כשנתיים. בזמן המצור על הקניון, צצו דיווחים על נוכחות של כוחות מיוחדים מישראל באזור, שסייעו לקנייתים בייעוץ לקראת הפריצה לקניון. נתניהו דיבר בכל עצירה במהלך הביקור, כולל בניירובי, על השותפות בין ישאל לבין מדינות אפריקה בתחום המאבק בטרור. "אנחנו שותפים למאבק להגן על עצמנו מפני כוחות האופל והברבריות בעולם", הצהיר.

      המוזיאון שקיבל השראה מ"יד ושם"

      התחנה השלישית בביקורו של נתניהו באפריקה הייתה רואנדה, המכונה "ארץ אלף הגבעות". נתניהו שהה ברואנדה פחות מחצי יממה, בין קניה לאתיופיה, אבל ה"קפיצה" הקצרה הזו הייתה חשובה מאוד מבחינתו.

      הביקור החל במוזיאון לזכר רצח העם שהתבצע במדינה ב-1994, כאשר בני ההוטו - הקבוצה השבטית הגדולה במדינה - רצחו מאות אלפים מקרב בני הטוטסי - הקבוצה שאליה משתייך הנשיא קגאמה - בפרק זמן של כמה שבועות בלבד. בריאיון שקיימתי עם הנשיא קגאמה ב-2013 הוא סיפר לי כי המוזיאון שבו סייר עם נתניהו, ולמעשה כל מפעל הנצחת רצח העם ברואנדה, נבנה תוך קבלת עצות, סיוע והשראה מ"יד ושם" בירושלים. גם המדריכים במוזיאון טרחו להדגיש זאת במהלך הסיור במקום.

      החלק הקשה ביותר בביקור במקום היה "תצוגת הילדים". ארבעה חדרים שהקירות בהם מלאים בתמונות של ילדים - החל מתינוקות ועד לתלמידי בית ספר יסודי - שנרצחו באותם שבועות ארורים ב-1994. לצד כל תמונה של ילד או ילדה, מופיעה ביוגרפיה קצרה שלהם: גיל, מקום לידה, מאכל אהוב, נושא לימוד מועדף בבית הספר, תחביבים - ולבסוף, שיטת ההוצאה להורג. למשל: פטריק, בן 5, מאכל אהוב: צ'יפס, ספורט מועדף: רכיבה על אופניים, החברה הכי טובה: אחותו הגדולה, סיבת המוות: נשחט באמצעות גרזן. ילדים נשרפו למוות, הוכו למוות, הורעלו למוות. קשה להכיל את גודל הזוועה.

      הטבח ברואנדה, 1994 (AP)
      קשה להכיל את גודל הזוועה. הטבח ברואנדה, 1994 (צילום: אי-פי)

      קיגאלי הייתה העיר המרשימה ביותר מבין הארבע שביקרנו בהן. את הרקיע שלה מעטרים מגדלי משרדים מודרניים, הכבישים הראשיים שלה רחבים ומוסדרים, והרחובות במרכזה נקיים יותר מאשר ברוב הערים בישראל. זוהי עדות להצלחה האדירה של המדינה תחת שלטונו של קגאמה, שהפך את רואנדה ל"נס כלכלי", לפחות בסטנדטים של מזרח ומרכז אפריקה. אלא שלהצלחה הזו יש גם מחירים, בדמות השינויים המתרחשים בזירה הפנימית במדינה. במסיבת העיתונאים המשותפת של קגאמה ונתניהו אפשר היה לראות כיצד העיתונאים הרואנדים פועלים תחת מגבלות דרקוניות, במדינה שבה העיתונות היא סוג של הצגת תיאטרון. כל שאלה שברצונם לשאול, עוברת צנזורה ואישור של השלטון.

      אחת השאלות שהופנתה לקגאמה עסקה בסוגיה רגישה ביחסי שתי המדינות: גירוש מהגרים ומבקשי מקלט אפריקנים מישראל לתחומי רואנדה. המדינות חתמו על הסכמים בנושא, הנשמרים תחת מעטה סודיות. קאגמה השיב כי "זה לא טאבו, יש דיונים על זה". נתניהו מצדו אמר כי המגורשים אינם מבקשי מקלט, אלא מחפשי עבודה, שמגיעים לישראל מסיבות כלכליות נטו.

      פול קגאמה נשיא רואנדה. יוני 2013 (עומר מירון)
      הפך את רואנדה "לנס כלכלי", אבל שומר את העיתונות תחת מגבלות דרקוניות. קגאמה (צילום: עומר מירון)

      מעבר לאינטרסים המשותפים של ישראל ורואנדה, יש עוד דבר חשוב שמחבר בין נתניהו לבין קגאמה - לשניהם יחסים מעורערים, בלשון המעטה, עם הנשיא האמריקני הנוכחי ברק אובמה. במקרה של נתניהו ואובמה, מדובר ביריבות שהולכת שנים אחורה. אובמה וקגאמה, לעומת זאת, נהנו במשך זמן רב ממערכת יחסים טובה, עד שבשנה שעברה הודיע קגאמה כי הוא מתכוון לשנות את החוקה ברואנדה, כך שהוא יוכל להמשיך ולהתמודד על הנשיאות עד לשנת 2034.

