ועדת השחרורים צפויה לדון מחר (ראשון) בבקשתו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב לשחרור מוקדם, בתום ריצוי שני שליש ממאסרו. על קצב שהורשע בשתי עבירות אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית נגזרו שבע שנות מאסר, אשר מתוכן ריצה עד כה יותר מארבע שנים.
הוועדה פועלת על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר, ומאפשרת לכל אסיר שריצה שני שליש מעונשו להתייצב בפני הוועדה, על מנות שזו תדון בשאלה אם ניתן לשחררו. הוועדה מורכבת משופט, בדרך כלל שופט בדימוס, ושני נציגי ציבור שצריכים להיות מתחום הקרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה או חינוך עם לפחות עשר שנות ניסיון.
לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
התנכלויות מצד מחבל, החג העצוב וטעויות של טירון: מה יעלה בגורל קצב?
היועמ"ש לא יעסוק בקיצור מאסרו של קצב בשל היכרות מוקדמת
הצעת "חוק משה קצב": לא ינוכה שליש לאסיר שלא הביע חרטה
במהלך הדיון, שומעת הוועדה את האסירים או את עורכי דינם, ומטעם המדינה טוען נציג הפרקליטות. הוועדה מקבלת את כל החומר על אודות האסיר שהיא זקוקה לו כדי להגיע להחלטה אם לשחרר או לא. הפרמטר העיקרי הוא מסוכנות: "בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי, תשקול הוועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא", נכתב בחוק שחרור על תנאי ממאסר.
לשם כך, תביא בחשבון הוועדה נתונים רבים. בהם: סוג העבירה שביצע האסיר, נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה, תוצאותיה, תקופת המאסר שנגזרה עליו, אם שילם את הפיצוי שנקבע לו לקורבנות, אם יש כתבי אישום תלויים נגדו, הרשעות קודמות והתנהגות בכלא, כאשר אחד ממרכיביה הוא גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שיקומו. כמו כן, מקבלת הוועדה חוות דעת מגורמים שונים. "הוועדה בעצם מקבלת את כל המידע שלו היא זקוקה ואז עוברת סעיף-סעיף לפי החוק", מסבירה אורית מסר-הראל, קרימינולוגית בכירה לשעבר בשירות בתי הסוהר.
במקרה של קצב, הפרקליטות צפויה להתנגד לשחרורו המוקדם. זאת, בין היתר, בשל העובדה כי לא קיבל אחריות על מעשיו ולא עבר הליך טיפולי בכלא. במסגרת הליך טיפולי זה, אותו אדם מקבל אחריות על העבירה שביצע ומדבר עליה בטיפול פרטני וקבוצתי. "זו דרישה בלתי נסבלת", טוענת עו"ד טלי גוטליב שמתמחה בייצוג עברייני מין, "איזו סיבה בעולם יש לדרוש מאדם להתחרט בשביל שחרור מוקדם? יש עבירות שאנשים לא מסוגלים להודות בהן בין אם ביצעו או לא - עולם הערכים הפנימי שלהם לא מאפשר להם לקחת אחריות".
הרציונל העומד מאחורי הדרישה הוא שהיעדר קבלת אחריות מלמד על מסוכנות. אדם שמקבל אחריות, מודה כי פעל בצורה בעייתית, מבין מה הטריגרים ולמה עשה את מה שעשה ולכן לא יעשה זאת בעתיד. כשאדם לא מודה שפעל באופן שגוי או מכחיש שעשה את הדברים, הוא יוכל לעשות זאת שוב ושוב. עם זאת, במקרה של קצב, חוות דעת קובעת כי המסוכנות שלו נמוכה. בין היתר, משום שביצע את העבירות בנסיבות מסוימות ובהיותו בתפקיד מסוים, שאליו בכל מקרה לא יחזור. כלומר, קצב "לא יחזור לזירת הפשע". אולם, הוא סירב לקחת חלק בהליך טיפולי בכלא.
נדירים המקרים שבהם עברייני מין משתחררים שחרור מוקדם ללא קבלת אחריות. כדי שדבר כזה יקרה, צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות הקשורות לאסיר עצמו או למדרג העבירה שביצע, למשל, אם היה נמוך במיוחד. "החיבור של מסוכנות עם לקיחת אחריות הוא מלאכותי ולא נכון וזו ממש פגיעה בכוונת המחוקק שלא קבע שאסיר צריך להודות ולהביע חרטה בשביל להשתחרר", טוענת עו"ד גוטליב.
ביום ראשון תצטרך הוועדה לבחון את מקרה קצב - מסוכנות נמוכה לעומת העובדה כי לא לקח חלק בהליך טיפולי בכלא. "בכל מקרה", מסבירה מסר-הראל, "לוועדה תמיד נשאר סעיף 10 למקרים מיוחדים שבהם מדובר בפרשות בעלות הד ציבורי גדול". על פי סעיף זה, ראשית הוועדה להביא בחשבון נתונים כמו העובדה כי שחרור האסיר על תנאי יפגע באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים. זאת, משום שלדידם נוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין התקופה שנשא בכלא בפועל, אם ישוחרר מוקדם.