כשבנימין נתניהו סיים להרכיב את ממשלתו הרביעית, אחרי ניצחון סוחף במערכת בחירות דרמטית ומלאת תהפוכות, נראה היה שהוא לא מרוצה במיוחד מהתוצאה. ניתן היה להבחין בכך כבר בערב השבעת הממשלה שהתאפיין בחמיצות מופגנת, כשגלעד ארדן נותר באופן זמני מחוץ לממשלה, גילה גמליאל נסעה לכותל עד שקיבלה את ההודעה על מינויה לשרה, והנשיא ראובן ריבלין נאלץ לשוב על עקבותיו ולחזור לבית הנשיא בגלל העיכובים.
נתניהו לא הסתיר את חוסר שביעות הרצון שלו מההרכב של הממשלה שבראשה הוא עומד: אחרי שליברמן בחר להישאר באופוזיציה, הוא נותר עם 61 חברי כנסת בסך הכול, כאשר שני יריביו הפוליטיים, נפתלי בנט ואיילת שקד מצליחים לחלץ ממנו הישגים בדמות תיקי המשפטים והחינוך, כחלון העלה בחכתו את תיקי האוצר והבינוי, מנהל התכנון ושורה של ועדות בכנסת, וזה עוד לפני שדיברנו על החרדים, השוויון בנטל והכספים הקואליציוניים.
עוד בוואלה! NEWS:
הזקן, המגבעת ולחיצת היד: כך כבש מחדש אהוד ברק את הכותרות
כחלון: "אנסה לשכנע את הממשלה לרדת מתקציב דו-שנתי"
"מהלך היסטורי": ועדת הכספים אישרה הגבלה לשכר הבכירים
בצוק העיתים, ומחשש שיהיה נתון לסחטנות בלתי פוסקת על בסיס יומיומי, נאלץ נתניהו לחזור בו מהצהרותיו טרם הבחירות על "התהום האידיאולוגית הפעורה" בינו ובין המחנה הציוני, אותם כינה "רשימת שמאל קיצוני ואנטי-ציוני" כשהבטיח: "לא נשתף פעולה בממשלה אחת". במקום זאת, המנטרה החדשה של נתניהו הייתה "61 זה טוב, אבל 61 פלוס זה טוב יותר". הוא חזר על האמירה הזו במספר הזדמנויות, מה שנתן את האות לחרושת שמועות בלתי פוסקת על מגעים לאחדות. זמזומים שכאלה לא פסקו, עד שלאחר העברת התקציב בכנסת בסוף חודש נובמבר, ניאות יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג להסיר את האפשרות הזו מן הפרק.
"כל ח"כ יודע שברגע שהוא עושה חור בסירה כולם טובעים"
והנה, מקץ שנה, הדברים נראים אחרת. כעת כבר ברור שעבור נתניהו, אין קונסטלציה פוליטית טובה ויציבה יותר מקואליציית ה-61. זה לא שאין מדי פעם חריקות עם החרדים, עם בנט או עם כחלון; בימים אלה אנחנו עדים למשבר המקוואות מול ש"ס ויהדות התורה שעוד מוקדם לנבא כיצד ייגמר, וגם עם השותפים האחרים היחסים יכולים להיות טובים יותר. אבל בשורה התחתונה, זו קואליציה הומוגנית ורזה, בה כל חבר כנסת יודע שהקריירה הפוליטית שלו תסתיים אם ינסה להפיל אותה בגלל גחמה. כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה בביקור נדיר במזנון הכנסת: "כל ח"כ יודע שברגע שהוא עושה חור בסירה כולם טובעים. יכול להיות שלאחרים יהיו גלגלי הצלה, אבל לזה שיטביע לא יהיה כלום".