      הממשל האמריקני, שמחויב לקידום הדמוקרטיה באפריקה - בדומה לקו של הממשלים הקודמים - הביע "אכזבה עמוקה" מהחלטתו של קגאמה. הנשיא הרואנדי בתגובה יצא למתקפה על ההתערבות בענייניה הפנימיים של ארצו. בסופו של דבר, הצעתו של קגאמה עמדה למשאל עם, שבו 98% מאזרחי רואנדה תמכו בריכוך המגבלות על ריבוי כהונות לנשיא המדינה. יריביו הפוליטיים העלו טענות לזיופים. קגאמה האשים את המערב בביקורת צבועה, אחרי שב-1994 אף אחת מהמדינות שהביעו ביקורת על שלטונו לא באו לעזרתו של העם הרואנדי בעיצומו של רצח העם במדינה.

      סוף דבר: הגשר והעתיד

      את היממה האחרונה שלו באפריקה העביר נתניהו באתיופיה. הוא נפגש עם ראש הממשלה המקומי, עם אנשי עסקים, וגם נאם בפני הפרלמנט האתיופי. הרגע המעניין ביותר במהלך הביקור שם התרחש במהלך מסיבת העיתונאים משותפת עם ראש ממשלת אתיופיה, כאשר העיתונאי טלהון מלקה מהערוץ הישראלי-אתיופי IETV קם לשאול שאלה. הוא שאל את נתניהו האם העלה בשיחותיו באתיופיה את גורלו של אברה מנגיסטו, האזרח הישראלי המוחזק בידי חמאס בעזה, ואת ראש ממשלת אתיופיה דסאלן, על המגמה הכללית ביחסי ישראל-אתיופיה.

      בשעה שראש ממשלת אתיופיה השיב באמהרית, ניגשה אל נתניהו שגרירת ישראל באתיופיה, בליינש זבדיה, כדי לתרגם לו את הדברים. זבדיה, ילידת אתיופיה, היא אחת הדיפלומטיות המוערכות במשרד החוץ, שכיהנה בעבר גם במשלחת הישראלית לאו"ם ובשתי קונסוליות בארה"ב. הסצינה שהתרחשה באולם מסיבת העיתונאים - עיתונאי ישראלי יליד אתיופיה שואל שאלה אחת בעברית ואחת באמהרית, ושגרירת ישראל שהיא ילידת אתיופיה, מתרגמת את הדברים לראש הממשלה - סימלה יותר טוב מכל נאום או הצהרה, את היכולת של הקהילה האתיופית בישראל להוות גשר חשוב ליבשת אפריקה.

      ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו באדיס אבבה, אתיופיה. יולי 2016 (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      אתיופיה כגשר בין ישראל לאפריקה. נתניהו באדיס אבבה, שלשום (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

      לפני ההמראה חזרה מאתיופיה, בשעה שנתניהו נועד עם אנשי עסקים מאתיופיה ומישראל, נפלה החלטה בקרב הכתבים שליוו את הנסיעה להתנתק קצת מהמעגל הדיפלומטי, ולהתרשם מצדדים אחרים של אפריקה, אלה שקשה לראות בארמונות המפוארים של ראשי המדינות. בסיוע השגרירות הישראלית באדיס אבבה, הגענו לבקר בבית יתומים בבירה האתיופית, שכל הילדים המתגוררים בו - כשלושים במספר - הם נשאי HIV. בית היתומים נהנה מתמיכה ושיתוף פעולה של בית החולים הדסה בישראל.

      מנהל בית היתומים, מנגשה שיברו, סיפר לנו על האתגרים הקשים שהילדים מתמודדים איתם. "הם לומדים בבית ספר רגיל, ואנחנו נלחמים כדי שהם יהיו תלמידים מצטיינים, למרות הנסיבות הקשות של חייהם - אובדן ההורים, הטיפולים הרפואיים, והחשש המתמיד מפני המחלה. זה מאבק יום-יומי", הסביר. אחת הילדות במקום, רחל, הציגה לנו ציורים יפהפיים שלה, שנמכרים ע"י בית היתומים כדי לסייע במימון הפעילות שלו. "בעבר הילדים היו סובלים מהמון סטיגמות והצקות", סיפרה אחת העובדות הסוציאליות במקום. "היום החברה האתיופית לומדת להבין יותר טוב את נושא האיידס. אנחנו עובדים קשה כדי לתת לילדים האלה תחושה של ביטחון עצמי ושל הערכה עצמית. גם אם תמיד יהיו אנשים טיפשים שיזלזלו בהם, הכי חשוב שהם לא יזלזלו בעצמם".

      הביקור בבית היתומים היה טעימה קטנה של מציאות החיים ביבשת ושל האתגרים העצומים של אפריקה. בסופו של יום, שיתופי פעולה כמו אלה של הדסה עם בית היתומים, משמעותיים לא פחות ממפגשים בדרג ראשי מדינות. נתניהו אמר כמה פעמים במהלך הביקור ש"ישראל חוזרת לאפריקה". כדי לחזור בגדול, חשוב שהיא תמשיך להיות נוכחת גם במקומות מהסוג הזה.