מרדכי (מוטל) זיידל, היה אחד מקבוצה של 84 אסירים ממחנה הריכוז שטוטהוף שבפולין, שעליהם הטיל המשטר הנאצי משימה נוראה - שריפת עשרות אלפי הגופות בבורות המוות ביער פונאר שליד וילנה, בירת ליטא, שהחלה בסוף שנת 1943 עם התקדמות צבא רוסיה, כדי להשמיד את העדויות לזוועה שהתחוללה במקום. היום (רביעי) פורסם כי אותרה מנהרת בריחה שחפרו האסירים, בעזרת בדיקה בטכנולוגיית צילום חודרת קרקע.
המשימה נחלקה לכמה שלבים, והאסירים עבדו בקבוצות: קבוצה אחת הוציאה את הגופות מהבורות, השנייה עקרה את שיני המתים, השלישית חטבה עצים, הרביעית סידרה את העצים, החמישית הייתה אחראית לשריפה, והשישית ריסקה את העצמות שנותרו לאחר השריפה וסיננה את האבקה במסננות גדולות.
לקריאה נוספת בוואלה!:
בזהות בדויה: היהודייה שחיה בצד הארי של החומה וסייעה למחתרת
78 שנה מסגירתו של סוביבור: אותרו תגיות זיהוי של ילדים שנרצחו במחנה
האמין שהמצב אף פעם לא אבוד: הנער שהסתתר בברלין, נעצר ע"י הגסטאפו ושרד
בשנת 2005 העיד זיידל בפני צוות של מוזיאון "יד ושם" על עבודתו בפונאר. "אחרי חיסול גטו וילנה הגענו לפונאר. אמרו לנו לחתוך עצים, לא ידענו בשביל מה. בא מפקד המחנה ואמר לנו שאנחנו ניגשים לעבודה. שמו לנו על הרגליים שרשראות ולקחו אותנו ישר לבור", סיפר. "העבודה שלנו הייתה להוציא את הקורבנות מהבורות, לשים על המשרפות ולשרוף אותן. אנשים נשברו והתחילו לבכות. נתנו לנו מכות נוראות".
זיידל סיפר שהוא והאסירים האחרים ספרו את הגופות שהיו באחד הבורות, וגילו שמספרן עומד על 25 אלף. "היו שם אנשים שזיהו את הקרובים שלהם, את הנשים שלהם - לפי הבגדים ולפי תמונות שמצאנו שם", תיאר. זיידל הסביר שהיה כלי ששימש להוצאת הגופות מהבורות. "היו מכשירים עם ווים. היית צריך לקחת את השפיץ, הוו, לתקוע בתוך הגוף ולהוציא אותן".
לדבריו, הגופות סודרו זו לצד זו, ובכל פעם הציתו את האש כשבמשרפה היו כ-300 גופות. "זה היה נורא. אני רואה את האש, אני רואה את כל זה. העם שלנו נשרף. רק אלוהים יודע באיזה מצב אנחנו היינו", אמר בעצב.
בשעות הלילה הוחזקו האסירים בתוך בור עמוק, וביום עבדו בפתיחת קברי האחים ושריפת הגופות. חודש לאחר שזיידל הגיע לאתר ההשמדה, העלה אחד האסירים רעיון לחפור מנהרת מילוט. הצעתו התקבלה והעובדים, שידעו כי עם סיום עבודתם יירצחו גם הם, חפרו מנהרה באורך כ-35 מטרים שהוליכה מן הבור שבו שהו בלילה אל מעבר לגדרות.
בתום עבודה מאומצת שנמשכה כשלושה חודשים, בליל ה- 15 באפריל 1944, ניסרו בעזרת פצירה את הכבלים שעל רגליהם וכ-20 מהם יצאו דרך המנהרה. הגרמנים גילו את הבריחה, ירו לעבר האסירים בזמן מנוסתם ורק 12 מהם נותרו בחיים. הם חברו לפרטיזנים שעסקו במיקוש מסילות רכבת ופעלו למען שחרור וילנה מידי הנאצים.
ואולם, בתום המלחמה זיידל הבין כי הוא נותר לבדו בעולם. "כבר לא הייתה לי משפחה. ידעתי שאני שרפתי אותה בפונאר", סיפר בעדותו. "אני לא השתחררתי מפונאר. אני רואה את זה כל יום. לילה, לילה בא אליי פונאר". בשנת 2005 הדליק זיידל משואה בטקס המרכזי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שמתקיים מדי שנה ביד ושם.
