פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המעצור האחרון לפני התאונה": יום בדרכים עם נהגי רכבות המשא

      נהג הקטר יבגני ווגמן מקדיש צפירה לבנו בן ה-4, וסגנו צחי זנטי הגיע למשמרת מיד לאחר שאשתו ילדה. הם מובילים משא וחומרים מסוכנים, ומבהירים: "מי שלא אוהב את העבודה לא ישרוד כאן"

      "המעצור האחרון לפני התאונה": יום בדרכים עם נהגי רכבות המשא
      צילום: בני בן סימון, עריכה: אביב אירגז

      שעות ספורות לאחר שהפציעה קרן השמש הראשונה מבין העננים, כבר החלו נהג קטר המשא יבגני ווגמן ועוזרו צחי זנטי לבדוק בקפדנות ובמסירות כל קרון מבין 20 הקרונות של רכבת המשא, שאותה יובילו מתחנת דימונה עד אשדוד. "היום אנחנו מובילים פוספטים וחומצה ירוקה (חומצה זרחתית – א"ר) שמיועדת לייצוא מישראל. הרכבת שוקלת 1,400 טון ואורכה כמעט 300 מטר. בגלל תכולת הקרונות אנחנו מוגבלים למהירות של 70 קילומטר לשעה". כשתגיע השעה 07:00 יתחלף הרמזור לירוק מאדום, תשמע צפירה, ואז יחל להוביל הקטר מסוג "יורו 4000" את הרכבת אל אזור המטענים באשדוד.

      בין שלל העדכונים שהעבירו בקשר, ניהול הנסיעה וצפייה בדרך, תיארו ווגמן וזנטי את עבודתם. לדבריהם, תנאי חשוב לשמירה על הבטיחות הוא התקשורת ביניהם. "הנהגים במקצוע שלנו חייבים להיות בקשר טוב עם העוזרים שלהם - הרי הם הולכים לבלות במחיצתם חלק נכבד מימי העבודה שלהם. התקשורת והחיבור ביננו חשובים מאוד להצלחת הנסיעה", הדגיש ווגמן.

      הוא הסביר כי לפני היציאה לדרך יש רשימת מטלות שעל שניהם למלא יחד. "אנחנו ניגשים לבדיקת הקטר ביחד, הנהג בודק את הרכבת והעוזר מסייע לו. במהלך הנסיעה העוזר הוא שותף לדרך לכל דבר", אמר, והוסיף כי שניהם "שומרים אחד על השני, כי מסוכן להסתובב לבד בקרבת המסילה".

      לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
      עשור ללבנון השנייה: חיפה מוכנה להתמודדות עם מתקפת טילים נוספת?
      מודיעין לקוי והתלהבות יתר: מחדלי בריטניה במלחמה בעיראק נחשפים
      "הילדים חוו התעללות והרעבה": ארבע גננות מחולון הורשעו בתקיפה

      קו הרכבת בין דימונה לבאר שבע. יוני 2016 (בני בן סימון )
      "חייבים להיות עם היד על הדופק". יבגני ווגמן (משמאל) וצחי זנטי (צילום: בני בן סימון)

      לאחר שמילאו את רשימת המטלות, התיישב ווגמן על כיסא הנהג. הוא בן 34, נשוי ואב לילד בן ארבע. לצדו מתיישב במקומו הטבעי זנטי, בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים מדימונה. עם תחילת הנסיעה הסבירו השניים כי בעבודה שלהם יש חשיבות ממשית לאהבת המקצוע.

      "מי שלא אוהב העבודה לא ישרוד כאן, תמיד חייבים להיות עם היד על הדופק, במיוחד בדרום המרוחק, זה ממש המערב הפרוע", נאנח ווגמן. "מישהי פעם עברה לי עם הסלים של הקניות באמצע המסילה, השמלה שלה נתקעה בברגים. עצרנו 15 מטר ממנה ונמנע אסון גדול. ממש גברת עם סלים. צריך להבין, זה היום-יום שלנו".

      "אנחנו המעצור האחרון לפני הנזק הבא. היו מקרים שכן דרסנו גמלים כי לא הייתה לנו ברירה ומרחק הבלימה והעצירה לא אפשר לנו למנוע את התאונה. צריך לדעת לקבל החלטות נכונות במהירות גדולה. רק תרגול, למידת השטח ונהיגה מרובה יקטינו את התאונות העתידיות", הוסיף.

