חודש ימים עברו מאז נרצח טיילור פורס, קצין לשעבר בצבא האמריקני, בטיילת בתל אביב על ידי מחבל, ומשפחתו עדיין אוספת את השברים. רק בימים האחרונים נסעו בני משפחתו לעיר נאשוויל שבטנסי כדי לאסוף את חפציו מדירתו שבאוניברסיטת ונדרבילט, שם למד לתואר שני לאחר שירותו הארוך בצבא.
"זה היה מאוד קשה", סיפרה אחותו כריסטין בשיחה עם וואלה! NEWS בזמן העברת הדירה. "הדירה הזאת הייתה סמל לחיים החדשים, שניסה לפתח עם המעבר מהצבא לאזרחות. היו שם הרבה דברים שהוא רכש רק לאחרונה, המון חליפות שהוא קנה לראיונות עבודה ולא זכה ללבוש. הבנו שהיה כל כך הרבה פוטנציאל, ופרק חדש בחיים שלו שהוא התרגש בשבילו, שנקטע ברגע אחד".
לקריאה נוספת:
"מנחם שישראל בוכה איתנו": טקס לזכר התייר האמריקני שנרצח ביפו
חייל של הקצין האמריקני שנרצח ביפו: "נפל קורבן לטרור שבו לחם"
התייר שנהרג בפיגוע ביפו: קצין בצבא האמריקני ששירת בעיראק ובאפגניסטן
פורס, בוגר האקדמיות הצבאיות הלאומיות ניו מקסיקו ווסט פוינט בניו יורק, שבה למדו נשיאי ארצות הברית לדורותיהם, לחם בעיראק ובאפגניסטן. הוא הגיע לישראל לסיור של שבוע יחד עם חבריו לתואר השני באוניברסיטת ונדרבליט, כחלק מקורס שעסק ביזמות והיי-טק. מטרת הסיור הייתה חשיפה ליזמות הסטארטאפ המקומית בישראל ויצירת שיתופי פעולה.
אלא שהתוכניות בדרך השתבשו והסיור נקטע ברגע שבו נדקר פורס על ידי המחבל בטיילת יפו. מוקדם יותר שינה פורס את תכניותיו ולא הצטרף לחבריו לארוחת ערב ביפו, והודיע להם שיצטרף מאוחר יותר. "כולנו תכננו ללכת לאכול, וחלק מהקבוצה החליטה לחזור למלון כדי לנוח ולהחליף בגדים", סיפר מייקל ביבר, שותפו לחדר של פורס בטיול. "טיילור אמר שהוא חייב לחזור למלון כדי להגיש מועמדות לעבודה. היה לו דד-ליין והוא חזר במיוחד בשביל להגיש את המועמדות, שהייתה חשובה לו מאוד".
"אנחנו הלכנו בינתיים לטייל ביפו ואז תכננו להיפגש כולם במסעדה", סיפר ביבר. "הקבוצה שחזרה למלון החליטה ללכת ברגל לאורך החוף ולפגוש אותנו שם, ואז זה קרה. הם הלכו על הטיילת ואז טיילור נדקר על ידי הבחור. נהיה בלאגן ענקי, אנשים התחילו לרוץ, שתי נשים מהמסעדה יצאו לאזור לשאר החברים ומשכו אותם לתוך המסעדה. אנחנו באותו הזמן היינו במסעדת 'נא לגעת', שמדמה חווית אכילה של אדם עיוור. היינו בחדר החושך, בלי טלפון ויכולת לדעת מה קרה באותם רגעים. לבסוף אחד הנציגים הגיעה והוציא אותנו החוצה ללובי, ושם סיפרו לנו על מה שקרה. משם לקחו אותנו אל בית המלון", סיפר מייקל והחל לבכות. "הוא היה השותף לחדר שלי, זה היה פשוט הלם מה שקרה".
