(הבחירות המקדימות בארה"ב: טראמפ וקלינטון ממשיכים לנצח, השבוע)
יותר ממיליון בני אדם בארצות הברית צפו בתחילת השבוע בפרק פתיחת העונה החמישית של הקומדיה הפוליטית Veep, שבה מנסים מומחים להתמודד עם הכאוס הפוליטי שנוצר בפרק הסיום של העונה הרביעית. באותו פרק מהעונה שעברה, מתמודדת כוכבת הסדרה סלינה מאייר למשרת הנשיא בבחירות 2016, שמסתיימות לראשונה בשוויון מוחלט - 269 אלקטורים לכל צד, מה שיוצר דרמה חסרת תקדים בפוליטיקה האמריקנית.
אבל אלה שבחרו לזפזפ לערוצי החדשות יכלו להתרשם מדרמה פוליטית שמתפתחת בבחירות 2016 בעולם האמיתי, ולא נופלת מהמורכבות של התרחיש הבדיוני שהועלה בסדרה הפופולרית. זה כמה חודשים עוסקת המערכת הפוליטית בארצות הברית באפשרות של "ועידה רפובליקנית פתוחה", שבה ינסו טד קרוז וג'ון קייסיק, בגיבוי של רבים בממסד הרפובליקני, למנוע מהמיליארדר דונלד טראמפ להיות מועמד המפלגה לנשיאות. זאת, על אף שהוא מוביל בפער ניכר על שני מתחריו גם יחד במספר הצירים.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
טראמפ: "איראן הפכה למעצמה על חשבון ישראל"
חיים בסרט: המאבק האחרון של הברית נגד טראמפ
עוד צעד להבטחת המועמדות: ניצחונות סוחפים לטראמפ ולקלינטון
אז איך עשוי להיווצר מצב שבו תתקיים הוועידה הפתוחה, שבה כל ציר יצביע כראות עיניו? הכתבת הפוליטית של "וושינגטון פוסט", אן גייראן, אמרה בשיחה עם וואלה! NEWS כי גם עבור האמריקנים עצמם מדובר בסיטואציה לא טבעית. "לא הייתה לנו ועידה פתוחה כבר זמן רב, גם אנחנו לא ממש מכירים את זה", הודתה.
לדברי גייראן, ששימשה בעבר כתבת הבית הלבן של סוכנות הידיעות אי-פי, ובמסגרת בחירות 2016, מסקרת את הקמפיין של הילרי קלינטון. "זו סיטואציה מיוחדת של המערכת בארצות הברית. בדרך כלל, כשאתה מצביע למישהו אתה למעשה מעביר את הקול למישהו אחר שיצביע בשבילך, והמתווך הזה נקרא ציר. וזה המרוץ האמיתי", אמרה. "האמריקנים חושבים שאנחנו האומה הכי דמוקרטית בעולם, אבל יש לנו שיטה מוזרה שבה ציר, שלא בהכרח תומך במועמד מסוים, הוא זה שבוחר בו בוועידת המפלגה".
כשיגיעו צירי הועידה לאולם ה"קוויק לואנס ארנה", שבו משחקים בשגרה לברון ג'יימס והקליבלנד קאבליירס, הם יצטרכו להצביע בעד אחד המועמדים שעומדים על הפרק. רובם המכריע של הצירים מחויבים להצביע עבור מועמד מסוים, שזכה באזור ממנו הם נשלחו. אם טראמפ יצליח להבטיח 1,237 צירים שיתמכו בו עוד לפני הועידה בקליבלנד, תרחיש אפשרי לחלוטין, הרי שמדובר יהיה בסיבוב אחד של הצבעה טקסית, שבסופו הוא יוכתר כמועמד המפלגה.
אבל קרוז וקייסיק בונים על האפשרות השנייה, לפיה טראמפ יגיע לקליבלנד עם מעט פחות מ-1,237 צירים. נניח, 1,200. הוא עדיין יוביל עליהם בפער עצום ובלי ניתן לסגירה, אבל לא יהנה מתמיכה של יותר ממחצית מהצירים. במצב כזה ייערך סיבוב הצבעה שני, שלישי וכן הלאה - עד שייקבע המועמד. אלא שלהבדיל מהסיבוב הראשון, שבו הצירים מחויבים להצביע לאדם מסוים, בסיבובים הבאים הצירים משתחררים בהדרגה מהמחויבות שלהם, כך שמרביתם יוכלו להצביע למי שהם חפצים ביקרו, ללא קשר לשאלה האם הוא ניצח באזור הבחירה שלהם או לא. על הסיכוי הנמוך הזה, שבסיבובי ההצבעה הבאים הם יצליחו לשכנע את צירי הוועידה לנטוש את טראמפ ולעבור לחיקם, בונים הסנאטור מטקסס ומושל אוהיו.
