יותר קיצוני מאבו מאזן: ברגותי מסומן כנשיא הבא של הפלסטינים

המסמך שפורסם השבוע בוואלה! NEWS בדבר התוכנית המשותפת למרואן ברגותי ומקורביו, עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, לניהול והנהגת "האינתיפאדה הבאה", אינו מעיד בהכרח שאכן אלו יהיו פני הדברים. ברגותי הצליח בשבועות האחרונים להגיע באמצעות אנשיו להבנות עם צמרת חמאס בחו"ל, על ניהול מאבק לא אלים בעתיד נגד הכיבוש הישראלי תוך התנערות מהסכמי אוסלו וההכרה בישראל. המאבק הלא אלים יכלול תהלוכות ועצרות שבת אולם אינו כולל פיגועים, ירי וכיוצא בזה.

הבעיה היא שהמזרח התיכון, כמו כל שדה קרב אחר, הוא "ממלכת אי הוודאות" – ועם כל הכבוד לתוכנית ה"לא אלימה", לאינתיפאדה, כל אינתיפאדה, יש חוקים משלה. אז מה בכל זאת אפשר ללמוד מהמסמך הזה? ראשית, שהיום שאחרי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), יהיה קודר הרבה יותר עבור ישראל. אנחנו עוד עלולים להתגעגע לנשיא בן ה-81, שדוגל במו"מ עם ישראל ומתנגד לפיגועים ואינתיפאדה. הדבר השני החשוב לא פחות הוא שמרואן ברגותי, האסיר מכלא שרון שהורשע בחמישה מעשי רצח בבית משפט בישראל, נערך ובמרץ לקרב הירושה ונכון לעכשיו לא נראה שיהיה מי שיקרא עליו תיגר.

החודש לפני 14 שנים נעצר ברגותי בבית חברו זיאד אבו עין, שמאז נפטר מהתקף לב במהלך הפגנה נגד ישראל. מאז, בעודו יושב בכלא הישראלי, הצליח ברגותי להפוך למנהיג הפלסטיני הפופולרי ביותר בגדה ובעזה. הוא כבר הצהיר כי בכוונתו להציג מועמדות בבחירות לנשיאות ואם אכן ייערכו בחירות בשטחים, סיכוייו לזכות כמעט ודאיים. בישראל ואולי גם בהנהגת חמאס בעזה מקווים לסכל את הבחירות באמצעות התעקשות על קיומן במזרח ירושלים. אולם נוכח המציאות הפוליטית העגומה והתמיכה שלה זוכה ברגותי גם בקרב הנהגת חמאס בחו"ל, ייתכן והוא יהפוך למועמד מוסכם על כל המפלגות ובכך תסלל הדרך לקיום בחירות גם ללא ירושלים. האם ישראל תנסה לסכל בחירות שכאלה ולהסתכן בעימות קשה מול הקהילה הבינלאומית וגם מול הציבור הפלסטיני? כנראה שלא.

עוד בוואלה! NEWS:
סקר: רוב הפלסטינים מתנגדים לפיגועי דקירה כחלק מהאינתיפאדה
אשתו של ברגותי: "חובתו להתמודד על נשיאות הרשות - למען הפלסטינים"

בינתיים, אנשיו של ברגותי מריצים אותו למועמדות לפרס נובל לשלום באמצעות זוכים לשעבר מארגנטינה וטוניסיה ומנסים למתגו כ"נלסון מנדלה" הפלסטיני. ברגותי רחוק מלהיות כזה – הוא דגל ותמך באינתיפאדה מזויינת ובכלל זה בפיגועי התאבדות, לאחר שחוסל חברו ראיד אל-כרמי בטול כרם בתחילת 2002. ובכל זאת, אם ישראל רוצה בכך ואם לא, ברגותי מסתמן בתור הנשיא הבא של הפלסטינים. הוא נוקשה יותר מאבו מאזן, קיצוני יותר וזוכה לאמונם של ראשי חמאס וג'יהאד. הוא דוגל בפתרון של שתי מדינות שאליו מגיעים באמצעות מו"מ, אך בניגוד לנשיא הנוכחי, לראייתו, אם הדיבורים לא עובדים צריך לעבור למעשים – כלומר אינתיפאדה.

אחת האינדיקציות הברורות למעמדו הציבורי המתחזק הן הצהרות התמיכה שנשמעות מכיוונם של בכירים פלסטינים אחרים, הנחשבים אף הם כמועמדים לרשת את עבאס. הבולט שבהם הוא מוחמד דחלאן, לשעבר האיש החזק של עזה. דחלאן טווה בשנים האחרונות רשת של קשרים מדיניים וכלכליים ברחבי העולם הערבי שכוללים את מצרים, איחוד האמירויות, וכעת גם ירדן. הוא בעל ממון אדיר ויש לו קשרים בעזה וגם בגדה, בעיקר במחנות הפליטים. במדינות ערב מחשיבים אותו משום מה למומחה בטיפול ב"אחים המוסלמים", על אף שנכשל לעשות זאת בעזה ב-2007.

נראה שגם דחלאן הבין את הלך הרוח הציבורי שרואה בברגותי מעין "מושיע", ולכן הצהיר על תמיכתו בו לתפקיד הנשיא. כך גם סאיב עריקאת, שבגלל מינויו לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, נחשב למספר שתיים בארגון לאחר אבו מאזן ואמור, רשמית לפחות, לרשת אותו בבוא היום. עריקאת הצהיר עוד לפני דחלאן שיתמוך בברגותי לתפקיד הנשיא.