כמה חברים נסעו יחד עם פורס באמבולנס אל בית החולים, ושם נקבע מותו. "זה היה בערך בשעה שתיים בבוקר, הם כינסו את כל הקבוצה וסיפרו לנו שטיילור נפטר, לא הצליחו להציל את חייו בבית החולים. כולם היו בהלם, בשוק. לרובנו זו הייתה הפעם הראשונה שאיבדנו חבר, ועוד בטיול, במיוחד בסיטואציה כזאת. פשוט לא יכולנו להאמין", הוסיף ביבר.
על תחושות החברים ביום שאחרי סיפר: "מה שהיה הכי קשה זה לדעת שטיילור שרד את עיראק ואפגניסטן, ובסוף נרצח בישראל. כשהייתי בישראל הרגשתי בטוח, הדברים האלה קורים בארה"ב כל הזמן, אני מעריך שבארה"ב לבן אדם בטח היה נשק וזה יוכל היה להיות גרוע יותר. זה יכול לקרות בכל העולם. מעולם לא הרגשתי לא בטוח בישראל, האנשים מאוד נחמדים, כולם עזרו אפילו עם המצב הנורא הזה שקרה. גם משפחתו של טיילור הרגישה את זה, הם אמרו שהממשלה הישראלית עזרה להם מאוד".
המשפחה לא חששה מביקורו בארץ - אך לבסוף איבדה בן
יומיים לפני תחילת הסיור בתל אביב, נסעו פורס וחבריו לטיול בפטרה שבירדן, אך חיכו להגיע כבר לישראל. "יומיים לפני הפיגוע שבו הוא נרצח, הסתמסנו ושאלתי אותו איך בתל אביב, אז הוא אמר שהם בדיוק חזרו מהים, ואני אמרתי לו שאני מקנאה בו כל כך. הוא סיפר שהוא עושה חיים ושהאוכל מאוד טעים. אמרתי לו שאני רוצה לבוא, כי יש לי הרבה חברים ישראלים. כנראה שעכשיו נצטרך להגיע בעקבותיו לישראל", סיפרה אחותו.
משפחתו של פורס לא חששה מהגעתו לישראל, שכן לדברי אחותו, הוא כבר עבר דברים קשים יותר. "אני תמיד פוחדת בשביל אחי, אבל באותו הזמן לא היינו מודעים לסכנה שקיימת בישראל. אבא שלי חשב שהוא 'bullet proof' (חסין אש - ד.י), אחד שישרוד כל דבר, אפילו כדור. אך את הדקירה הוא לא שרד. טיילור היה בשתי מלחמות ושרד אותן, הוא חייל מאומן. המשפחה שלנו תמיד חשבה שהוא יהיה בסדר. הוא היה בחור חכם, לא אחד שיכול למצוא את עצמו בסכנה, ואנחנו לא משפחה שאומרת 'אל תיסע, זה לא בטוח', בחיים חייבים לקחת סיכונים וככה טיילור חי את חייו".
פורס הוא נצר למשפחה צבאית. סבו למד באקדמיה הצבאית הלאומית בנאשוויל ושירת במלחמה בקוריאה, ואביו היה בחיל האוויר. על השירות בעיראק ובאפגניסטן סיפרה אחותו: "הוא למד בתקופה הזאת איך להתמודד עם מצבים קשים, איך להתמודד עם אנשים שיש להם רקע שונה. זה היה קשה מאוד למשפחה שלנו. דאגנו לו רוב הזמן, כולם תמיד שלחו לו חבילות. אני חושבת שהמשפחה שלי ואני חיינו על הקצה בשנתיים שהוא היה רחוק מהבית. ידענו שהוא מגיע לאזורים קשים ומצבים קשים".
אחרי חמש שנים של שירות קבע, החליט פורס לצאת לחיים חדשים באזרחות והלימודים באוניברסיטת ונדרבליט היו השער לכך. "הוא היה מאוד מוערך על ידי כל מי שעבד ושירת איתו בצבא, אבל הוא רצה אתגר חדש. מאז גיל 15 הוא חי חיים צבאיים, זה היה הדבר היחיד שהוא עשה, והוא רצה לחוות דברים חדשים, לחוות חיים אזרחיים. הוא אהב לעבוד עם אנשים, הוא היה מנהיג, הוא היה מצוין בזה. הוא בעיקר רצה חופש מהצבא, ולהכיר אנשים חדשים", הוסיפה.