סדרה שלמה של אפשרויות
לא פחות מ-40 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה התכנסה ועידת המפלגה הרפובליקנית מבלי שהיה ברור קודם לכן מי יהיה המועמד מטעמה לנשיאות. זה קרה אי שם בקנזס סיטי שבמדינת מיזורי בשנת 1976. בעשר מערכות הבחירות האחרונות, התלכדה המפלגה מאחורי מועמד אחד עוד לפני שנפתחה הוועידה, וכך השתרשה המסורת כי מדובר באירוע טקסי וחגיגי שבו המפלגה מתייצבת מאחורי המועמד שלה לנשיאות.
אבל זה לא המצב בשנת 2016. רבים בממסד הרפובליקני מתנגדים למועמדותו של דונלד טראמפ - בין אם בגלל אופיו וסגנונו, ובין אם משום שהם מאמינים שלא יצליח לגבור על קלינטון בבחירות הכלליות. וכך, על אף היתרון הגדול שיש לו, כזה שלקרוז ולקייסיק אין שום דרך מתמטית לבטל עד שתתכנס הועידה בחודש יולי בקליבלנד שבאוהיו, המרוץ נמשך בניסיון להפוך את התוצאה על פיה ברגע האחרון.
"כדי לייצג את המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות צריך לזכות ב-1,237 צירים. אם אף מועמד לא אוסף מספיק צירים שמחויבים להצביע עבורו לפני הוועידה, אז מה שקורה זה שנפתחת סדרה שלמה של אפשרויות. אפשר להקביל את זה לדיונים בקרב חבר המושבעים בבתי המשפט בארצות הברית", אמרה גייראן. "אחרי שהם שמעו את העדויות, הם צריכים להגיע לקונצנזוס. אם זה לא קורה בסיבוב ההצבעה הראשון מתקיים הליך של מיקוח, עד שמגיעים לתמימות דעים - וזה מה שנראה בוועידה פתוחה. אם לטראמפ לא יהיו מספיק צירים, נראה שם מקח וממכר, חלק מזה יקרה בתוך הוועידה עצמה וחלק מאחורי הקלעים, כשצירים שהגיעו לשם מחויבים לאדם מסוים, יחליטו אם ללכת עם מועמד הרוב, או לשנות את ההצבעה שלהם".
בעבר, לפני שיטת הפריימריז, ועידות המפלגה הן אלה שבחרו את המועמדים. כך קרה שבשנת 1924 למשל, נדרשו לא פחות מ-103 סיבובי הצבעה כדי להכריע את ההתמודדות בוועידה הדמוקרטית בין אלפרד סמית' לוויליאם מקאדו, לאחר שאיש מהם לא הצליח להגיע לרף שהיה דרוש באותה העת - שני שלישים מקולות הוועידה. לאחר 102 סיבובים כושלים הוצנח מועמד הפשרה ג'ון דיוויס, ובסיבוב ההצבעה שלאחר מכן הוא נבחר.
גייראן הדגישה כי העובדה שהמיליארדר הניו יורקי יגיע בכל מקרה לוועידת המפלגה עם הכי הרבה צירים מבין השלושה היא לא בהכרח ערובה לניצחונו, וכי לא מן הנמנע שגם הפעם יוצנח ברגע האחרון מועמד פשרה. "אולי טראמפ יצליח לגייס מספיק מהצירים של קייסיק וקרוז לתמוך בו, כך שיזכה בהצבעה השנייה. אם זה לא יקרה, ואף אחד לא יזכה בשתי ההצבעות האלה, הרי באמת שאין לנו ניסיון מודרני עם זה כדי שנוכל לומר מה יקרה. זו הסיבה שזה כל כך מעניין. יכול להיות שיבוא מישהו מבחוץ, שאחרי כל התהליך הזה של הפריימריז יוכרז כמועמד פשרה שבא להציל את המפלגה", הסבירה. אחד האנשים ששמם הוזכר בהקשר הזה הוא יו"ר בית הנבחרים פול ראיין, ששלל בחודשים האחרונים בכמה הזדמנויות את האפשרות שירוץ לנשיאות, אך יש מי שמטילים ספק בהכחשותיו.
