קרוב לחצות שעון בריטניה, שעתיים אחרי סגירת הקלפיות במשאל העם הגורלי על ההשתייכות לאיחוד האירופי, החלה רעידת האדמה הפוליטית העזה ביותר בהיסטוריה המודרנית של הממלכה. ככל שעברו השעות התבררה התמונה - רוב תושבי המדינה תומכים בהיפרדות מהאיחוד שאליו הצטרפו לפני יותר מ-40 שנים. עם פתיחת ימי המסחר בעולם נרשמו ירידות חדות, ראש הממשלה דייוויד קמרון התפטר, ובכך נשמעה יריית הפתיחה לטלטלה שתלווה את בריטניה, את האיחוד האירופי ואת העולם כולו בתקופה הקרובה.
אתמול, בזמן שאזרחי הממלכה הלכו לקלפיות, העריכו רוב הסוקרים, סוכנויות ההימורים, וגם מנהיגי מחנה הברקזיט, שתומכי ההישארות ינצחו ברוב קטן. עם זאת, תוצאות האמת הראשונות שזרמו למטה המרכזי הצביעו על המגמה ההפוכה. דוגמאות לתוצאות מפתיעות ניתן לראות בניוקאסל, שם זכו תומכי ההישארות ברוב זעיר בניגוד לציפיות לרוב משמעותי, ואילו בסנדרלנד הסמוכה זכה מחנה ההיפרדות בניצחון גדול בהרבה מהמשוער.
קווי השבר היו ברורים: מלבד הבירה לונדון והערים גדולות כמו מנצ'סטר, ליברפול ובריסטול, יחד עם סקוטלנד וצפון אירלנד, רוב בריטניה, בעיקר באזורים התעשייתיים לשעבר ומעוזי הלייבור, הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי. בבוקר כבר התברר באופן סופי כי 52% מאזרחי הממלכה הצביעו בעד המהלך ההיסטורי - רוב של יותר ממיליון קולות על פני התומכים בהישארות. הרשתות החברתיות התמלאו בקולות הלם, בזעם ובבוז מצד תומכי ההישארות, לצד קריאות שמחה של התומכים בהיפרדות.
בריטניה עוזבת את האיחוד - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
האקסודוס הגדול של בריטניה: מהן המשמעויות של עזיבת האיחוד?
טראמפ נחת בבריטניה: "הפרישה מהאיחוד - דבר נהדר"
הימין הקיצוני באירופה חוגג; באיחוד מאוכזבים: "יום עצוב ליבשת"
נשאלת השאלה מדוע בחרו האזרחים ללכת נגד עמדת ראש הממשלה ומנהיגי העולם, ולהצביע בעד שינוי המצב הקיים. המצביעים, בעיקר אנשי מעמד הפועלים, רצו לבעוט בממסד, במפלגה השמרנית השלטת, במפלגת הלייבור שבגדה בהם במשך עשורים, בבוז שרוחשים להם באליטה השלטונית לכל סוגיה, במה שהם רואים כגלי הגירה בלתי נשלטים וגם בשלטון האירופאי בבריסל.
כדי להבין לעומק את הסיבות לתבוסת מחנה ההישארות באיחוד כדאי לקרוא את המזכר שכתב לפני שבוע דייוויד קאולינג, ראש המחקר הפוליטי ברשת BBC, לעמיתיו, שבה חזה את התוצאות והאשים בהן את "הבועה הלונדונית". "נראה לי שהבועה של לונדון צריכה להתנפץ כדי שיהיה סיכוי כלשהו לדון בבעיות שהביאו למצב הנוכחי", כתב. "ישנם מיליונים בבריטניה שאינם מתלהבים מגיוון, לא מחבקים את ערכי המטרופולין ועדיין אינם רואים את עצמם כבני אנוש נחותים בשל כך".
"עד שערכיהם ודעותיהם יזכו להכרה והערכה, להבדיל מהתעלמות ותיעוב, השסע הנוכחי יימשך", הוסיף. "אי הנחת שלהם הוא רחב ועמוק מאוד והמעמד הפוליטי במטרופולין נראה חסר אונים וחסר מושג כיצד להתמודד איתם ("מי הם האנשים המגעילים האלו ומאיפה הם באים?", אינה דרך של ממש). משאל העם הביא לחשיפת טינות מרות במהלך מערכת הבחירות שבה אירופה הייתה הצל ולא העיקר".
למרות תמיכה גורפת של רוב הפוליטיקאים, מנהיגי העולם, חלקים גדולים בתקשורת (אם כי ה"סאן" ו"הדיילי מייל" רבי ההשפעה תמכו בהיפרדות), אנשי תרבות וסלבריאטים, המצביעים בחרו בזהות בריטית, וברוב המקרים אנגלית, על פני ביטחון כלכלי, והבהירו שהם לא מוכנים להסתפק בהבטחות על צמצום ההגירה. זאת, למרות שגם פרישה מאירופה לא תוביל לסגירת הגבולות בפני חברי האיחוד. אפילו בוויילס - האזור שנהנה מיותר קצבות מאירופה מכל אזור אחר בממלכה, הרוב הצביע עבור עזיבה. הזעם ותחושת הנבגדות גברו על כל שיקול כלכלי קר.
