ישיבת הממשלה שנערכה אתמול בבוקר (ראשון) ברמת הגולן נפתחה בהצהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך ש"הקהילה הבינלאומית צריכה להפנים שהגולן יישאר בידינו". העיתוי של ההצהרה נראה מוזר ותלוש מהקשר, מאחר שכבר חמש שנים לפחות, שאף אחד בעולם לא באמת חושב שישראל צריכה להחזיר את הגולן לשליטת סוריה. מלחמת האזרחים הסורית הפכה את הדיון בנושא לתיאורטי לחלוטין. למעשה, עד שראש הממשלה יצא בהכרזתו, הפעם האחרונה שמישהו בכלל דיבר על הנושא הייתה בסוף 2010, כאשר ישראל, בראשות נתניהו, וסוריה עוד ניהלו ביניהן משא ומתן חשאי על החזרת הגולן תמורת שלום.
אז מה בכל זאת גרם לראש הממשלה להעלות את הגולן על ראש שמחתנו כעת? יש לכך שני הסברים, אחד מהתחום הפוליטי והשני מהתחום המדיני. האמת היא כנראה שילוב של השניים.
בתחום הפוליטי, ההצהרה נראית כמו המשך ישיר לשורת צעדים והצהרות של ראש הממשלה בשבועות האחרונים, מאז פרשת הירי בחברון, שנועדו לתקן את הנזקים שנתניהו חושש שנגרמו לו בחלקים ממחנה הימין. כזכור, הוא מיהר לאחר תקרית הירי לתת גיבוי לחקירה הצה"לית נגד החייל, אבל אחרי שהתברר עד כמה רחבה התמיכה בחייל בשורות הימין, הוא השאיר את שר הביטחון והרמטכ"ל לבדם במערכה, והחל לשדר מסרים מפויסים יותר כלפי היורה. נקודת השיא הייתה שיחת הטלפון למשפחתו של החייל, אירוע חסר תקדים ברמה הלאומית.
לקריאה נוספת:
דמשק מגיבה לנתניהו: "מנסה ליצור פרובוקציה - הגולן שטח כבוש"
נתניהו בגולן: "פועלים בעשרות התקפות כדי למנוע מחיזבאללה נשק"
בתוך סל הצעדים הללו אפשר לציין את הקאמבק של רן ברץ, האיש המיועד לתפקיד ראש מטה ההסברה הלאומית, שנתניהו עיכב והקפיא את המינוי שלו במשך כחצי שנה אחרי שהתברר שכינה את נשיא ארצות הברית אנטישמי, ואת נשיא מדינת ישראל הציע להעביר לידי דאעש. כעת, כידוע, ברץ שוב מועמד לתפקיד הבכיר. בהמשך הגיעה ההדלפה ש"נתניהו הורה ליעלון להפסיק להעביר גופות מחבלים לרשות הפלסטינית", שבינתיים כבר עמדה למבחן בסוף השבוע כאשר התברר שצה"ל דווקא כן החזיר גופה של מחבל לידי הרשות (בצבא ובסביבת ראש הממשלה התעקשו שמדובר בתקלה טכנית שמקורה בחוסר הבנה - א.ת). אתמול, כאמור, כבר יצאה ההצהרה על הגולן, שיישאר בידינו לנצח.
אם המטרה הייתה להרגיע את האלקטורט הימני, לא בטוח שהיא הושגה. השר אורי אריאל מהבית היהודי מיהר להכריז כי "ההמשך הוא סיפוח שטחי C" בגדה המערבית, וגם ברדיו הימני "גלי ישראל" עלתה התהייה אם נתניהו לא בחר באפשרות הקלה ביותר, ומה הסיכוי שיום אחד תיערך ישיבת ממשלה דומה גם באריאל או בגוש עציון.
אלא שההקשר הפוליטי אינו עומד לבדו במקרה הזה, ויש גם רקע מדיני להצהרה. בימים אלה מתנהלות בעצלתיים שיחות בין המעצמות, בעיקר רוסיה וארצות הברית, על שירטוטו של הסדר עתידי כלשהו בנושא סוריה. המלחמה שם נמשכת במלוא עוזה, אבל בכל הצדדים ניכרת עייפות, ומטרת השיחות הבינלאומיות היא לנסות ולחשוב על היום שאחרי. אם אי פעם ייצא מהשיחות הללו איזשהו מסמך מוסכם, סביר להניח שהוא יכלול בתוכו את ההתנסחות השחוקה על כך ש"רמת הגולן הכבושה" צריכה לחזור לידי סוריה. נתניהו יוצא נגד הסעיף הפוטנציאלי הזה, ודבריו מאתמול היוו מסר לשרי החוץ שעוסקים בניסוחים הרלוונטיים.
נתניהו שוחח כבר עם בכירי הממשל האמריקני, כולל הנשיא ברק אובמה ושר החוץ ג'ון קרי, על האפשרות שארצות הברית תכיר בסיפוח הישראלי של רמת הגולן. כאשר ממשלת בגין סיפחה את הגולן בתחילת שנות ה-80, הממשל האמריקני הגיב בזעם. קשרים אסטרטגיים עם ישראל הוקפאו, והממשל אף איפשר למועצת הביטחון של האו"ם להעביר החלטות נגד הצעד הישראלי. הנשיא באותה תקופה היה רונלד רייגן, רפובליקני שהצהיר מעל כל במה אפשרית על תמיכתו בישראל אלא שהצעד הזה הצליח להרגיז גם אותו. אובמה וקרי, מצידם, התעלמו מהצעתו של נתניהו בנושא הגולן.
בדרישה של נתניהו מן המעצמות יש היגיון הרי ברור לכל שהסיכוי שישראל תחזיר את רמת הגולן לסוריה כיום שואף לאפס. סוריה היא מדינה בתהליכי התפרקות, שלא ברור מי שולט בה היום ועוד פחות ברור מי ישלוט בה בעוד שנתיים. אין לה את היכולת לספק לישראל הסכם שלום יציב כמו זה שמצרים מספקת לישראל מאז פינוי חצי האי סיני.
למרות זאת, בעולם לא ממהרים לאמץ את המסר הישראלי, בין השאר מכיוון שרוסיה, התומכת העיקרית של משטר אסד, מתעקשת על כך שהנשיא הסורי בסופו של דבר ישלוט מחדש בכל ארצו, ולכן יהיה זכאי גם לנהל שוב משא ומתן עם ישראל על הגולן. הרוסים שואלים מדוע נתניהו, שניהל משא ומתן מעמיק על הגולן עם אסד האב בשנות ה-90, ואחר כך עם אסד הבן בתחילת העשור הנוכחי, לא יסכים לעשות זאת שוב בעוד שנתיים או שלוש?
בניגוד לאובמה וקרי, שמולם נתניהו ניסה בעבר לנהל מאבק כוחות פוליטי דרך הקונגרס האמריקני ונכשל, לפחות בנושא האיראני, מול נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אין לישראל קלפים כאלה. נתניהו אמור להמריא לפגוש אותו בהמשך השבוע, רגע לפני חג הפסח, כדי לדון בהתפתחויות בסוריה וגם בתמיכה הרוסית ההולכת וגוברת באיראן. אם פוטין יסכים לשנות את עמדתו בנושא הגולן, אפשר יהיה לסמן הישג אמיתי. האם אחרי שפוטין סיפק לאיראנים את מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S-300, למרות תחינותיו של נתניהו שיימנע מכך, הוא יסכים לתת לישראל "פיצוי" בגזרה המדינית? את התשובה נגלה רק בהמשך.
(עדכון ראשון: 22:40)