לדברי גייראן, גם אם ראיין אכן לא מעוניין לרוץ, אין זה אומר ששמו לא יעלה שוב לקראת הועידה. לטענתה, "יכול להיות שהמפלגה תגיע אליו ויגידו לו 'שמע, אתה מועמד הפשרה. אנחנו במבוי סתום, תהיה המועמד שלנו'. זה נראה לי לא סביר שהוא או כל אחד אחר יסרב. אם הוא יסרב, השאלה תהיה אם אחד מבין שלושת המועמדים הנוכחיים יצליח לגייס את התומכים של השניים האחרים, וזה תרחיש שלא התממש כבר עשרות שנים. העובדה שבשתי מערכות הבחירות האחרונות לא נבחר נשיא רפובליקני, עושה את ההבדל. זה לא רק שיש כל כך הרבה רפובליקנים שרוצים את התפקיד, גם המצביעים הרפובליקנים מאוד רעבים לזה. קודם כל חשוב להם להחליף את ברק אובמה, ורק אחר כך מי זה יהיה".
הפעם האחרונה שבה שתי המפלגות, הן הרפובליקנית והן הדמוקרטית, בחרו את המועמדים שלהן בשיטה של ועידה פתוחה, הייתה הרחק בשנת 1952. אז היו אלה אדאלי סטיבנסון הדמוקרטי ודווייט אייזנהאוור הרפובליקני שנבחרו בוועידה במחלוקת, אך מאז הלך המנהג הזה ונעלם מהעולם.
בשנת 1976 אמנם נערכה ועידה פתוחה במפלגה הרפובליקנית, שהתכנסה משום שלא היה ברור קודם מי ינצח, אלא שאז נדרש סיבוב הצבעה אחד כדי לאשר את מועמדותו של ג'רלד פורד על פני רונלד רייגן. מי שהיה אחד הכוחות המשמעותיים בליקוט צירי הוועידה אחד לאחד, באופן שהבטיח את המועמדות של פורד באותה ועידה מסוכסכת ומלאת אקשן ועשן היה יועץ פוליטי צעיר, רק בן 27, בשם פול מנפורט. שלא במקרה, הודיע בתחילת החודש דונלד טראמפ, שחושש מהאפשרות שהמועמדות תילקח מידיו בדקה ה-91, כי היועץ שירכז עבורו את נושא הוועידה יהיה אותו מנפורט בכבודו ובעצמו.
בינתיים, יכול המועמד המוביל במפלגה הרפובליקנית להיות אופטימי בהחלט בנוגע לכך שיצליח ללקט את 1,237 הצירים הדרושים עוד לפני הוועידה. סקר שפורסם הלילה במדינת אורגון מצביע על פער גדול לטובתו של איל הנדל"ן במדינה שתצביע ב-17 במאי. לפי הסקר, שאותו ערך מכון הופמן, יזכה טראמפ ל-43 אחוזי תמיכה מול 26 של קרוז ו-17 בלבד לקייסיק.
מדובר בנתון חשוב מאוד, שכן רק בתחילת השבוע הודיעו קרוז וקייסיק על שיתוף פעולה ביניהם, שבמסגרתו קייסיק לא יקיים קמפיין באינדיאנה, ואילו קרוז מצדו ידלג על אורגון וניו מקסיקו, מתוך נקודת הנחה שבאותן שלוש מדינות יש להם סיכוי טוב לנצח את טראמפ באופן שימנע ממנו להגיע ל-1,237 צירים, ולפיכך אל לקרוז להפריע לקייסיק ולהיפך. כמה תחזיות של מומחים העריכו כי כדי לשמור על סיכוי להגיע למספר הצירים הדרוש עוד לפני הוועידה, יהיה על טראמפ לגייס לפחות שליש מהקולות באורגון, שמחלקת את הצירים שלה בשיטה היחסית. אם להסתמך על הסקר שפורסם הלילה, לטראמפ יש סיבה טובה מאוד לחייך. ייתכן שעד חודש יולי, לפול מנפורט לא תישאר עוד הרבה עבודה.