פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הרמטכ"ל לא האמין שאפשר לנחות בלילה": תחקיר מבצע אנטבה נחשף

      בחשאיות מלאה תכנן צוות מצומצם את שחרור החטופים מאנטבה. 40 שנה אחרי, מתיר לפרסם ארכיון צה"ל הקלטה שחושפת פרטים חדשים על תהליך קבלת ההחלטות. "אם יישאר קצת מסתורין סביב המבצע, זה לא יזיק", נשמע דובר עלום שם בפתח הקלטת התחקיר המבצעי

      "הרמטכ"ל לא האמין שאפשר לנחות בלילה": תחקיר מבצע אנטבה נחשף
      צילום: דוברות הנשיא לשעבר, עריכה: מתן חדד

      בווידאו: פרס נפגש עם ילדי החטופים ממבצע אנטבה, באירועי 40 שנה למבצע

      בשעות הבוקר המאוחרות של 4 ביולי 1976, נחתו בישראל מטוסי ה"הרקולס" ששבו מאוגנדה ובבטנם בני הערובה, הלוחמים והטייסים עטורי התהילה שכמה שעות קודם ביצעו את אחד המבצעים ההירואיים בתולדות צה"ל. בחיל האוויר לא חיכו יותר מיממה. בטרם הסתיימו החגיגות כבר ערך אלוף בני פלד, מפקד החיל, "תחקיר בנושא מבצע כדור רעם", כפי שנשמע הדובר בראשית ההקלטה שמפרסם היום (ראשון) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון.

      ההקלטה שמשחרר היום הארכיון, 40 שנה אחרי המבצע באוגנדה, מגלה פרטים חדשים על תהליך קבלת ההחלטות שקדם לו - באותם ימים מורטי עצבים לפני סוף השבוע בו יצא המבצע לדרך, כפי שנראה בעיני אנשי חיל האוויר. הדוברים הנשמעים באותה הקלטה נדירה דנים על הלבטים, על עומס העבודה ועל לחץ הזמן; אך יחד עם זאת, ניכר הביטחון שהקרינו ביכולתם לעמוד במשימה בהצלחה.

      במהלך המבצע נהרג מפקד הסיירת, סא"ל יוני נתניהו, לאחר שנורה בידי חייל אוגנדי. נתניהו היה אחד ממתכנני המבצע העיקריים, לצד מפקדים נוספים בסיירת, בחיל האוויר ובמטכ"ל.

      עוד בנושא בוואלה! NEWS:
      כך כמעט גילו המחבלים מאנטבה את סודות הגרעין של ישראל
      "שאלתי את אימא אם זה כואב למות": ילדי אנטבה חוזרים לימי השבי
      איזנקוט בטקס למבצע אנטבה: "הטרור עדיין פושט ולובש צורה"

      קבלת הפנים לחטופים ממבצע יונתן (אנטבה):במרכז התמונה נראים יצחק רבין (רה"מ) ושמעון פרס (שר הביטחון), 04.07.76 (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה , אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)
      שר הביטחון שמעון פרס וראש הממשלה יצחק רבין מקבלים את פני החטופים שחזרו לישראל (צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשהב"ט צילום אבי שמחוני ומיקו צרפתי)

      התחקיר נערך בבח"א (בסיס חיל אוויר) 27 שבלוד, שבו שכנה אז טייסת מטוסי התובלה של חיל האוויר ובהם מטוסי ה"הרקולס" ("קרנפים") שנשאו את הכוחות לאנטבה והשיבו אותם יחד עם בני הערובה. "החומר המוקלט סודי ביותר", מבהיר הדובר בתחילת התחקיר ומדגיש בפני המשתתפים כי "לא יהיו ראיונות, לא יהיו אירועי חוויות. בעוד כך וכך זמן, מישהו יכתוב את הסיפור. בשלב זה, זה עדיין מבצע צבאי, אולי עוד נערוך מבצעים דומים. זה לא נושא לשיחה", הוא חושב על הבאות, באותם ימים של חטיפות מטוסים ואומר כי "אם יישאר קצת מסתורין סביב המבצע, זה לא יזיק".

      אותו דובר, ששמו אינו מוזכר בהקלטה מבקש שהתחקיר יהיה ענייני ומועיל ובזמן שכל המדינה באופוריה הוא אומר ביובש: "את השמאלץ שמענו כבר בחדשות במשך 24 שעות, לא צריך לחזור על זה". אם כי הוא בהחלט מסכים כי "זה היה אחד המבצעים המזהירים בתולדות חיל האוויר" ומוסיף ש"התכנון בוצע בשלמותו ובדייקנות. במקום שצריך מזל, היה מזל".