באופן מפתיע משהו, התברר בשנה החולפת כי סוד כוחה של ממשלת נתניהו הרביעית טמון דווקא במרווחי הביטחון האפסיים שלה. אם בקדנציה הקודמת חזינו ב"יש עתיד" מעלה הצעות חוק כמו ברית הזוגיות, שמשמעותן היא עימות מידי עם הבית היהודי, ואילו חברי סיעתו של בנט בתורם מעבירים כספים לחטיבה להתיישבות באופן שיצר אינסוף משברים מול ציפי לבני, הרי שבקדנציה הנוכחית לא כך הם פני הדברים. בהינתן שהמספר עליו נשענת הקואליציה כל כך שברירי, כללי המשחק ברורים ביותר: בכל יום ראשון נפגשים ראשי הקואליציה, סוגרים ביניהם הסכמות סביב ההצעות השונות שאמורות לעלות על סדר היום של הכנסת, ולחברי הכנסת לא נותר אלא להתיישר לפי ההחלטה.
בהקשר זה, קיבל השבוע נתניהו את המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לקוות לה. שר האוצר, משה כחלון, נפגש ביום שני בכנסת עם כתבים ואמר כי אינו שולל שבסופו של דבר יעבור תקציב דו שנתי. "אנסה לשכנע את נתניהו נגד, אבל אני מחויב לכך בהסכמים הקואליציוניים", אמר. העברתו של תקציב דו שנתי לשנים 2018-2017 בחורף הקרוב תבטל את הצורך להעביר תקציב נוסף בשנת בחירות, ועשויה להבטיח הלכה למעשה את יציבות הקואליציה לפחות עד מרץ 2019.
עם זאת, לא הכול גן עדן בהרכב הקואליציוני הזה. העובדה שמדובר בקואליציה כל כך צרה הולידה גם שמונה הפסדים מביכים יותר או פחות בהצבעות במליאת הכנסת, ומהלכים רבים שהממשלה מקדמת מתקשים להגיע לקו הגמר בגלל הצורך להבטיח הסכמה גורפת של כל ראשי הסיעות. בנוסף, ח"כים מרדנים לא תמיד נענשים, בגלל החשש שתיגמר להם המוטיבציה לבוא להצביע גם בהמשך.
כך, למשל, אורן חזן, שנענש אחרי שנעדר מהצבעות לפני שבועיים. מאז העונש של חזן, נעדרים מהמליאה חברי הכנסת דודי אמסלם ואברהם נגוסה, במחאה על כך שלא מעלים את בני הפלשמורה מאתיופיה ארצה. למרות ההיעדרות העקבית והמופגנת, איש לא הטיל עליהם עונש כלשהו. נראה כי יו"ר הקואליציה צחי הנגבי נטש את דוקטרינת זאב אלקין ויריב לוין, שכיהנו בתפקיד לפניו ו"התאבדו" על כל הצבעה, חשובה או לא. לעתים עושה רושם כי מבחינת הנגבי, אין משמעות מיוחדת להפסד בהצעת חוק בקריאה טרומית, וכי הדבר היחיד עליו שמה הקואליציה את יהבה הוא העברת תקציב, שבלעדיו אין ממשלה. ובקיצור, קואליציה של 61 אולי לא יכולה ליפול, אבל היא בהחלט מתקשה למשול.
מהר מאוד, הרוח הלוחמנית של האופוזיציה נגוזה
את היציבות והשקט היחסי בקואליציה צריך לזקוף גם לחובת האופוזיציה. בניגוד לקואליציה, האופוזיציה היא הכול פרט להומוגנית. עם אביגדור ליברמן מצד אחד וחנין זועבי מהצד השני, קשה להניע מהלכים משותפים, ובטח שלא להצליח להעביר הצעת אי אמון קונסטרוקטיבית, שבה 61 ח"כים מסכימים על הרכב של קואליציה חלופית.
ובכל זאת, קיים פער מהותי בין האופוזיציה שהבטיחו לנו הרצוג - וגם לפיד וליברמן - מיד לאחר הבחירות, ובין זו שקיבלנו בסופו של דבר. קחו למשל את ההבטחה של ראשי האופוזיציה כי בקואליציה "יראו את נתב"ג רק בטלוויזיה", או סיסמאות כמו "אין קיזוזים". ובכן, מתברר שהרוח הלוחמנית הזו נגמרה מהר מאוד.
