היעלמותו של יעקב כץ מהווה תעלומה עבור בני משפחתו במשך שנים רבות. הוא עלה לארץ מרומניה עם הוריו אידה ויוסף בשנת 1950, חודשים ספורים בלבד לאחר שנולד, יחד עם אחיו דוד שהיה בן שלוש. בנם הבכור של בני הזוג, יצחק בן ה-17, הגיע לארץ במסגרת עליית הנוער לקיבוץ עמיעד שבגליל העליון כבר בשנת 1947. לבני הזוג היו עוד שני ילדים שמתו ממחלות בשואה, בגטו בטרנסניסטריה, אזור הכיבוש הרומני בדרום-מערב אוקראינה.
בארץ נולדה למשפחה ילדה נוספת, בלה. בתה, שרית רוזנצווייג אנצ'ל, נתבקשה על ידי סבתה אידה לבדוק מה עלה בגורלו של יעקב. היא נחשפה לסיפורו של דודה יעקב לפני 24 שנים ומאז היא סבורה שהוא נחטף, בדומה לילדי תימן, בעת שמשפחתה השתכנה במעברה בעין שמר שבאזור חדרה. היא סיפרה שלאורך כל השנים קיוותה סבתה למצוא את בנה לפני מותה. "כשהייתי בת 15 סבתא חשפה בפניי את הסיפור, וביקשה שאעזור לה לאתר את בנה, שלטענתה חי ולא נפטר כמו שאמרו לה. ניסנו בכל מיני דרכים, לא גילינו שום דבר ובשלב כלשהו ויתרנו", סיפרה.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
ההכרעה בבריטניה הגדילה את חוסר הוודאות - והמנצחים אובדי עצות
בתוך פחות מ-12 שעות: שמונה בני אדם טבעו ברחבי הארץ; שלושה מתו
"היתרון של דובדבן הוא היכולת להגיע בשקט למיטת המבוקש"
כשחיו במעברה, יעקב חלה ואחרי בדיקה קצרה בקופת החולים המקומית הוחלט לאשפזו בבית החולים רמב"ם בחיפה. "ייעצו להורים להשאיר את הילד לבדיקות בלילה. בכסף המועט שהיה להם הצליחו לחזור למחנה העולים בעין שמר", סיפרה רוזנצווייג אנצ'ל. למחרת בבוקר ההורים, שדיברו רק הונגרית, רומנית ומעט יידיש, נסעו שוב לבית החולים. כשהגיעו, נאמר להם שיעקב מת בלילה".
"סבתא ביקשה לראות אותו ולבדוק אם זה אכן הילד שלה, אבל בבית החולים סירבו להראות לה אותו. היא סיפרה שהיא חשבה שראתה את הילד בחדר עם עוד כמה ילדים ולא התייחסו לדבריה. סבתי לא ידעה עברית והתקשורת הייתה מאוד קשה עבורה", תיארה רוזנצוויג אנצ'ל.
באותו ערב הובא יעקב לקבורה. "הודיעו לה שצריך לקבור אותו אבל עדיין לא נתנו לה לראות את הגופה, תמוה שלא נתנו לאם להיפרד מבנה. לאורך כל השנים היא האמינה שבחבילה שנקברה לא היה תינוק, כי היא לא הייתה בגודל ובצורה של תינוק. אין קבר מסודר בחיפה, יש גוש וחלקה וזה הדבר היחיד שיש לנו", אמרה, והוסיפה כי סבתה קיבלה "תעודת פטירה לא חתומה של חברה קדישא".
כמה חודשים לאחר מותו לכאורה של יעקב, עברו בני המשפחה לשיכון המזרח בראשון לציון, שבו חיו משפחות רבות שעלו מתימן ודובר רבות על חטיפת ילדי העולים. "סבתא שלי שמעה מהשכן שלה בדיוק את הסיפור שלה, רק שהוא התעקש לפתוח את הדלת הסמוכה ומצא את הבת שלו בוכה. זה רק הגביר עוד יותר את התחושה שלה שהילד שלה עוד חי".
פרשת ילדי תימן אירעה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כאשר עולים מתימן נתבשרו שהתינוקות שלהם מתו בלידה. ההורים מעולם לא זכו לראות את הגופות, משום שנמסר להם שהתינוקות נקברו, ואף לא קיבלו תעודות פטירה או פרטי נתיחה שלאחר המוות. רבים טוענים כי התינוקות נלקחו מהוריהם ונמסרו לאימוץ ללא ידיעתם. ועדות חקירה רבות קמו לאורך השנים ואולם אף אחת מהן לא הצליחה לגלות מה עלה בגורלם של אותם מאות ילדים.
ביום שלישי התכנסה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לדיון בנושא חטיפת ילדי תימן, ביוזמתם של ח"כ נאווה בוקר (הליכוד) וח"כ מאיר כהן (יש עתיד). כחלק מכנס בנושא פרשת ילדי תימן שהתקיים היום בכנסת, עסקה הוועדה בבקשה לפרסם את המסמכים והפרוטוקולים של החקירות בנושא לאורך השנים. לדברי ח"כ כהן, "עברנו יותר מידי ועדות חקירה והכתם הזה הופך לנמק בחברה הישראלית. ילדים נחטפו מאימותיהם, זאת מציאות מטורפת. אני דורש לפתוח את הפרוטוקולים, לחשוף את האמת. מצפה מראש הממשלה לפעול בנושא מיד". ח"כ בוקר הצטרפה לקריאה, לאחר שסיפרה כי אחיה ואחותה היו ככל הנראה בין אותם חטופים.