      ידיעות על חטופי אנטבה מעיתון ידיעות אחרונות, יולי 1976 (סריקה)
      "החוטפים עצבניים... בודדו את החטופים הישראלים". כותרת בעיתון ידיעות אחרונות לאחר החטיפה

      ראש ענף "משולבים" בחיל האוויר, סגן-אלוף עידו אמבר, הוא הדובר המרכזי בתחקיר. שבע שנים קודם לכן השתתף במבצע אחר של החיל, הבאת מכ"ם רוסי משטח מצרים, באיזור מפרץ סואץ. אמבר משחזר בתחקיר בפני הנוכחים כי "המבצע החל מבחינתנו בשלישי בערב". היה זה כבר היום השלישי לחטיפת המטוס והטסתו לאנטבה שבאוגנדה, אחרי שחנה ביום הראשון מספר שעות בבנגזי שבלוב. באותו יום שלישי הפרידו החוטפים את הנוסעים לשתי קבוצות, לאחר שערכו סלקציה בין הנוסעים היהודים לאלו שאינם יהודים.

      לדברי ראש הענף, לשאלה כמה מטוסי הרקולס יכולים להגיע לאנטבה, ענה כי "יש עשרה 'קרנפים' שאפשר להטיס לשם". בשלב זה הוזמן מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד, לפגישה עם שר הביטחון, שמעון פרס. כשחזר מהפגישה עדכן פלד את קציניו כי "מינו את אהוד ברוג לפקד על תכנון המבצע". ברוג, הוא אהוד ברק, אז אלוף משנה בתפקיד עוזר ראש אמ"ן (אגף מודיעין) למבצעים.

      שלוש שנים קודם עוד פיקד על סיירת מטכ"ל ובמלחמת יום הכיפורים היה מפקד גדוד שריון שלחם בקרבות קשים, בהם הקרב בחווה הסינית.

      מטוס קרנף (הרקולס) נוחת בנתב"ג בתום מבצע "כדור הרעם" 04.07.76 (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה , אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)
      מטוס "הרקולס" נוחת בנתב"ג בסיום המבצע (צילום: אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)

      אמבר אומר בתחקיר כי לאחר שאסף אנשים ששירתו בעבר באימון חייליו של אידי אמין באוגנדה, התייצבו הוא ואנשיו אצל ברק, שלדבריו הבין שהצלחת המבצע תלויה בגורם ההפתעה. "איך שלא נגיע ומה שלא נעשה צריך להגיע לבית הנתיבות בצורה כזו שהמחבלים לא ידעו... זה היה העיקרון החשוב ביותר במבצע", מספר אמבר בהקלטה. ביחד עם מי שהוא מגדיר כ"חבר'ה מאוגנדה" ישבו עד שש בבוקר ושחזרו "את השדה ואת הפסיכולוגיה של האוגנדים". אמבר מבקש בתחקיר לעמוד על מה שהוא מכנה "טעות טיפשית בנוהל הקרב שעיכבה את ההכנות"; לדבריו חיל האוויר צורף לתכנוני נוהל הקרב באיחור של יום וחצי.

      שער העיתון דבר מה – 8 יולי 1976 – בכותרת: פורד מודיע על תמיכה בחילוץ החטופים מאנטבה (סריקה)
      שער העיתון דבר המדווח על אישור המבצע

      "היו כל מיני רעיונות משוגעים"

      גם מפקד החיל פלד מדבר על ההחלטה הנכונה, לדבריו, למנות את ברק לתכנון המבצע, ומזכיר את הטעות שגרמה לחיל האוויר להיקלע למצוקת זמן. בהקלטה הוא נשמע מגדיר את ברק "אדם ידוע, בעל כישורים מתאימים", אך מוסיף כי הוא התחיל בתכנון מבלי לעדכן את הגורמים הרלוונטיים. "ביקשתי שלא יהיה מקרה שחיל האוויר יפגר או לא ייתן גיבוי מלא לכל תכנית", אמר פלד.

      אמבר אומר בתחקיר כי בתחילת הדיונים על המבצע עלו הצעות מבצעיות רבות שהיה צורך לסנן. "תכניות יפות מאוד, משולבות עם חיל הים וכל מיני רעיונות משוגעים. בשלב זה לא רצו לשמוע על הנחתת קרנפים בשדה עצמו, למרות שאמרנו שזה אפשרי וכדאי ללכת בכיוון", הוא מספר.