עיון בנתוני ועדת האתיקה מראה שחברי הכנסת טסו בקדנציה הנוכחית 161 פעמים לחו"ל: רק 41 מהן היו של ח"כים מהקואליציה, ו-120 טיסות של ח"כים מהאופוזיציה. גם כשמפחיתים את מספר השרים וסגני השרים, שלא נחשבים במניין הטיסות הנוכחי, עדיין ניכר שחברי האופוזיציה נמצאים באופן יחסי יותר בחו"ל מעמיתיהם מהקואליציה. וכשזו התמונה, קשה יותר לנצח בהצבעות.
העובדה שהרצוג בזבז חצי שנה בפלירטוטים עם נתניהו על כניסה לממשלתו, ושליברמן ולפיד לא מכירים בו כיו"ר האופוזיציה, הופכים את החלופה לממשלה ללא קיימת. לא ברמה הרעיונית, ולא ברמת ההתנהלות הפרלמנטרית. בקואליציה של 61, כאשר שני ח"כים מורדים בממשלה באופן מוצהר וח"כ נוסף מגיע להצביע רק לפי מצב הרוח, ובכל זאת האופוזיציה לא מצליחה לנצח הצבעה אחת במשך שבועיים, אין זו תעודת כבוד לתחכום הפוליטי של הרצוג, של ליברמן או של לפיד.
השבוע הייתה דוגמה מובהקת להתנהלות הזו. ביום רביעי עלתה לסדר היום של הכנסת הצעת חוק המקוואות של יהדות התורה, המבקשת לקבוע כי טבילה במקוואות תיעשה בכפוף לרבנות הראשית. לחרדים היה חשוב מאוד להעביר את ההצעה הזו, ולשלוח מסר שהם לא מוכנים לכל שינוי בסטטוס קוו. אלא מה, נגוסה ואמסלם נעדרו, ואליהם הצטרף גם סגן השר איוב קרא שמשום מה לא נכח. הקואליציה הייתה בנחיתות מספרית של שלושה חברי כנסת.
למרות זאת, לא הצליחה האופוזיציה לנצח, בגלל הנוהג של חברי הכנסת הערבים שלא להצביע בנושאי דת ומדינה. בקואליציה נשמו לרווחה עם היוודע תוצאות ההצבעה. "הפסד שלנו בהצבעה היה יכול להביא למשבר קשה מאוד", הודה בכיר בקואליציה, ותהה כיצד הרצוג לא הצליח לגבש רוב: "הרי זה בדיוק תפקידו. ללכד את כולם, להסביר שזו הצעה שיכולה לתקוע טריז בין נתניהו והחרדים ולכן חייבים להעביר אותה, אבל לשמחתנו זה לא קרה. שפשפתי את עיניי ולא האמנתי איך חוק כל כך רגיש עבורנו עבר בכזאת קלות. אפילו ברמה הפרוצדורלית, אחרי שהחוק עבר בקריאה טרומית, הם לא ניסו לתקוע אותנו ולדרוש שהחוק יעבור לדיון בוועדת הכנסת, מה שהיה מעכב את ההליך בעוד שבוע לפחות".
בסופו של דבר, התברר כי גם הקואליציה עשתה פדיחה בהצעה הזאת, כשהורתה להעביר אותה להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים, בראשה עומד הח"כ המורד דודי אמסלם. ועכשיו נתניהו יצטרך למצוא דרך לשכנע אותו לקדם את ההצעה, למרות המחלוקת ביניהם. לדברי אותו בכיר בקואליציה, "אני לא יודע אם הרפורמים יגיעו למקווה, אבל כעת אני משוכנע שבני הפלשמורה בטח יגיעו קודם".
מילה לסיום
זהו הטור ה-105 והאחרון של "סיעת יחיד". בחודש הבא אמריא לוושינגטון כשליח וואלה! NEWS, כדי לסקר את מערכת הבחירות בארצות הברית. למרות שאמשיך, כמובן, לדווח לאתר על בסיס יומי, תחסר לי מאוד כתיבת הטור הפוליטי השבועי, שהייתה חלק משמעותי, מהנה ומאתגר מחיי בשנים האחרונות.