על אף שמשפחת פורס קיבלה את בנה בחזרה ללא רוח חיים, היא מפגינה הערכה מאוד גדולה למדינת ישראל ואפילו שוקלת להגיע לביקור כדי לראות היכן נרצח טיילור. "הרשויות בישראל עזרו לנו מאוד, בקונסוליה הישראלית היו מאוד נחמדים אלינו. גם חבר הכנסת לשעבר דב ליפמן יצר איתנו קשר, ויחד עם עוד אחד מהחברים של אחי שלמד איתו בווסט פוינט ועבר לגור בישראל, הם ערכו טקס זיכרון לאחי לפני שארון הקבורה הועלה למטוס. זה היה מאוד יפה", סיפרה אחותו של טיילור, כריסטין.
למרות ההערכה על יצירת הקשר עם משפחת פורס, בני המשפחה לא היו מודעים ליום הזכרון לנפגעי פעולות האיבה שמתקיים בכל שנה יחד עם יום הזיכרון לחללי צה"ל, וטרם קיבלו על כך הודעה רשמית. "אני חושבת שאנחנו נעשה טיול ונגיע לארץ. בטח לא בשנה הקרובה, אנחנו עדיין מנסים להרים את הראש שלנו, אבל אנחנו נגיע לישראל בשלב מסוים. הזמינו אותנו לארץ מהקונסוליה הישראלית, גם הרבה אנשים שאנחנו לא מכירים וחברים של אחי שגרים בישראל. לא ידענו מה זה יום הזיכרון לנפגעי פעולות איבה, אבל אנחנו נברר את זה ונראה האם גם אנחנו שייכים לזה", אמרה אחותו.
"שלא יהיה סתם הבחור האמריקני שנהרג בארץ"
האדם הראשון שיצר קשר עם המשפחה היה חבר הכנסת לשעבר מסיעת יש עתיד דב ליפמן, אמריקני לשעבר, שהרגיש כי יש לתת לאדם שטייל בארץ ונרצח בה את הכבוד הראוי לו. "כששמעתי על זה, מיד אמרתי לעצמי 'לא יכול להיות שבן אדם הגיע לפה לארץ לפני כמה ימים ועכשיו לאחר שנהרג הוא חוזר הביתה כאילו כלום'. גיליתי שהוא בחור מדהים, שכדאי שצעירי ישראל ילמדו עליו, כדי שהוא לא יהיה סתם הבחור האמריקאי שנהרג בארץ", אמר ליפמן.
"מיד בדקתי עם רשות שדות התעופה אם אפשר לערוך טקס זיכרון", סיפר. "קיבלתי אישור של משרד ראש הממשלה, וארגנו את זה. זה לא היה קל אך זה קרה. לטקס הגיעו נציגים מהשגרירות האמריקנית כמו וויליאם גרנט, או סגן פרדריק ס. רודנהיים, האחראי על התיאום הביטחוני בין ישראל לארצות הברית. הקראתי שם מסר מאחותו. זה היה מכובד ויפה".
ליפמן הצהיר כי הוא עצמו, כאיש פרטי, יזמין את המשפחה להגיע ארצה ויקח אותם לטייל בישראל. לדבריו, "זה משהו שהמדינה צריכה לעשות. אני לא אומר את זה כביקורת, אבל לא ייתכן שאף אחד לא יצר איתם קשר על יום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה עדיין. אני אהיה איתם בקשר לגבי היום הזה וגם אדאג ששמו יופיע בקיר של ארגון ה-AACI, שדואג להנציח את שמות האמריקנים שנרצחו בישראל על הקיר שנמצא בשער הגיא, וזה יקרה בספטמבר הקרוב".
(עדכון ראשון: 16:03)