      בין הרעיונות שעלו ציין אמבר בתחקיר תכנית מסוימת לפיה "כוח ייסע עד לקניה, ישכור סירות וישוט מאה מייל במהירות של 14 קשר, ינחת על החוף של השונית, ילך ברגל לבית הנתיבות, יהרוג את המחבלים ויסגיר את עצמו". זאת, לדבריו, במחשבה שאם המחבלים ייהרגו אוגנדה תשחרר את חברי הכוח בסופו של דבר. אמבר מציין שעלו שאלות לגבי תכנית זאת, בין השאר לגבי משך הזמן להשלמתה ושאלת שיתוף הפעולה מצד הקנייתים.

      ידיעות על חטופי אנטבה מעיתון ידיעות אחרונות, יולי 1976 (סריקה)
      "מטרת המבצע הייתה לחלץ את מירב השבויים". תמונות החוטפים בשער ידיעות אחרונות

      מפקד החיל, פלד, מדבר בתחקיר גם כן על הרעיון כי צוות קטן של לוחמים יחדור לבית הנתיבות, יחסל את המחבלים, ואחר כך יישלח לחופשי על ידי ממשלת אוגנדה. "מטרת המבצע הייתה לחלץ את מירב השבויים ולהביא אותם הביתה. במינימום לחלץ את השבויים אל ארץ שאיננה עוינת", נשמע פלד אומר בהקלטה. הוא מציין כי תכניות אחרות לא התקבלו מכיוון שלא היה נראה כי ישיגו את המטרה. "כמו שאמרתי: לשלוח חמישה חבר'ה, להרוג את חמשת או עשרת המחבלים, לקשור את עצמם בשבי.. לא היה בזה סבירות שאנחנו נקבל את השבויים בחזרה...", כך פלד.

      בשבע בערב פרס אישר להתקדם עם התכנית

      אמבר ממשיך בתחקיר ואומר כי "הוחלט ללכת ברצינות על התכנון של חיל הים", אבל לאחר מכן מציין: "החליטו שיגיעו עד קניה ויצניחו את שייטת 13 כבר על יד היעד, ואז אמרו שיש קרוקודילים. לא היה (מספיק) מידע". בהמשך התחקיר נשמע פלד אומר כי "ההצעות האלה (התוכניות השונות למבצע, א"א) הוגשו ונדחו מספר פעמים, מספר פעמים בכל הדרגים - עד ראש הממשלה, עד שברגע מסוים שר הביטחון חש שהוא עומד לאבד... שמדינת ישראל הולכת לאבד את פרצופה". לדברי אמבר עד יום חמישי בבוקר לא נדרשו לתכנית המבצע המקורית ובמהלך היום הועלו הצעות יותר "משוגעות", אליהן נמנע מלהתייחס בשל סיווגן הביטחוני.

      ואז ביום חמישי זה קורה. מתחילה להתעצב תכנית הפשיטה. אמבר ממשיך בתחקיר: "התכנית עצמה מתחילה להתגלגל סביב חמש אחר הצהריים, כאשר איוון (תא"ל חיים אורן, א"א) ראש ענף מבצעים מיוחדים במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) מתחיל להסתובב במסדרונות עם תכנית ומציג תכנית לפעולה קרקעית בשדה עצמו ומתחיל לקבל את ההתלהבות של חיל האוויר". לדברי אמבר, בתחילה הוצע כי במבצע יקחו חלק עשרה מטוסי קרנף ("הרקולס"), אך המתכננים הסכימו בסוף על מספר נמוך יותר של שלושה-ארבעה מטוסים.

      שר הביטחון שמעון פרס מדבר עם חיילים אחרי מבצע אנטבה, 1976 (GettyImages)
      שר הביטחון פרס משוחח עם חיילים לאחר סיום המבצע (צילום: Gettyimages)

      עם התכנית החדשה שהחלה להתגבש נקרא אמבר לתת-אלוף רפי הר-לב, ראש להק מודיעין בחיל אוויר דאז, שהיה צריך להציג אותה לראש הממשלה, יצחק רבין. "שם זה התחיל להתגלגל מהר", אומר אמבר בהקלטות. בשעה שבע בערב, מספר אמבר, הוצגה התכנית בפני שר הביטחון, שמעון פרס, שנתן האות להתקדם לביצועה.

