נאום א-סיסי ונקמת אובמה: היסודות להקמת ממשלת נתניהו-הרצוג

אם אכן תורחב בימים הקרובים הממשלה בישראל, יהיו באופן רשמי שני אנשים שיישאו באחריות לכך – ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ המיועד יצחק הרצוג. עם זאת, מי שישמשו השושבינים של הברית הבלתי-קדושה הזו יהיו שני מנהיגים של מדינות זרות: נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.

כל אחד מבין למה יצחק הרצוג רוצה להיכנס לממשלה. השנה האחרונה באופוזיציה לא הייתה מוצלחת במיוחד עבורו. הסקרים מצביעים על ירידה חדה בתמיכה במפלגתו. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד פוגע בניסיונותיו להפוך לאלטרנטיבה לנתניהו במרכז המפה הפוליטית. חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ואראל מרגלית תוקפים אותו משמאל. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן עושה רעש אחת לשבוע ומתגלה כל פעם כפרובוקטור יעיל הרבה יותר ממנו נגד ראש הממשלה. אל מול השיממון הזה, ממתין לו תפקיד שר החוץ. אין פה בכלל התלבטות.

לקריאה נוספת:
פילוג לקראת אחדות: אלו המכשולים של הרצוג בדרך לממשלה
יחימוביץ' נגד האחדות: "יקרו דברים לא טובים"; הרצוג: "אנחנו לא ב'סנדק'"
המגעים לממשלת אחדות: הרצוג דורש את תיק התקשורת, המשפטים או התרבות

ואולם, מה גורם לנתניהו לרצות לצרף לממשלתו את יו"ר האופוזיציה, אחרי שבמשך כל מערכת הבחירות הבטיח בקולו, פעם אחר פעם, שלא יקים ממשלה יחד עם מפלגת העבודה? מה גורם לו להסתכן בכעס מצד בוחרים בימין, ובמתן נשק תעמולתי נוח לליברמן, שר החינוך נפתלי בנט ושאר אויביו בשורות הימין, שיציגו אותו ביום שלאחר הקמת הממשלה הזו, כמי שלא עומד במילתו ובוחר פעם אחר פעם לצרף את השמאל לממשלותיו, במקום לשלוט על טהרת הימין?

ישנם כמובן שיקולים "קואליציוניים" – נתניהו לא מרוצה מהממשלה הצרה שלו, המאפשרת לכל חבר כנסת זוטר להפוך לסחטן-על ולהציב דרישות בפני ראש הממשלה. הוא גם לא אוהב להיות תלוי באופן מוחלט בבנט, שיכול ברצותו להפיל את הממשלה מבלי שתהיה לנתניהו רשת ביטחון חלופית.

מעבר לעניינים הללו, מרחף האיום בנקמתו של אובמה, שעדיין לא "סגר את החשבון" עם ראש הממשלה על התנהלותו בשלוש השנים האחרונות, החל מהבחירות לנשיאות ב-2012 ועד להפסד של ראש הממשלה במאבק על ההסכם עם איראן. נשיא ארצות הברית אמנם השיג את מבוקשו, פעמיים, אבל הוא לא שוכח ולא סולח. יש לו עוד קצת יותר מחצי שנה בבית הלבן, כולל חודשיים בתקופת המעבר שבין סיום הנשיאות שלו, לתחילת הכהונה של הנשיא הבא (או שמא הנשיאה).

בירושלים חוששים ממה שיעשה אובמה במהלך החודשיים הללו. הוא יכול להציב כעובדה תכנית שלום אמריקנית, דומה ל"מתווה קלינטון" משנת 2000, שתשפיע על היחס האמריקני לסכסוך הישראלי-פלסטיני לפחות לטווח של העשור הקרוב, במיוחד אם הילרי קלינטון תנצח. חמורה עוד יותר מבחינת נתניהו היא האפשרות שאובמה ייקח את התכנית הזו למועצת הביטחון של האו"ם או יסתפק בהימנעות מהטלת וטו על הצעה שתכריז על כלל ההתנחלויות הישראליות בשטחים כבלתי-חוקיות.

נתניהו נחוש למנוע תסריט מסוג זה, אבל ברור לו שכדי לעשות זאת, הוא יצטרך להציג איזושהי יוזמה ישראלית, או לכל הפחות לחתום על יוזמה מדינית של גורם שלישי. אלא שהמחיר של צעד כזה עשוי להיות התפרקות הקואליציה הימנית הצרה שלו, בעקבות פרישת מחאה של בנט ואולי גם של חברי כנסת מהליכוד שיריחו הזדמנות. במצב הזה, הרצוג הופך לחבל הצלה, וגם למי שאפשר יהיה, בבוא היום, להפוך לשעיר לעזאזל ולהאשים אותו בכל הפשרות שנתניהו יבצע. הרי בסופו של דבר, יהיו שוב בחירות, ונתניהו יחתוך שוב ימינה – כפי שקרה אחרי הממשלות המשותפות שהקים עם אהוד ברק, יאיר לפיד וציפי לבני.

מי שמשתלב היטב בפאזל הזה הוא נשיא מצרים, שהפציר אמש באזרחי ישראל וב"מפלגות הפוליטיות" לחזור לתהליך השלום עם הפלסטינים, כדי לפתוח דף חדש ביחסי ישראל והעולם הערבי. א-סיסי הוא אחד המנהיגים הזרים האהודים ביותר בישראל, בזכות היחס הנוקשה שהפגין כלפי חמאס במבצע "צוק איתן", כמו גם בזכות הדיכוי האלים שלו את תנועת "האחים המוסלמים" בארצו. נאומו על שלום אזורי ועל יוזמה מדינית הוא בדיוק מה שהרצוג היה זקוק לו כדי להציג לציבור מצביעיו את הטיעון שלפיו ישנה כעת "הזדמנות מדינית אזורית" שבגללה שווה להיכנס לממשלה.

א-סיסי יוצר עבור הרצוג בדל של קצה של הבטחה, שכניסתו לממשלה עשויה להתחיל תהליך שיוביל לפרישתו של בנט ולשינוי קווי היסוד. הבעיה עם ההבטחה הזו היא שבדברים שאמר א-סיסי לא היה שום דבר חדש. נשיא מצרים כבר פנה כמה פעמים בעבר ישירות לציבור הישראלי והפציר בו לתת הזדמנות לשלום עם הפלסטינים. הפעם האחרונה שעשה זאת הייתה בפתח ועידת המדינות התורמות לשיקום רצועת עזה, שהתכנסה במצרים זמן קצר לאחר מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014.

עד כה, הצעות השלום של א-סיסי נתקלו בדחייה מנומסת מצד ישראל. גם התגובה האוהדת שפרסם נתניהו לא הייתה בפועל יותר מ"תודה על דבריך, נשקול אותם בחיוב". זו הייתה התגובה גם בזמן שציפי לבני ולפיד עוד כיהנו כשרים בממשלתו הקודמת של נתניהו. להרצוג יהיה קשה לשכנע את חברי מפלגתו שדווקא הפעם זה יכול להיות אחרת.