מה זה אומר מבחינת ישראל? הרבה כאב ראש, מבוכה ואולי אף לחץ בינלאומי לשחרר את ברגותי מהכלא. האפשרות שישראל תיאלץ לשחרר את ברגותי ביום מן הימים מהכלא נשמע אולי מופרכת כרגע, אבל בעתיד הלא רחוק זה בהחלט תרחיש אפשרי. אלא שבינתיים אבו מאזן מסרב להיפרד מתפקידו כל כך מהר. הנשיא הוותיק, שועל הקרבות, לא מוכן לעזוב בטרם עת ונראה כי הוא נאחז בקרנות המזבח.

לפני כעשרה ימים הכריז עבאס על הקמתו של "בית דין חוקתי". לכאורה צעד לגיטימי שישרת נאמנה את מערכת המשפט הפלסטינית. לכאורה. הראשונים למתוח ביקורת על המהלך, שלא במפתיע, היו אנשי החמאס. דובר הארגון ברצועה, סמי אבו זוהרי, לא ניסה להסתיר את זעמו של הארגון על ההחלטה להקים בית משפט חוקתי. אבו זוהרי טען כי מדובר בצעד "לא לגיטימי" שחייב להתקבל בהסכמה לאומית ולא כצעד חד צדדי.

מדוע בדיוק הקמת בית דין חוקתי מעוררת כעס שכזה בחמאס דווקא בתקופה שבה מתחדשות שיחות הפיוס בין בכירי הארגון לבין נציגי פתח? בפשטות, הקמתו של בית דין חוקתי שנאמן לפתח עשויה (או עלולה, אם שואלים את חמאס) לסלול את "העברת המקל" או תהליך הירושה, ביום שלאחר לכתו של אבו מאזן, באופן שישמר את שליטת פתח במוסדות הרשות וירחיק את חמאס ממוקדי הכוח.

מבחינה מעשית מיידית, הקמתו של בית משפט חוקתי תסייע לנשיא הפלסטיני בניהול ובשליטה ברשות. על פי החוק היבש לפחות, על מנת להעביר חקיקה ברשות הפלסטינית נדרש אישור של הפרלמנט, אך המועצה המחוקקת הפלסטינית אינה מתכנסת מאז מהפיכת חמאס בעזה, ביוני 2007. מדי פעם בפעם, כאשר נדרשת חקיקה כזו או אחרת, מפרסם אבו מאזן "צו נשיאותי", שמאפשר את קבלתם של חוקים חדשים "זמניים". בית הדין החדש יוכל לאשרר צווים שכאלה. בנוסף, בית המשפט החוקתי יוכל גם להסיר את החסינות של חברי פרלמנט סוררים – כאלה שנחשבים ליריביו של אבו מאזן, בעיקר מקרב תומכי מוחמד דחלאן.

אך מה קורה כאשר מדובר בהחלטות קריטיות יותר, משמעותיות, הקשורות בחוקי היסוד של הרשות הפלסטינית או בפרשנות אליהם? אמנם לרשות יש בית משפט עליון ברמאללה, אך ישנן סוגיות הקשורות בחוקי היסוד שגם בית משפט זה אינו יכול לדון בהן. בית הדין של החוקה, שחבריו הושבעו בפני הראיס ברמאללה, אמור לדון בעניינים האלה. המשמעות מרחיקת הלכת ביותר, שגם מאיימת יותר מכל על החמאס, היא שבית דין שכזה יכול לקבל החלטות הרות גורל מבחינה פוליטית ביום שלאחר לכתו של אבו מאזן.

חוק היסוד הפלסטיני אומר כי במקרה שנבצר מהנשיא הפלסטיני להמשיך בתפקידו (מסיבה כזו או אחרת), יו"ר הפרלמנט הוא שממלא את מקומו במשך כחודשיים, עד לקיומן של בחירות כלליות. הבחירות האחרונות לפרלמנט התקיימו ב-2006 וחמאס ניצח בהן בפער גדול. יו"ר הפרלמנט שנבחר הוא השייח' עזיז דוויק, בכיר בחמאס. כלומר, במקרה שעבאס לא יוכל לתפקד עוד, יורשיו יהיו חייבים לסכל את הפיכתו של דוויק ליורש הזמני של אבו מאזן.

כאן יכול בית הדין החוקתי להיכנס לתמונה ולקבוע למשל, שלנוכח אי קיומן של בחירות לפרלמנט זה יותר מעשר שנים, אש"ף הוא הגוף היחיד שיכול לייצג את הפלסטינים. לפיכך, נושא המשרה מספר שתיים בארגון לאחר היו"ר (שהוא אבו מאזן כרגע) הוא מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, כלומר סאיב עריקאת – והוא שיירש גם את מקומו כיו"ר הרשות. זהו תרחיש תיאורטי בלבד, אך הקמת בית הדין הופכת אותו לאפשרי מבחינה מעשית.

עצם החלטתו של אבו מאזן להקים בית דין חוקתי, שיוכל לטפל בבעיות הרות גורל, מעידה על כך שייתכן כי הנשיא סוף סוף הבין שעליו להכין את הקרקע לקראת "היום שאחרי", או במילים אחרות, להסדיר במידת מה את תהליך הירושה. האם ההכנות הללו יושלמו ונושא הירושה יובהר לגמרי? כנראה שקצת מוקדם לומר בשלב זה, אך בהחלט ייתכנו צעדים נוספים של עבאס בעתיד הקרוב.