כאמור, עוד לפני שהבוקר עלה על לונדון ההמומה והמבועתת החלו רעשי המשנה לטלטל את המערכת הפוליטית. דייוויד קמרון ניצב מול מעונו בשש השנים האחרונות ברחוב דאונינג ובישר שהוא יפרוש מתפקידו בחודשים הקרובים ולא ינהל את המגעים הראשונים להפרדות מאירופה, באחד מתהליכי הגירושים המורכבים, הכואבים והבלתי מוכרים אי פעם. אחרי שהימר על חייו הפוליטיים במטרה להשתיק את הדיון שמפלג את המפלגה השמרנית במשך דורות בשאלה האירופאית והפסיד, הוא צפוי להיכנס לספרי ההיסטוריה כאיש שפירק את השותפות הבריטית עם אירופה וכמי שעשוי להוביל בדיעבד לפרישת סקוטלנד מהברית בת מאות השנים עם אנגליה.
בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון לשעבר ומראשי תומכי ההיפרדות מאירופה, הוא המועמד המוביל להחליפו. בניגוד לחברו מפנימיית "איטון" היוקרתית, הוא הימר על הסוס הנכון והוביל את מחנה "הברקזיט". עם זאת, צפוי כעת להתפתח מאבק ירושה שבו חברי המפלגה יבחרו, אולי, באדם אחראי יותר לתפקיד בתקופה כה רגישה.
משאל העם לא היטיב גם עם הלייבור. שוב הוכח שג'רמי קורבין אינו מנהיג והמפלגה איבדה את הקשר שלה עם מעמד הפועלים, המהווה את בסיס הכוח שלה. חברי פרלמנט רבים מהמפלגה תמכו בהיפרדות אבל הקו הרשמי של הלייבור תמך בהישארות. קורבין עשה את המינימום ההכרחי כדי לקדם את הרעיון ובבוקר כבר עולים קריאות ברורות להחליף אותו על ידי חברי פרלמנט, שרובם חושבים שהוא מוביל את המפלגה לאבדון.
באירופה הביטו בהשתאות ובזעזוע במתרחש וחששות לעתיד האיחוד האירופי נשמעות כבר עכשיו. עוד לפני הזריחה כבר צייצו בחדוות ניצחון מארי לה פן הצרפתיה וחרט וילדרס ההולנדי, ראשי מפלגות הימין בארצם, המקווים לתהליכי הפרדות דומים. מנגד, בכירים בממשלות היבשת גינו את המהלך וטענו כי כעת על האיחוד להסיק מסקנות.
עם צניחת שער הליש"ט, נפלה גם הבורסה בלונדון, ותגובות דומות נרשמו ברחבי העולם. תוך שעתיים איבדה הכלכלה הבריטית 350 מילארד פאונד - סכום ההקצבה השנתית לאיחוד האירופי במשך 40 שנה בערך. שר האוצר, ג'ורג' אוסבורן, הזהיר ערב המשאל שהברקזיט יוביל לקיצוץ בתקציב ולפגיעה כואבת בשירותים.
רמזים ראשונים לאופי המשטר העתידי צצו עוד לפני הקפה הראשון שאחרי הלילה הסוער. נייג'ל פראג', ראש "מפלגת העצמאות" שמאיימת על הלייבור כמפלגה של מעמד הפועלים הלבן, והמנצח הגדול של הערב, הכריז "ניצחנו ואף כדור לא נורה". זאת, למרות שהחלל הראשון של המהפכה הייתה חברת הפרלמנט ג'ו קוקס שנורתה ונדקרה על ידי פשיסט בריטי. מאוחר יותר הוא הודה שהטענה שהיתה לב קמפיין הברקזיט, ש-350 מיליון פאונד יועברו מידי שבוע לרשות הבריאות הלאומית במקום לבריסל, היתה טעות (או הטעיה) ואי אפשר ליישם אותה.
ברוכים הבאים לבריטניה פוסט-ברקזיט, שבה ראש הממשלה הבא ושריו הבכירים צפויים גם להיות יוצאי מוסדות החינוך היוקרתיים ביותר וחברים באותה רשת חברתית. קמרון הצהיר שאזרחי האיחוד האירופי יוכלו להמשיך להתגורר בבריטניה כרגע, אבל מעט מאוד יודעים כיצד תראה בריטניה בעוד כשנתיים אם סיום הדיונים עם האיחוד. כיצד יראו הגבולות, הסכמי הסחר, היחסים עם ארצות הברית או פניה של הפרמיירליג. בריטניה החלה בהפלגה למים בלתי מוכרים ומסוכנים.
באופן פרדוקסלי, ניצחון ברקזיט שנועד להחזיר את ה"גדולה" לבריטניה, להעניק את המדינה בחזרה לתושביה בגל נוסטלגי, הופך אותה לקטנה ביותר. בריטניה לא תהיה חלק באיחוד הגדול ביותר, משקלה בעולם יצטמק והיא אף עשויה להשבר עם אפקט הדומינו יוביל לפרישת סקוטלנד. ה-23 ביוני 2016 הוא היום שבו בריטניה ירדה מהמפה העולמית והפכה להיות אי מבודד בקצה היבשת.
(עדכון ראשון: 17:20)