      קו הרכבת בין דימונה לבאר שבע. יוני 2016 (בני בן סימון )
      "צריך לדעת לקבל החלטות נכונות במהירות גדולה". ווגמן וזנטי (צילום: בני בן סימון)

      רגע לפני הכניסה לאשדוד סיפר זנטי שרק כמה שעות קודם לכן עוד היה בחדר הלידה ליד אשתו שילדה את בנם השלישי. במקום להישאר איתה בבית החולים, הוא הגיע למשמרת. "אשתי נמרה. המשפחה איתה, אבל גם פה יש לי משפחה בין הנהגים – לא נוטשים, אם אני לא מגיע למשמרת יש 'חור' וחברים שלי נפגעים, לא עושים את זה".

      גם ווגמן סיפר כי העבודה וחייו האישיים קשורים זה בזה. "הבן שלי יודע שאני נהג קטר וממש אוהב את העניין. בכל פעם שאנחנו מדברים בטלפון הוא מבקש שאקדיש לו צפירה. אשתי מפרגנת מאוד, היא יודעת שזה מקצוע לא פשוט וכשאני מגיע הביתה אני משתף אותה בחוויות מהדרך", סיפר בגאווה, והוסיף: "העמידה בלוחות הזמנים והיעדים עושה לי טוב בנשמה. לדעת שבמסגרת העבודה עזרתי לעם ישראל ולמשפחה שלי בכך שהורדתי עומסים כבדים מהכבישים - אין סיפוק גדול מזה". אחרי שווגמן סיים את המשפט הוא החל לבלום, והקטר הגיע לתחנה האחרונה – נמל אשדוד.

      "שברנו את השיא של עצמנו"

      חטיבת המטענים ברכבת ישראל נמנית על מובילי המטען הגדולים בארץ, ומעניקה שירותי הובלה למגוון חברות ישראליות ובינלאומית. פעילותה מתמקדת במטענים שאותם עדיף להוביל ברכבת מאשר במשאית. רכבות המשא מובילות היום פוספטים, חומרים מסוכנים, דגנים, חול אשפה ועוד. מסלולי הפעילות העיקריים שלהן משתרעים מדימונה בדרום, דרך מפעלי ים המלח ונמל אשדוד ועד לנמל חיפה. כיום ישנם בחטיבת המטענים 33 קטרי משא ומאות קרונות.

      אורי שריר, סמנכ"ל חטיבת המטענים ברכבת ישראל, סיפר כמו אב גאה על שיא שהצליחה החטיבה לשבור בחודש. "שברנו את השיא של עצמנו והעברנו ביום אחד 922 טונות של משא", אמר. זאת, בעוד שמשאית מובילה בממוצע כ-25 טונות.

      קו הרכבת בין דימונה לבאר שבע. יוני 2016 (בני בן סימון )
      "העברנו ביום אחד 922 טונות של משא". הרכבת בנסיעה (צילום: בני בן סימון)

      לדברי שריר, "אופי הנסיעה של נהגי רכבות המשא שונה מאוד מזה של נהגי רכבות הנוסעים, ולכן בנסיעות משא יש חשיבות עליונה לנהג המשנה, שמשמש עוד זוג עיניים וכוח עזר בכל צרה שעלולה להתרחש במהלך הנסיעה. את רוב הדרך עושים הנהגים במהירות של 80 קמ"ש, ורק במקרים מיוחדים שבהם מובילים חומרים מסוכנים ישנן מגבלות מהירות. לעומת זאת, רכבת נוסעים נוסעת במהירות של 140 קילומטר לשעה ולפעמים יותר".

      בחודש מרץ האחרון התנגשה אחת מרכבות המשא בשלושה קרונות שעמדו על המסילה בקרבת תחנת דימונה. אחד מהם הכיל את החומר המסוכן והנדיף ברום. בעקבות התאונה תושבי דימונה שהו בהסגר בבתיהם בעת שאנשי שירותי הכבאות והמשרד להגנת הסביבה פינו את המכל עם החומר המסוכן וניטרו את החומר שדלף. הסיבה לתאונה הייתה תקלה בתיאום והסיבה להתנגשות עדיין נחקרת. "יש ועדות חקירה, אבל רכבת המשא היא מאוד בטוחה, הכול כאן מאוד מדויק ומוחשב", טען שריר.

      קו הרכבת בין דימונה לבאר שבע. יוני 2016 (בני בן סימון )
      "העמידה בלוחות הזמנים והיעדים עושה לי טוב בנשמה". ווגמן וזנטי (צילום: בני בן סימון)