      בשעה 22:30 נערך תכנון עם הקחצ"ר, דן שומרון, שמונה לפקד על המבצע. "קראנו לחבר'ה עם ניסיון שיבואו לייעץ והחל התכנון הקונקרטי", ממשיך אמבר בתחקיר. "הבאנו את עמי אילון (שהיה מפקד בח"א 27, א"א). אמרנו שצריך לעשות תרגיל מודל, כי סיבוך יכול לעשות בעיות. אמרנו שזה יהיה ביום שישי בערב. ישבנו עד שלוש, ארבע בבוקר", הוא מספר.

      הרמטכ"ל לא האמין שאפשר לנחות על מסלול בלילה

      בשלב זה החלה התכנית לרדת לפרטים הקטנים, כך לדוגמה מסביר אמבר כי הוחלט "שנביא את הפקחים הכי טובים, כי זו נקודה קריטית. שהסימונים והקשירות יהיו מדויקים ושנוכל לצמצם הכול ברמה של שניות, והם אכן הגיעו לרמה יפה". גם נושא תדלוק המטוסים היה סוגיה מהותית בתכנית, נוכח המרחק הרב של היעד מבסיסי היציאה בישראל.

      "חשבנו להשתלט על השדה לכמה שעות, להבריח את הכושים משם ולהקים שם בסיס לכמה שעות לצורך כל אלתורי הדלק ולא להסתמך על ניירובי (שבקניה השכנה הידידותית לישראל, א"א)" מספר אמבר. הוא מוסיף כי ההבנה הייתה שלהיתקע בשדה ללא דלק עם החטופים ייחשב ל"ביזיון בינלאומי". תחילה נשקלה האפשרות להעלות את החטופים למטוסי התדלוק, אך לבסוף תודלקו המטוסים בכל זאת בניירובי, בדרכם חזרה לישראל.

      קבלת הפנים לחטופים ממבצע יונתן (אנטבה) 04.07.76 (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה , אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)
      קבלת פנים לחטופים ששוחררו בנתב"ג, לאחר המבצע (צילום: אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)

      אולם הספקות לא פסקו. אלוף פלד אמר בתחקיר חיל האוויר כי בדיון אצל שר הביטחון פרס, אמר הרמטכ"ל, מוטה גור, כי הוא מסרב להביע דעה בנוכחות האנשים. "יצאו כולם נשארנו לבד. הדעה שלו הייתה שלילית לחלוטין, על הבסיס של המודיעין ויכולת הנחיתה בלילה חשוך", מספר פלד על גור.

      לדבריו, הבין את הרמטכ"ל שלא "חי בעולם התעופה" ולכן התקשה להאמין שניתן לנחות על מסלול בלילה. "אני מקבל את זה. קשה לשכנע... ואז החלטנו שאנחנו צריכים לשכנע שיש מודיעין...אמרתי: 'השר, אני מבקש שמחר בבוקר לפני שאתה הולך לממשלה תפגוש את בדיחי ואת סלנט (טייסי חיל אוויר שאימנו בעבר את טייסי צבא אוגנדה, א"א), שיגידו לך מה זה אוגנדה", אמר פלד. הוא הוסיף כי תהליך השכנוע כלל פגישות עם אנשים "שראו את אידי אמין בעיניים, לחצו לו את היד ונגעו בו" ולאחר מכן הושגה הסכמה באשר לתכנית המבצע.

      קבלת הפנים לחטופים ממבצע יונתן (אנטבה) 04.07.76 (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה , אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)
      קבלת פנים לחטופים ששוחררו בנתב"ג, לאחר המבצע (צילום: אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה)

      כל אותה עת, אחד החששות הגדולים היה דליפת מידע ופגיעה בביטחון שדה. לדברי אמבר, הדבר גרם ללחצים כבדים על הצוות המצומצם שתכנן את המבצע. "העיקרון היה לשמור על חשאיות מלאה, אחרת זה יכול להידפק. עבדנו בביטחון שדה ומספר האנשים צומצם למינימום. זה חייב אותנו לאלתר. היינו שמונה, תשעה אנשים". בתום ימים מורטי עצבים המבצע יצא לדרך בשבת.

      מבין שלל התכניות נותרה תכנית אחת מגובשת. המודיעין נאסף, הפקודות ניתנו, הכוח היה בדרך לסיני ומשם לאוגנדה. רק פרט אחד לא היה בידי המתכננים; בתחקיר חיל האוויר סיפר אלוף פלד לקציניו על השיחה שלו רק יומיים קודם לכן, עם ראש אגף המבצעים במטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם: "אמרתי לו - 'עכשיו העניין הזה בידי אלוהים. אם הוא יעבוד בשבת, טוב, אם הוא לא יעבוד בשבת, לא טוב'".